"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"
בחיים יש דרכים רבות וכל אחת מגיעה למקום מסוים. לדוגמא אדם שגדל והתחנך לתוך עולם הפשע כך הם חייו וזה הנתיב שבו הוא הולך. לרוב סופו של אותו נתיב כלא, או מתחת לאדמה לא עלינו. ויש דרך הפוכה שבה אדם הולך ומשקיע בלימודים ויושב שעות על גבי שעות – מבחנים ועבודות ובסופו לרוב שיהיה דוקטור, פרופסור או ראש ישיבה. כי זה המסלול שהוא צועד בו וכן על זה הדרך בכל תחום בחיים. ה' יתברך אומר לך יש לך שתי דרכים דרך טובה ודרך רעה אל תיפול בדעתך ללכת בדרך רעה אלא הישאר איתן בדרך הטוב והישר.
יש נטייה לפעמים לדרך הרע כי לרוב אותה הדרך נדמת בעינינו לחיה ובועטת והרבה יותר מעניינת. אך אותו הדבר עם אדם שהוא סכרתי, נכון שמאכלים מרובים בסוכר זה כיף וטעים לחיך אבל זה יגמור אותך… וכן סיגריות וכדו'. אך אם אדם ישכיל להבין מה טוב עבורו הוא לעולם לא יחזיק סיגריה..
השבוע ביום רביעי בערב ראש חודש אלול, הם הימים שבהם ראוי לכל אדם לפשפש במעשיו, ולהרבות בתורה ובמעשים טובים, ולשוב בתשובה שלמה, הן מעבירות שבין אדם למקום (הקב"ה), והן מעבירות שבין אדם לחברו.
ואף על פי שהתשובה יפה בכל ימות השנה, בחודש אלול תשובה יפה יותר, שנאמר: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב". וכבר אמרו דורשי רשומות: "אני לדודי, ודודי לי" – ראשי תיבות אלו"ל, וסופי תיבות בגימטריה: 40, רמז לסך הימים של חודש אלול ועשרת ימי תשובה.
ונכון לכוון בימים אלו היטב בברכת "השיבנו" שבתפילת שמונה עשרה, ולהתפלל על אחֵינו בני ישראל שקצת סטו מתורת ה' ומדרך הישר שהשם יתברך ישרה עליהם רוח קודשו וייתן בליבם שישובו בתשובה שלמה. ובפרט על הסביבה הקרובה, כי ימים אלו הם ימי רצון לפני הקדוש ברוך הוא, שימינו פשוטה לקבל שבים.
מנהגינו לקום באשמורת הבוקר לומר "סליחות", החל מיום ראש חודש אלול עד יום הכפורים, כי מסורת בידינו שמשה רבינו ע"ה עלה להביא את הלוחות שניות בראש חודש אלול וירד עם הלוחות ביום הכפורים, וכל ארבעים יום הללו היו ימי רחמים ורצון לכל עם ישראל. וביום הכיפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה, ואמר למשה "סלחתי כדברך", ולכן נקבע יום הכיפורים ליום מחילה סליחה וכפרה.
ומנהג יפה לומר אחרי תפילת שחרית, מראש חודש אלול ועד הושענא רבה, מזמור כ"ז בתהילים ("לְדָוִד, ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי"), וכמו שדרשו: "אורי" – בראש השנה. "וישעי" – ביום הכיפורים, "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" – רמז לחג הסוכות. סגולות רבות יש בפרק הזה זכות לכוון בכל מילה אנחנו נוהגים לקרוא אותו פעמים בשחרית ובערבית.
כשאדם הולך בדרך, הוא מכוון אש או תאורה שתלך מלפניו ותאיר לו את הדרך, וזה מה שדוד המלך אומר בפרק הזה. ה' אורי- מלשון מאיר את הדרך ואחרי אני הולך. וישעי- ממנו ישועתי ולכן ממשיך דוד המלך ואומר "ממי אירא" ממי אפחד אם ה' יתברך איתי ותומך אותי!!
שבת שלום וחודש מבורך בשורות טובות בעזרת ה'.
