העיר אשדוד מאופיינת בתקופת בחירות מיוחדת מאוד ורוויה בחיכוכים קשים בין המועמדים לראשות העיר, ותכף גם בין המפלגות המתמודדות על מקום במועצה. הדבר הזה גרם למצב שממערכת בחירות אחת לאחרת רמת הלכלוך בין המתמודדים מגיעה לשפל גדול כל פעם מחדש, כך גם תחילת הקמפיינים והכסף שנשפך על רפש ולכלוך מגיעים מוקדם מהצפוי.

על מנת שנבין כמה אנחנו התושבים מוכנסים עמוק למלחמה היצרית הזו מוקדם מהצפוי נספר לכם, שבעיר אשדוד מרגישים בחירות כבר חצי שנה, משמע כמעט שנה לפני ההגעה לקלפיות מתחילים הקמפיינים והמלחמות, והרשתות החברתיות מוצפות ברפש ולכלוך.

אלא שבעיר חיפה שגדולה מאתנו בפער משמעותי, רק ביום שלישי האחרון הודיע ראש העיר לשעבר יונה יהב שהפעם הוא מתמודד במטרה לנצח את מחליפתו עינת קליש, הסיפור הפך לשיחת היום וסוקר בכל כלי התקשורת, אבל מה שחשוב לשים לב אליו הוא שבשונה מאשדוד, הבחירות מתחילות רק בימים אלה, כמו בכל עיר נורמאלית.

לפני חמש שנים והיום

הבחירות הקודמות באוקטובר של שנת 2018 היו הכי מסוקרות שידעה העיר אשדוד, הם התחילו עם המחאה של נהגי המוניות סביב פרויקט התחבורה בכביש הרצל, והמשיכו עם מחאת השבת שהלכה וגדלה, מחאה שהצליחה לגרום פילוג עצום בין תושבי אשדוד החילונים והחרדים, וגרמה לפוליטיקאים לחצות את כל הגבולות האפשריות, כולל התרסה קשה בקמפיינים שלהם, כאשר החשש שנוצר הוא פגיעה ממשית של אלימות כתוצאה מהסתה.

בבחירות הקודמות היה זה שמעון כצנלסון שהבטיח להרים את המחסומים שיש ברובע ז' בשבתות, ולהיכנס לתוך הרובע החרדי, אחר כך אלי נכט שעשה סרטון פרובוקטיבי שהצליח להסעיר את העיר כולה, שניהם נכנסו כמובן לאחר מכן לקואליציה העירונית וישבו יחד עם החרדים כשהם מכהנים בתפקיד היוקרתי של סגן ראש העיר.

חוץ מהם, גם לאנשי האופוזיציה הנצחיים כדוגמת אלי לחמני לא היה חסר, הם לקחו חלק נרחב במערכת הבחירות המשסעת בין ציבורים בעיר, כאשר מנגד עומדת הלן גלבר ומנסה לברור את מילותיה בקפידה ובממלכתיות, בגלל שהחרדים ניהלו אתה משא ומתן. אבל כאמור בסוף, לאחר שהקואליציה חגגה את ניצחונה השקט חזר לעיר וההרמוניה ושיתוף הפעולה חזרו.

הפוליטיקאים המשסים ושאינם

והנה שוב הגיעו הבחירות לראשות ולמועצת העיר, שיתקיימו כאמור בחודש אוקטובר הקרוב, וההסתה שוב חוזרת. הפעם דווקא סגן ראש העיר אלי נכט שהתבלט בפעם הקודמת בעניין הזה, וגרם לרעש אדיר סביבו, מעט מתון יותר ופחות תוקפני מבעבר בנושאי דת (בדגש על המילה בינתיים). הוא החל בקמפיין שמתמקד בעשייה כאשר בין לבין הוא זועק על ענייני דת, אך עדיין המרחק רב בין מה שקורה כעת לבין ההתבטאויות מהבחירות הקודמות.

לעומתו האישה היחידה שמתמודדת בבחירות על ראשות העיר, הגב' הלן גלבר שבבחירות הקודמות השתדלה לרצות גם את החרדים וגם את החילונים, הפעם הקצינה מעט כאשר המשפט שהפך להיות המאפיין שלה מאז יצאה בקמפיין הוא "אשדוד לא תהיה בני ברק", את המשפט הזה שמעו באי כנס ההשקה שלה באולמי בלו קאסל, ומאז השתמשו בו בקרבתה פעמים רבות, בצפייה לשנות את השיח מהבחירות הקודמות, ולהיצמד לקהל החילוני והמסורתי שמפחד מהתחרדות העיר.

השניים הקודמים התאימו עצמם לרצון הציבור שבוחר בהם, לעומתם מי שחוזר על המנגינה הישנה הם אלי לחמני ושמעון כצנלסון, בישיבת המועצה האחרונה יכולנו לראות את השניים חוזרים על המנטרות הישנות חלקם ממוחזרות מהבחירות הקודמות ועיקרן זה מלחמה בענייני דת.

בשונה מכצנלסון על אלי לחמני אפשר לומר שהוא מתמיד בדרך שלו, גם אז גם היום, גם במהלך כל הקדנציה הוא התבטא נגד החרדים בהרבה דברים (גלגל ענק, שייט בלכיש ועוד), כאשר השיא היה מגיע בכל הקשור להקצאות. לרוב הוויכוחים שלו מגיעים למצב לא נעים, בדיוק כפי שקרה ביום רביעי שעבר, אז בחר לצעוק ולנסות להשתיק בקול רעש גדול את חבר המועצה החרדי אפרים וובר מאגודת ישראל סביב סוגיית הקצאה לבית כנסת, לחמני מתמיד בדרכו ובטוח שזו האמת, ייאמר לזכותו שהוא לא משנה את הקו שמוביל אותו כבר 15 שנים ברציפות.

שמעון כצנלסון, אותו הזכרנו קודם היה המתמודד הבולט של ראש העיר המכהן במהלך הבחירות האחרונות, הוא גם סיים במקום השני אחרי ד"ר יחיאל לסרי. וכמו שכתבנו, למרות מערכת בחירות קשה בעלת התבטאויות קשות ביותר, בארבע וחצי השנים האחרונות הוא היה חברו של ראש העיר בקואליציה יחד עם סיעתו, וכמובן היה שותף מלא לניהול העיר.

לאחרונה, לאחר עיסוק בעיקר בעשייה הציבורית, התעורר כצנלסון וחזר לתקוף בדיוק כפי שעשה לפני חמש שנים, בדף הפייסבוק שלו כתב השבוע "לסרי מכר את אשדוד לחרדים" כשהוא מפרט על דיל שנרקם כביכול, בפועל דברים שלא קרו מעולם. אך הדבר לא הפריע לו לחזור אחורה בזמן לימים בהם תקף את החרדים ולאחר מכן התיישב איתם באותה הקואליציה למשך שנים רבות.

המתמודד הטרי חנוך דרך ארליך, הצליח לקבל כותרות השבוע בעקבות התבטאויות חריגות במועצת העיר בעקבות סיפור ההקצאה לבית כנסת. הוא איים להוציא ציבור לרחוב ולעורר מלחמת דת בעיר, כנראה בשל התמודדותו הטריה זקוק ארליך למעט רעש תקשורתי, אם כי הוא מצליח לעשות את זה בצורה מרשימה. ארליך זכור בעיקר בשל יחסיו המצוינים עם החרדים והפלא הגדול הוא מדוע הוא נזכר כעת להתפטר מהקואליציה, רגע לפני הבחירות, והאם כל הדרכים כשרות על מנת לקושש קולות על גבם של ציבור שלם.

אלה שרוקדים על כל החתונות

במועצת העיר יושב לו מר אבי אמסלם ממלא מקומו של ראש העיר ויושב ראש ש"ס המקומית, הוא האיש הכי חייכן בבניין העירייה, וסבר פניו מצליחות לתעתע את הרבים. בענייני דת הוא יודע לרקוד על כל החתונות, כך עשה בשבוע שעבר שתקף את ד"ר לסרי על חילון העיר ואי שמירת השבת, בעוד כשבועיים קודם בירך אותו על קדושת השבת. אמסלם משתמש במניעים הדתיים על מנת לשחק במשחק הפוליטי בצורה מרשימה. אחרי שהשתדל לברך בכל מדיה אפשרית את אגודת ישראל בענייני דת במשך תקופה ארוכה, הוא החליט לאחרונה לשנות תדמית ולהתחיל לתקוף אותם, מבולבלים? גם אנחנו. מבטיחים להמשיך לעקוב ולספר לכם האם אמסלם בצד המסית או המוסת במלחמת הדת אותה יוזמים גורמים כלשהם בעיר אשדוד, עד עתה ללא הצלחה יתרה.

מסיתים נגדו

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי סופג מכולם את ההסתה הפרועה של אלה שמתמודדים מולו. הוא בשלו עקבי ונחוש להשאיר את הסטטוס קוו הקיים בין חרדים לחילונים, על מנת שכולם יחיו כאן בשלווה ובנחת בדיוק כפי שהיה עד עתה, אך המתמודדים מולו לא בוחלים בשום אמצעי, ומבחינתם כל הדרכים כשרות על מנת לשסות במגזר הדתי והחרדי כשבאמצע הם שמים את ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, שלא נרתע מהגסות והצביעות של מתחריו, כי הוא יודע שבדיוק כפי שהיה לפני ארבע וחצי שנים, גם הפעם יעברו הבחירות והם יחזרו לשבת בקואליציה שלו, וישתפו פעולה בדיוק כפי שעשו עד עתה, ומי שיישאר פצוע ומדמם זה הציבור המוסת והמסית