רבים מתושבי אשדוד גדלו על סיפורי הגבורה של מרקו אשכנזי, בזמן ששירת בסיירת מטכ"ל. הדור הצעיר בעיר הנמל לא יודע שממש כאן, בלב רובע ט"ו, מתגורר אחד האנשים המוערכים והאמיצים בתולדות המדינה, אחד שיכל גם לשנות את פני ההיסטוריה של המדינה שלנו, אם הכדור שנפלט מהאקדח שלו ב"מבצע סבנה", היה פוגע באיבר אחר של חברו למבצע, ביבי נתניהו. למרבה המזל, ראש הממשלה נפצע באורח קל, וכל השאר זה היסטוריה…
אשכנזי חזר לדבר לאחרונה לא מעט על "מבצע סבנה", בעקבות סרט מושקע ששודר בשלישי האחרון בערוץ השני. הסרט "סבנה" מתאר את מה שהתרחש במבצע הצבאי המפורסם, ואשכנזי אף נוטל חלק בסרט, כמו גם דמויות אחרות שהיו שם ברגעי האמת. העיתונאית תחיה ברק פרסמה לאחרונה באתר "מאקו" כתבה מקיפה עם אשכנזי, ונעזרנו בחלק מהנתונים שפורסמו באותה כתבה.
אשכנזי עלה לאשדוד בשנות ה-50 כילד קטן מאלכסנדריה, עם הוריו וחמשת אחיו, ומאז גר בעיר כמעט כל חייו. זמן קצר לאחר העלייה ארצה אחותו הבכורה נדרסה ומתה בתאונה, ומשפחת העולים הצעירה נשברה. "היא הייתה החלל הראשון של אשדוד, שהייתה אז עיר חדשה. זה מאוד השפיע על ההורים שלי ועל הבית", משחזר אשכנזי.
110 נוסעים, 4 מחבלים ומטוס שנוחת בבן-גוריון
הסיפור הזה סופר אינספור פעמים, אבל הוא עדיין מרתק: זה קרה ב-8 במאי, שנת 1972. תקופה של חטיפות מטוסים לצורך מיקוח ושחרור אסירים. טיסה 571 של חברת התעופה הבלגית "סבנה" יצאה מבריסל לישראל כשעליה 110 נוסעים, רובם ישראלים ואנשי צוות. ארבעה מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" עלו לטיסה עם דרכונים מזויפים, ולאחר נחיתת ביניים בווינה הם השתלטו על המטוס באיומי אקדח. על פי הוראתם הטייס הנחית את המטוס בבן גוריון, שם החוטפים החזיקו את הנוסעים והצוות כבני ערובה. הם דרשו תמורת שחרורם שחרור של 300 מחבלים מבתי הכלא בישראל. אחרי 30 שעות מורטות עצבים יצא לדרך המבצע המיתולוגי. 16 לוחמי סיירת מטכ"ל, לבושים כטכנאי מטוסים, פרצו למטוס, השתלטו עליו ושחררו את בני הערובה. למרות שמו הרשמי, "מבצע איזוטופ", זכה המבצע לשם רב התהילה "מבצע סבנה".
ההיסטוריה כינסה בפעולה המיתולוגית הזאת לוחמים רבים שהפכו למנהיגים. מפקד סיירת מטכ"ל אהוד ברק, סגנו דני יתום, מפקד צוות בשם עוזי דיין, וכאמור קצין צעיר בשם ביבי נתניהו. תפקיד קטן בזמן מסך אך גדול במשמעותו ההיסטורית יש גם לאשכנזי, הן בסרט, הן בהיסטוריה. הוא היה קצין במילואים, בן 30, נשוי ואב לשני ילדים קטנים. "הייתי אצל חברים כששוטרים דפקו בדלת והודיעו לי שמחפשים אותי מהיחידה ומבקשים שאתייצב מיד בשדה התעופה. אמרתי לחבר שיודיע לאשתי".
רק כשהגיע לשדה התעופה, הקצין האשדודי הצעיר הבין מה אירע. "לקחו אותנו להאנגר גדול וסיפרו לנו שנחת מטוס חטוף על ידי מחבלים. עוד ועוד אנשים שהוקפצו הגיעו. הרמטכ"ל דדו הגיע וגם אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי. היה ברור שיהיה מבצע. משא ומתן לא עמד על הפרק. עדיין לא ידעו שרק 16 לוחמים ישתתפו במבצע, אז הזעיקו המון חבר'ה. כולם רצו להשתתף. פגשתי בהקרנת הסרט קצין מהיחידה, הוא סיפר לי שהוא הגיע לשדה התעופה ולא בחרו בו. עברו יותר מארבעים שנה והוא עדיין מבואס".
כשהלילה ירד, עלה חשש שהעניינים יסתבכו, והמחבלים יאלצו את הטייס לטוס למדינה ערבית. הוחלט לקרקע את המטוס. "ברק קרא לי לבוא איתו ועם טכנאי המטוסים. המנועים עוד פעלו כשנכנסנו מתחת למטוס. אנחנו מאומנים בהתגנבויות מהסוג הזה. עשינו את זה מאות פעמים. כשאנחנו מתקרבים למטוס, אנחנו רואים דמות של חייל שהולכת בחושך. עצרנו, וברק רץ לעבר הדמות לברר מי זה. הוא חזר צוחק וסיפר לנו שזה רפול המשוגע, אז קצין צנחנים ראשי, ששמע על הפעולה ועשה התגנבות יחידים. הוא הגיע לרחרח ולראות איך החיילים שלו והוא משתלבים במבצע. ברק שלח אותו הביתה. הטכנאי חיבל במערכת ההידראולית של הגלגל וחזרנו בחזרה להאנגר".
"דפקתי למחבל כדור בראש והמשכתי לקוקפיט"
כמה שעות קדימה, אשכנזי וחבריו לחוליה נערכים למבצע. אחת הבעיות שצצו הייתה הנשק. "בפעילות המבצעית שלנו השתמשנו בקלצ'ניקוב ועוזי. אבל אי אפשר בשטח הצפוף והצר של מטוס, כשהוא מלא בנוסעים, להשתמש בנשק אוטומטי שנותן מכת אש. זה היה גורר הרבה נפגעים. אז התאמנו כמה דקות באקדחים, וברק אילתר כמו שרק הוא יודע לאלתר. הוא הלך ובדק אילו מאבטחים נחתו עם המטוסים של אל על בשדה תעופה. הרבה בוגרי היחידה הלכו לעבוד באל על, ובמסגרת האימונים שלהם כמאבטחי מטוסים הם למדו להשתמש באקדח. מי שהיה שייך ליחידה צורף אלינו".
בשעה שלוש וחצי אחר הצהרים ניתן האות. הלוחמים התלבשו כטכנאי מטוסים ויצאו לדרך. הרעיון להתלבש כטכנאים היה של אלוף הפיקוד זאבי ז"ל. במשא ומתן עם מפקד חוליית החוטפים, הוסכם שטכנאים יכשירו את המטוס לקראת המראתו לקהיר, שם תתבצע העסקה לחילופי שבויים. בדרך נס, מפקד החוליה השתכנע שכל 16 הטכנאים נדרשים כדי לתקן מטוס. הוא גם בלע את הפיתיון שהמשאיות שהוא רואה מרחוק מלאות באסירים שתיכף עולים על מטוס בדרכם לשחרור. מי שלמעשה היו על אותם משאיות היו חיילים שהולבשו כאסירים. "ירדנו מהקרונות. הקפטן ואיש הצלב האדום הונחו לבדוק אותנו ולראות שאין עלינו כלי נשק", משחזר אשכנזי. "אותי בדק הקברניט לוי. במהלך הבדיקה הגופנית, הוא נגע באקדח שלי וסימן למחבל שהסתכל עלינו מהקוקפיט שהכל בסדר. הוא הספיק ללחוש לי 'גוד לאק' לפני שהמחבל הורה לי להתקדם".
נתניהו, אשכנזי ולוחם נוסף, צור, עלו לסולם לכנף הקדמית. הם התעלמו מבני הערובה שדופקים על החלונות. אמינות היא שם המשחק. השלושה התמקמו מול החלון ועשו כאילו הם מחזקים ברגים, מחכים לשריקה של ברק כדי לפרוץ ביחד."אני הייתי הראשון בחוליה וזה שצריך לפתוח את החלון על מנת להיכנס", מספר אשכנזי. "אני מושך בידית והחלון לא נפתח. בזמן שאני מנסה לדחוף עוד פעם, עפים עלינו כדורים מהחוליה השנייה שפרצה את החלון שמולנו וניהלה קרב יריות עם המחבלים. אני מצליח לפתוח את החלון ואנחנו נכנסים. בין רגליי צונחת גופה של אישה עם כדור בראש. זו תמונה שלא תישכח ממני".
הרגע שהגיע אחר כך היה גורלי. "רצתי במעבר ואני מבחין במחבל מחרחר. אני מדלג מעליו ולוקח לו את האקדח מהיד. דפקתי לו כדור בראש והמשכתי לקוקפיט. בינתיים, ביבי עבר אותי, תפס את אחת המחבלות בידיים בעוד שהיא מנסה להשתחרר", מתאר אשכנזי את הרגע הקריטי, ששחזור שלו מופיע גם בסרט. "הוא שאל אותה היכן החומר נפץ. הגעתי לכיוונם בידיעה שצריך לנטרל אותה, כי תוך עשירית השנייה היא יכולה לפוצץ את המטוס. נתתי לה מכה חזקה עם האקדח ואז נפלט הכדור המפורסם. הוא חדר את החזה שלה וממנה המשיך לזרוע של ביבי. היא התמוטטה. בשלב הזה, כוחות קרקע נוספים נכנסו למטוס. הם פינו אותה ואת שאר הנוסעים. מחבלת נוספת נתפסה חיה. ביבי ירד למטה בכוחות עצמו. זהו, סרקנו את שטח המטוס והבנו שזה נגמר. המחיר של הרוגה אחת הוא מחיר נמוך מאוד יחסית לסוג כזה של פעולה".
"אני החלפתי בגדים, נכנסתי למכונית ונסעתי הביתה. בשדה חלפתי על פני נהג מונית שאני מכיר מאשדוד. הוא התחיל לנסוע אחרי והצליח לתפוס אותי רק כשהגעתי לעיר. הוא בא אלי, הרים אותי באוויר וצעק 'כל הכבוד' ו'גיבור'. למחרת, בעבודה במכס, התחילו להגיע מתנות, בעיקר לאשתי שגם היא עבדה שם. אני זוכר ששלחו לה בושם. היה טקס אצל הנשיא וראש העיר קרא לי לטקס בלשכה שלו ונתן לי תנ"ך עם הקדשה. היו גם הרבה טלפונים. בסדר, נחמד", הוא מצטנע.
בשורה התחתונה, לא הצל"ש שקיבל העלה את שמו של מרקו אשכנזי לתודעה הציבורית. גם לא המבצעים מסמרי השיער שהשתתף בהם כקצין ולוחם בסיירת מטכ"ל. זה היה כדור בודד שנפלט מנשקו במהלך "מבצע סבנה", כדור שפצע את זרועו של חברו לחוליה. "זו בקושי הייתה שריטה", מסכם אשכנזי בחיוך. "היד של ביבי הייתה חבושה אולי שבוע. ראש הממשלה שלנו זכה להילה של מי שהשתתף במבצע חילוץ אדיר ונפצע. פצוע בקרב זה חתיכת שם. ואני, שפצעתי קצין צעיר שלימים הפך לראש ממשלה, נהייתי מפורסם. כשביבי פוגש אותי הוא תמיד שואל בהקנטה, 'חברים לא שואלים אותך למה לא כיוונת קצת יותר טוב'?".
"הפוליטיקה באשדוד אכזבה אותי"
כשהשתחרר מהצבא, התמנה אשכנזי למפקח משטרת המכס בנמל אשדוד ולאחר מכן, לממונה מחוזי לאכלוס במשרד השיכון. אשכנזי היה אחראי על מציאת פתרונות דיור ועל בנייה באשדוד, רמלה, לוד ונתניה. כשנמאס לו מהתפקידים השגרתיים, הוא עבר עם משפחתו לפריז, לשמש כקצין בטחון בשגרירות ישראל בעיר. בהמשך הוא פתח עסק פרטי סביב נושא הביטחון, וגם טעם זמן קצר ממטעמי הפוליטיקה המקומית. לאחר קדנציה אחת כחבר מועצה, אשכנזי נבחר בתחילת שנות האלפיים לתפקיד סגן ראש העיר, ולמרות שהטביע חותם ("כממונה על החברה העירונית סגרתי חוב של 20 מיליון שקל בחמש שנים, ובמקביל הגברתי את היקף הפעילות"), הוא פשוט לא יכל לשחות בביצה הפוליטית, ובסיום הקדנציה פרש מהחיים הפוליטיים.
מאז הוא פנסיונר ונהנה מהחיים. "טוב לי להיות בפנסיה. אני נוסע הרבה לחו"ל עם אשתי. מטפל בנכדים, גם בנכד שלי שנפגע ב"צוק איתן". הם שהו בדיר אל-בלח כשירו עליהם פצמ"רים. הוא חילץ חבר שנשרף ונפגע קשה. גם הנכד שלי נפגע. הוא איבד שמיעה באוזן אחת וסדק שתי חוליות בגב". לאשכנזי 3 ילדים ו-9 נכדים.
