פנייה להליך גישור עשויה להפחית את הפגיעה בילדים
פעמים רבות הליך הגירושין בא על רקע מערכת יחסים מורכבת, קשה וכואבת בין בני הזוג. כאשר הסכסוך מגיע לבית המשפט לענייני משפחה או בתי הדין הרבניים, הוא עלול להסלים במהירות, להעצים את המחלוקות בין בני הזוג ובשל כך לפגוע עוד יותר בילדים וברגשותיהם.
איך להתגרש בלי לפגוע בילדים? ובכן, פנייה להליך הגישור יכולה לסייע במניעת המציאות הזו משתי סיבות.
- שיח על רגשות:
רגשות כגון כעס, עצב, עלבון ותסכול עשויים להיות הרקע לגירושין. כך למשל בן זוג אשר חווה בגידה מוצף ברגשות עזים כגון אלו, בן זוג הנתון תחת תחושה מתמדת של חוסר הקשבה מצד רעהו יכול לסבול גם כן מרגשות דומים וכיו"ב.
בבתי המשפט ובתי הדין נתינת מקום לרגשות היא מציאות פחות נפוצה, בעוד שבהליך הגישור איכותי יתקיים שיח משמעותי סביב עולם הרגש.
שיח כזה עשוי להוביל לפריקת התחושות הללו, להקלה משמעותית בהליך הגירושין ובהגעה להסכמות משותפות שיקצרו את הליך הגירושין ויקלו על הילדים המשותפים.
- גירושין בהסכמה:
מציאות של גירושין דרך שיח משותף תוך תיווך על ידי גורם חיצוני, יכולה להוביל להסכמות משותפות סביב הסוגיות הבוערות השונות כגון חלוקת הרכוש, מזונות האישה וכתובה.
בנוסף, ניתן להגיע להסכמות משותפות בסוגיות הנוגעות לחיי הילדים במישרין דוגמת מזונות ילדים, משמורת וחינוך.
לאחר ההגעה להסכמות משותפות ניתן לחתום על הסכם גירושין ולהביאו לאישור בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית דין רבני. אישור שכזה מעניק להסכם תוקף של פסק דין הניתן לאכיפה במידת הצורך.
עצם ההגעה להסכמות משותפות מונעת את הסלמת הסכסוך בין בני הזוג ואת הצורך בפנייה לערכאות שיפוטיות, כשלהורים יתפנה זמן משמעותי יותר להעניק תשומת לב לילדיהם. בנוסף, הילדים יראו כי "השד לא נורא כל כך" ויקבלו ביטחון בהוריהם ודוגמא אישית לניהול סכסוכים.
איך לשמור על טובת הילד בהליך הגירושין?
עירוב הילדים בהליך הגירושין עצמו עשוי לפגוע בהם קשות הן בטווח הארוך והן בטווח הקצר. ישנם מספר דברים מהם מומלץ להימנע בהליך הגירושין:
- ויכוח בפני הילדים: הילדים נמצאים במציאות קשה ורגישה. ויכוחים, צעקות ומריבות בין ההורים, מסבירה עו"ד חני קורנז, עשויים להגביר את חוסר הביטחון ואת תחושת החרדה של הילדים.
- עירוב הילדים בהחלטות לגביהם: מומלץ מאוד להימנע מעירוב הילדים בסוגיות הרלוונטיות אליהם כגון משמורת ואופן החינוך. עירוב שכזה עשוי להעמיד את הילדים במציאות לא פשוטה ולהחמיר את מצבם הנפשי.
- הסתת הילדים כנגד בן הזוג: סוף סוף בן הזוג השני יוותר ההורה של הילדים, הזקוקים באופן טבעי לשני הוריהם. הסתת הילדים כלפי בן הזוג השני עשויה לגרום למציאות בה הילדים לא מעוניינים בקשר עם ההורה השני ("ניכור הורי").
מציאות שכזו עשויה לפגום בצורך הטבעי של הילד לקשר עם שני הוריו, ולהוביל למשקעים ומתחים רבים שיוותרו עמו בהמשך חייו.
- שימוש בילדים כאמצעי לחץ: יש לזכור שהילדים אינם "כלי משחק". שימוש בילדים כמנוף לחץ בהליך הגירושין (כגון הסתת הילדים, איומים סביב סוגיות המשמורת ועוד) עשויה לפגוע בהם באופן חמור.
גירושין עם ילדים בגיל הרך
כל ילד זקוק לחום מההורים ותשומת ליבם. אולם, ילדים עד גיל 6 ("הגיל הרך") זקוקים לכך לא פחות ואולי אף יותר. בגיל הרך התלות בהורים היא גדולה, והילד זקוק לחום ואהבה כדי ללמוד את התקשורת הנכונה ולהתפתח באופן תקין.
ילדים בגיל הזה חווים גם כן קשיים בעקבות הגירושין, זו הסיבה כי גירושין עם ילדים בגיל הרך חייבים להתבצע ברגישות רבה. בדרך כלל ילד בגיל הזה רגיל לראות את שני הוריו בכל יום ולקבל מהם חום, אהבה ותשומת לב, אולם לאחר הגירושין המציאות משתנה והילד חש זאת היטב.
בנוסף, ילדים בגיל הרך זקוקים ליציבות ובסיס איתן. אמנם הילד חש בשינוי מסוים אך הוא מתקשה בהבנתו ולכן הוא עלול לסבול מבלבול וחרדה, בניגוד לילד מבוגר יותר המסוגל לתפוס את השינויים וטיבם.
שינוי נוסף העלול להשפיע על הילד בגיל הרך הוא "פנים חדשות". מציאות בה אחד מההורים יוצר קשרים עם בן זוג אחר היא דבר נפוץ. לעיתים לבן הזוג החדש יתלוו ילדים מקשרים קודמים, וכעת הילד בגיל הרך ייאלץ להתמודד עם קושי ובלבול נוספים.
נוכח הצורך ביציבות בגיל הרך המחוקק קבע כי כאשר ישנו סכסוך בסוגיית המשמורת בעניין ילד בגיל הרך, המשמורת העיקרית תהיה אצל האם ואילו האב יקבל זמן שהות שלא יפגע בשגרת ילדו ("חזקת הגיל הרך").
אולם בעקבות המלצות שונות (דוגמת ועדת שניט) בתי המשפט נוטים לקבוע משמורת משותפת במקרים בהם טובת הילד היא כזו.
כך או כך כדאי לזכור שאת הגירושין יש לנהל באופן מכבד וראוי, וכל שכן כאשר מעורבים ילדים בגיל הרך.
