תנסו אתם לסכם 28 שנים בראיון אחד. לא רק שזה בלתי אפשרי, זה גם לא מספיק מקום לכל הזמן הזה, בוודאי אם אתה במשך כל התקופה הזו עסוק בהצלת חיים. חיים שלמים, לא רק שלך, נפרשים לאורך השנים הללו, והזמן שעברת השאיר בך סמנים של האירועים שהייתי מעורב בהם. אז בראיון אחד לסכם הכל?
אבל הוא בכל זאת ניסה. יניב אסולין, 42, עוזב את מד"א. אין כמעט מי שלא מכיר את אסולין, במרחב לכיש, ולא רק. אסולין הנשוי למיכל, תובעת במשטרה אב לשלושה ילדים, נועם 14, הילה 12, אריאל 7. הוא עבד במשך כל התקופה הזו במד"א לכיש שנפרש מאשדוד עד שדרות בדרום וקריית גת במזרח. יניב היה חובש נהג אמבולנס, קצין משמרת במוקד המבצעי של מרחב לכיש ובנוסף במשך שמונה השנים האחרונות, עד לפני שנה, גם דובר המרחב. עסוק מסביב לשעון. והזמן עבר מהר. 28 שנים.
יניב הגיע למד"א בגיל 15 כמתנדב נוער. הוא לא הגיע לשם כמו בני נוער רבים שרוצים לחוות את החוויה הזו. הוא הגיע בעקבות אירוע לא פשוט בחייו האישיים. יניב: "הגעתי למד"א בעקבות תאונת דרכים שבה אחי האמצעי, דוד , שהיה אז בן 21, נהרג. מאז הייתי שם. למרות הפרש הגילים ביננו היינו ביחסים מעולים, וזו הייתה אבדה קשה עבורי בתור נער".
השבוע הוא הפתיע רבים ופרסם פוסט פרידה מהמקום שהיה עבורו עבודה, אבל בעיקר בית שני. לעתים נדמה כי אפילו ראשון, כמו שהוא מעיד.
אז אחרי שנים רבות הגיע היום וקיבלתי החלטה להמשיך הלאה ללכת לפרוס כנפיים ולהשתמש ביכולות שלי ולחשוב בגדול. אני עוזב את הארגון שהיה הבית השני שלי ( ולעיתים הראשון) עם המון התרגשות, בית שהייתה לי הזכות להיות בו ולהעניק שירות לכלל האוכלוסייה. זכיתי לעבוד במקום כזה בו יכולתי להעניק ולעזור ברגעים הקשים ביותר של אנשים (והיו גם טובים) בכל שעה ובכל יום, אין ספור אירועים חריגים, מלחמות ומבצעים וזאת לקראת האתגר הבא שלי . אני עובר יום מטלטל עם מאות הודעות וטלפונים וכעת אני הולך להוכיח לעצמי. תודה לאשתי המלכה מיכל על התמיכה המלאה במהלך. אוהב אותך מאוד. תודה, ושוב תודה לכולם , אוהב יניב"
יניב, זה הרבה מאוד שנים. מה קרה שקמת ועזבת?
"חשתי איוו תחושת סיפוק ורצון ללכת לעשות דברים אחרים. הרגשתי שמציתי את המקום ואני רוצה לקחת היכולות שלי, ואת הניסיון והידע שצברתי, ולכבוש יעדים אחרים".
ומה היעד הבא?
"אני הולך לנהל מוקד מאוד גדול, שמתעסק בתחום הרפואי בקנה מידה בינלאומי".
ברור לנו שקשה לסכם 28 שנים. אבל תנסה.
"הייתה לי את הזכות בשנים האלו להיות לעזר להמון המון המון אנשים. לראיה, ברגע שהדבר נודע שאני מסיים את העבודה במד"א, אני יכול להגיד לך שקבלתי מאות אם לא אלפי הודעות וטלפונים. ברמה הזו. הודעות מרגשות מאין כמותן. היו המון רגעים בעבודה. גם רגעים קשים וגם רגעים יפים. אני שמח שהייתה לי את הזכות לעזור להרבה אנשים בעבודה הזו, וזה ברגעים הכי קשים של החיים שלהם. אני שמח שהייתה לי את הזכות להיות במקום הזה עבורם בזמנים האלה.
ניסנו לדלות ממנו אירוע אחד שהוא זוכר. אבל יניב, ובצדק, מתקשה להגיע אל אירוע אחד לאורך השנים הרבות. אבל אנחנו לוחצים והוא ממש בודק אל תוך נשמתו ומספר על אירוע שקשה עבורו גם עתה.
"היו המון אירועים. חוותי מלחמות ואירועים אחרים. חוותי אירועים קשים כמו תאונות, וגם חוותי דברים יפים כמו לידות. להצביע על משהו אחד, קשה לי. יש לי המון אירועים שלא אצליח לשוכח אותם.
אבל אחד כזה שמיד קופץ לראש?
"היה ילד שנכח ברכב לפני מספר שנים. האירוע הסתיים לא בטוב, והיה לי מאוד קשה להתאושש מהאירוע הזה, ואני כל הזמן זוכר אותו"
איך באמת עושים סוויץ' בין האירועים בעבודה לאיש משפחה?
"מי שיגיד שזה קל הוא משקר. חד משמעית. זה מאוד קשה. אני חושב שהשנים עוזרות בדבר, הזה, אבל לא יכול להגיד לך שתמיד זה מצליח. היו ימים שאתה חוזר הביתה ואתה לא רוצה לא לשמוע ולא לראות. העבודה שלנו היא עבודה לא פשוטה שצורכת משאבים משמעותיים, וזה לכל אחד מהמלאכים, החברים שלי במד"א. צריך להיות עם הרבה תעצומות נפש. לא פשוט תמיד להתנתק. יש אירועים שאתה מתקשה להתנתק מהם"
עד לפני שנה כאמור, במשך 8 שנים, הוא שימש כדובר מרחב לכיש. כשיניב אסולין שלח הודעה, לא הייתה צריך לבדוק. ידעת שהאמינות היא מספר אחת עבורו. ניסינו לבדוק איך אנחנו נראינו בעיניו.
איך זה לעבוד אתנו העיתונאים?
"זה היה תפקיד שמאוד נהניתי ממנו. זה היה תפקיד מאתגר. אני לא אעיד על עצמי, אבל אני חושב שעשיתי עבודה טובה. עד היום אני מקבל הודעות מחבריך העיתונאים. זה היה תפקיד מאתגר. לדעת להוציא את ההודעה בזמן הנכון, לפרסם את הדבר הנכון עם שיקול דעת, לעבוד שעות לא שעות באמצע הלילה או בחגים. נהניתי מכל רגע"
בנינו, שאיש לא ישמע, אתה חושש לעזוב אחרי 28 וללכת הלאה לדבר הבא?
"חד משמעית כן. אבל אני רוצה להעביר מסר. כל אדם צריך לזכור שיש לו זמן קצוב בעולם הזה. צריך לדעת לנצל את הזמן ולעשות את מה שאתה אוהב ולא לחשוש. חשוב לתת לעצמך את ההזדמנות, ולא לתת לפחד לנהל אותך. למזלי, אשתי מיכל, נתנה לי את כל התמיכה ועודדה אותי לעשות את הצעד הזה. אני מצד אחד חושש, שזה משהו טבעי, לעזוב עבודה מסודרת ולעבור לגוף פרטי, אבל מנגד יוצא עם הרגשת ביטחון ועם המון ידע, שבא לי לטרוף את העולם. אני רוצה להתחיל בקטן, ואולי תשמעו עלי בעתיד בגדול. זו התקווה שלי".
