"תוך עשר דקות כל החיים שלנו נמחקו", אומרת ז'קלין טורג'מן שדירתה עלתה באש בשבוע שעבר. "כל התכנונים לשנת לימודים חדשה, להתחלה חדשה, כל ההכנות לערב החג. אני מתכננת ואלוהים מחליט". ז'קלין היא אם חד הורית לשישה ילדים בגילאי 10-26, ארבעה מהם גרים איתה. בחמישי שעבר בשש בערב, בזמן ששהתה בעבודה, נזעקו כוחות כיבוי האש לדירתה השכורה ברחוב אדר 11 ברובע י"ב. האש כילתה את תכולת הדירה שלא הייתה מבוטחת: ריהוט, מוצרי חשמל, כלי מיטה, בגדים, ספרים, ציוד לבית ספר, ציוד אישי ותמונות הפכו לאפר. "התמונות והזיכרונות זה הכי כואב", היא אומרת. בני המשפחה לא שהו באותה העת בבית. הילדים מגדלים שני חתולים וכלב, וכוחות הכיבוי חילצו מהדירה את הכלב בשלום. "החתולים ברחו מהחלון", מספרת ז'קלין. "יצאנו לעבודה בבוקר יום חמישי, ואחר הצהריים פרצה שריפה שכילתה את הבית תוך עשר דקות. אף אחד לא היה בבית, והבנתי שהשכנים הריחו וגם ראו עשן והזעיקו מכבי אש. התקשרו למתווכת שהיא הבעלים של הבית והיא התקשרה אלי".
ז'קלין הגיעה למקום ועולמה חשך עליה. "זה לא נתפס. אני גרה בשכירות, נלחמת בשיניים לשרוד, עובדת בשתי עבודות כדי שלילדים שלי יהיו חיים טובים. גם ככה החיים קשים. לא שיחקתי באש, לא הדלקתי סיגריה, אלוהים יודע איך זה קרה. אני כל הזמן חושבת שלא יכול להיות שנשארתי חסרת כל". אל הדירה, כמובן, אי אפשר לחזור. "קניתי לבן הגדול מלתחה חדשה לשנת הלימודים, והכול נשרף", היא אומרת. "רגע לפני פתיחת שנת לימודים אתה רוצה לקום ליום כיפי, לבלות יחד, ובמקום זה הילד הקטן הלך לגור עם אביו, ואנחנו מפוזרים כל אחד במקום אחר. בזמן קשה אנחנו רוצים להיות יחד ולחזק אחד את השני, צריך שכולם יהיו ביחד. את לא מבינה מה שעובר על כולם, ובטח שאין אפשרות לחזור הביתה, הכול שרוף וחרוך. אני מנסה להוריד פיח, מנסה להציל משהו מהבגדים, זרקתי כמעט הכול, כי גם מה שכן שרד עם פיח, המים הדביקו".
"מכה כזו זה להתחיל מחדש מבראשית"
ז'קלין מרגישה לא בנוח כשלפתע אנשים שאינה מכירה באים ועוזרים לה כל אחד כפי יכולתו. "זה לא פייר להסתמך על אנשים טובים", היא אומרת. "זה גורם לי לבכות. יש אנשים טובים שאני לא מכירה, שלא ראיתי בחיים שלי. הבית פרוץ והם מביאים עוגיות, כוסות חד פעמיות, קופסאות שימורים, נס קפה. יש לי חברות טובות, והן הוכיחו את עצמן בשעה הזו. נאלצתי לקחת מחברה בגדים", היא אומרת, מרימה את החולצה ומראה לי שהמכנסיים לא במידה שלה. "יש לי בן משוחרר טרי, שתי בנות סטודנטיות, ילדים שמתחילים כיתה י"ב, ט' וה'. ניסיתי שאיפה שאני נכשלתי, הם יצליחו, ואז באה המכה הזו. זה להתחיל מחדש מבראשית. לסדר את הדירה זה לפחות חודש. צריך לתקן חלונות, תקרה, רצפה, קירות, להביא מהנדס חשמל. לא מזמן הבית נמכר, ויש לי אופציה להישאר עוד שנה, אבל אני לא יודעת כרגע מה קורה איתי. אני צריכה ללכת לעורך דין, צריכה למצוא דירה חלופית, אני לא עובדת מאז המקרה, וגם ככה אני עובדת בשתי עבודות ולא מסתדרת. מיום חמישי אני לא ישנה, אני עייפה ולא מצליחה להירדם".
ז'קלין מספרת כי לאחר השריפה, ביקשה לקבל את הדוח מתחנת מכבי האש, ואז נודע לה שהיא צריכה לשלם. "איך ממשלה מחוקקת דבר כזה שאדם שנשרפו לו החיים, שנמחקים לו החיים, צריך לשלם למכבי האש. כששמעתי את זה פרצתי בבכי. חשבתי שצוחקים עלי. למכבי האש יש עבודת קודש, הם מסכנים חיים. אבל למה אני צריכה לשלם? אתמול התקשרה אלי חברת כנסת ואמרה שהיא מתכוונת לבדוק את הנושא".
אלי כהן דובר מכבי אש במחוז מסביר לעיתון "המגזין" כי המקרה נמצא עדיין בחקירה של כיבוי אש. "אין עדיין תוצאות חקירה ממה נבעה השריפה", הוא אומר, "לגבי סכום החיוב, זה חוק ארצי שעבר בשנת 74' על ידי הממשלה, והתמחור שייך למשרד לביטחון פנים. גם לנו ההרגשה לא נעימה, זה ממשלתי ולא שייך אלינו. אמרנו לה שכאשר המפקד יפיק דוח, נטפל בה בידיים טובות. קראתי בכלי תקשורת שהיא תחויב באלפי שקלים, ונדהמתי. זה סכום של כיבוי מפעל ולא של דירה. לפני יומיים יצא הדוח שמסתכם ב- 700 שקלים לפני הנחה. כבר באותו יום אמרה לה המזכירה לכתוב פנייה לוועדה שמקבלת בקשות של אנשים ומחליטה האם לבטל או להקל. אמרנו לה שתסיר דאגה מליבה, הבקשה שלה נמצאת אצל מפקד המחוז ואצל סגן מפקד המחוז שיושב בוועדה, הפנייה שלה בטיפול או שהיא לא תשלם כלל או שהיא תקבל הנחה מהסכום לחיוב שמסתכם ב-700 שקל".
"עברנו דברים יותר קשים, אבל זה מפרק אותך"
"עברנו תקופות שאני לא מאחלת לשונאים שלי", היא אומרת, "ועד שקצת הגענו לחצי מנוחה, באה המכה הזו ומפרקת אותך. אחרי הגירושין הצטבר לי חובות, ואני ניסתי בכל הכוח לעמוד על הרגליים, לגור באזור טוב, בבית נורמלי, לחזור ולתת לילדים מה שהיה וכמו שהיה לפני עשר שנים, לפני שהתגרשתי. הילדים שלי בהלם. זה קשה, הם נשארו בלי כלום, אבל יש אנשים טובים. רק שלא מובן לי למה המדינה יושבת בשקט, ומצפה שאדם אחד יעזור לשני. הבת שלי אמרה לי: 'אימא, אני מתה להיכנס למיטה עם החתולות והכלב ולראות טלוויזיה'.
אני רוצה לחזור למסלול, לסדר יום שבו אני רצה מעבודה לעבודה, זה חסר לי. אני רוצה לדאוג מה לבשל לשבת. כבר שלושה שבועות אני מתכננת את ערב ראש השנה, מי יבוא, מה יהיה, מה לקנות. אני מתכננת, ובורא עולם מחליט". ואולי זה באמת בורא עולם, שהחליט לשמור על ספרי הקודש והתפילין. הם לא נפגעו בשריפה, לא תמונת רבנים ולא תמונת אביה.
המעוניינים לתרום יוכלו לבצע העברה בנקאית לבנק לאומי, סניף 963, מספר חשבון 54951/99 שם החשבון: טורג'מן מורין.
