ע' ממרכז הארץ לא תיאר לעצמו את העתיד לבוא, כשניגש לטיפול שיניים של השתלה שגרתית כביכול בקליניקה פרטית באזור מגוריו. המקום, לפחות למראית עין, נראה כמפואר ומאובזר במיטב הציוד הרפואי החדיש והוא לא חשד שמשהו אינו כשורה. למרבה הצער, הטיפול שעבר היה קצת פחות נוצץ, כשבסיומו הסתבר שהוחדרו לו שתלים בלסת העליונה שהגיעו עד לחלל האף ושתלים ענקיים בלסת התחתונה, שכמעט שברו אותה. בעקבות הטיפול הכושל והטראומה, ע' ניגש לתבוע תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית את המרפאה והרופא המטפלים. ואז כדי להכות חטא על פשע, גילה לתדהמתו שהדבר אינו אפשרי מכיוון שעבדו ללא ביטוח.
מקרים רבים כאלו ואחרים מגיעם לפתחם של עורכי דין שעוסקים ברשלנות רפואית, כשענף רפואת השיניים הוא נפוץ במיוחד לתביעות בתחום הנזיקין הרפואי. כפועל יוצא של הסדרים היסטוריים, השוק הפרטי בתחום רפואת שיניים הוא ענף הרפואה הכמעט יחיד בישראל, שתנאי הסף לרישיון לעסוק בו מחייבים להשיג עצמאית ביטוח. כלומר, בניגוד לענפי הרפואה המקבילים, המעסיק הציבורי אינו אמור לבטח את העוסקים בתחום, אלא הם אלו שנדרשים להשיג פוליסה לביטוח אחריות רפואית.

חברות הביטוח מצדן רואות זאת כענף בסיכון גבוה, כשלעיתים הדבר יבוא לידי ביטוי בפרמיה גבוהה שתידרש בעבור השירות. בהתאם לכך פועלים בישראל לא מעט רופאים ומרפאות שאינם מבוטחים כנדרש. המצב קורה באם זה בעקבות התשלום הגבוה ורצונם לחסוך בהוצאות הנדרשות בעבור הביטוח, ובמקרים אחרים, כשחברות הביטוח מסרבות בעצמן לבטח בפוליסה את חלקם, עקב עברם הבעייתי כ"חאפרים" סדרתיים שעלולים לייצר להן נזק כלכלי.
רפואת שיניים כרוכה כידוע במלאכת יד עדינה מאין כמוה. לכל טעות ואי דיוק זעירים בהליך הרפואי, עלולים להתלוות נזקים שלעיתים בלתי הפיכים ומתלווה להם סבל פיזי רב. השפעתם המתמשכת, תשליך עלינו בכל תחומי חיינו ועל התנהלותנו היום-יומית ומצדיקים תביעות בגין רשלנות רפואית.
כשמדובר ברופאים ומרפאות שמחזיקים כחוק בפוליסת ביטוח תקפה, הדבר אינו אמור להיות בעייתי במיוחד לתובע. הפיצויים לאחר הוכחת הנזק, עשויים במקרים מסויימים לנסוק עד לסכומים של למעלה ממיליון ש"ח. סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, מגדירים את עוולת הרשלנות ומבססים את שלושת מרכיביה המרכזיים: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בין הרופא למטופל, הפרת חובת הזהירות הנ"ל והנזק שנגרם כתוצאה מכך. על מנת שתביעת רשלנות רפואית בתחום רפואת השיניים תתקבל, המטופל צריך להוכיח את טענותיו בהסתמך על חוות דעת רפואית מטעמו שמבססת במקביל את הרשלנות, הנזק והקשר הסיבתי (העובדתי והמשפטי) שבין השניים.

רשלנות ברפואת שיניים יכולה להיות למשל אי מתן הסבר מפורט על הטיפול טרם ביצועו (תוך מתן אפשרות למטופל לקבל החלטה באשר לנתיב הרפואי שבו הוא מעוניין); אבחון לקוי של בעיה רפואית וכפועל יוצא מכך מתן טיפול שגוי/מיותר; ביצוע טיפול רשלני תוך חריגה ממתחם "הרופא הסביר"; נזקים כתוצאה מהרדמה; נזקים לשיניים בריאות במסגרת טיפול בשיניים סמוכות; נזקים לחניכיים, לפה וללסת במסגרת הטיפול; או טיפול רפואי שדורש מומחיות על ידי רופא שאיננו כזה, כשבהקשר לכך מפתיע לגלות כי רק כ-12% בלבד מרופאי השיניים בישראל הינם "רופאים מומחים" (בעלי התמחות באורתודנטיה, שיקום הפה וכדומה).
המצב כאמור הולך ומסתבך כשמתגלה שאין לגורמים שהתרשלו פוליסה תקפה. בעניין קיימת גם בעיה אכיפתית. משרד הבריאות אמנם עורך לעיתים ביקורות במרפאות שיניים כדי לבדוק את כשירות וסטריליזציית הציוד, אך הדבר נעשה לרוב במרפאות ציבוריות. בשוק הפרטי לעומת זאת, הרשויות פועלות נקודתית בלבד בעיקר מול מרפאות "מועדות לפורענות" במיוחד שהוגשו נגדן תלונות רבות, או שאינן מתנהלות פיננסית כראוי מול רשות המיסים. מעבר לכך, ברובם ככולם של המקרים מדובר בשוק פרוץ לחלוטין שמאופיין בבקרה נמוכה.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות בנידון כדי למנוע מראש את עוגמת הנפש? ראשית, לחפש ביקורות על הקליניקה ורופאיה עוד בטרם הגענו לטיפול, גם על אלו שמחזיקים פוליסת ביטוח כנדרש. בימינו כשהכל עולה לרשת, הדבר אינו אמור להיות מסובך במיוחד. שנית, כשנגיע לקליניקה, ולא חשוב עד כמה מפוארת ורצינית היא נראית לנו, לא להתבייש לבקש תעודת ביטוח תקפה.

והיה ולבסוף כן נקלענו לסיטואציה הבעייתית מכל, כשעברנו טיפול רשלני ואז גילינו שהמרפאה והרופא אינם מבוטחים. האם עניין התביעה והפיצויים אבוד מראש עבורנו? לא רבים יודעים, אך התשובה היא שלא בהכרח. בפועל, קיים פטנט משפטי, כשבכל זאת ניתן לנסות ולתבוע על אף הקשיים. הפיתרון הוא לתבוע במקביל את הרופא המטפל והמרפאה ולצדם רופאים אחרים שעובדים שם, מתוך האפשרות שמישהו מביניהם כן מבוטח. בהתאם להלכת נזיקין משותפים, ניתן לתבוע את כולם והבעיה נדחקת מהתובע "הניזוק" ל"מזיקים". כלומר, אז הכדור עובר אליהם וזאת הופכת לבעייתם. הם מצדם יריבו ואתם תיפרעו מבר הפרעון מתוכם, בציפייה שלפחות גורם אחד מביניהם כן עובד על פי חוק.
עו"ד דותן לינדנברג הוא יו"ר משותף של וועדת הרשלנות הרפואית במחוז דרום של לשכת עורכי הדין.