עבריין הבנייה, הסחטן והקומבינטור מנחם גלילי, ממשיך לשבור שיאים שליליים בעולם העיתונות, ולאחר שכבר ספג בעבר ביקורת קשה ביותר מהשופט המוערך מישאל חשין, הפעם הגיעו תורו של השופט ישעיהו טישלר, לציין בפסק הדין מילים שלא קוראים כל יום על עיתונאי בארץ * בפסק דין תקדימי, עיריית אשדוד זכתה בתביעת לשון הרע שהגישה נגד גלילי, שייאלץ לשלם בסיום ההליך המשפטי 35 אלף שקל (בנוסף ל-20 אלף שקל שכבר נזקפו לחובתו במהלך ניהול ההליך), ומעבר לכך ספג מכה אנושה כואבת לתדמיתו הבעייתית בקרב הציבור האשדודי * מדובר בניצחון משפטי רב-ערך והישג חסר תקדים לעו"ד טלי בן-סימון, שייצגה את עיריית אשדוד, כאשר כל טענותיה התקבלו בצורה חד-משמעית ע"י בית משפט השלום בבאר שבע
האמת על מנחם גלילי ממשיכה להיחשף, ופעם אחר פעם גלילי סופג מהלומות קשות ביותר. לאחר שכבר הוגשו נגדו תלונות במשטרה על מעשי סחיטה חמורים של בכירים בעיריית אשדוד, הפרסום הבעייתי על החיבור שלו עם עו"ד רונאל פישר, עבירות הבנייה החמורות שלו, פרשת רכישת הקברים שזוכה להדים משמעותיים מאוד באשדוד ועוד ועוד פרשיות חמורות בהן מככב גלילי, בשבוע החולף הגיע אחד מרגעי השפל הגדולים של העיתונאי הקומבינטור, שספג ביקורת חסרת תקדים ממערכת בית המשפט.
מדובר בניצחון גדול של עיריית אשדוד, שזכתה בתביעת לשון הרע שהגישה כנגד גלילי. המדובר בפסק דין תקדימי. התביעה הוגשה בעקבות כתבה שנכתבה על ידי מנחם גלילי, עורך המקומון ה"שבוע באשדוד", בה נטען כי עיריית אשדוד "תופרת מכרזים".
בכתבה טען גלילי כי למשרת התובע העירוני לענייני חנייה בעיריית אשדוד, נבחרה עורכת דין במכרז "תפור", וכי למעשה עוד טרם המכרז כבר יועד התפקיד ל"בת של עובדת בכירה בעירייה מקורבת לבכיר מאוד בעירייה (השם שמור במערכת)". המסר שעלה מן הכתבה היה "שהמכרז לתפקיד של עורך דין שיעסוק בתביעות בענייני חנייה היה תפקיד ש"נתפר" במיוחד עבור "מקורבת".
מתוך כתב התביעה: "מזה תקופה ארוכה מתנהל על גבי העיתון "השבוע באשדוד" מסע שיסוי נטול עכבות כנגד עיריית אשדוד והעושים במלאכה מטעמה, ובמלחמה, כך סבור כנראה מוציאו לאור ועורכו של העיתון, שגם כותב בו מעת לעת – הכל כשר. יובהר ויודגש כי לא במלחמה על זכותו של הציבור לדעת מדובר כאן, שהרי זכותו של הציבור לדעת את האמת. אלא, שהמדובר למרבה הצער במלחמת אינטרסים מכוערת שמנהל הנתבע כנגד העירייה – תוך שימוש בשקרים. יאמר כבר בתחילת הדברים ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים: כגוף ציבורי מוכנה העירייה ומוכן כל עובד שלה לקבל כל דבר ביקורת המבוסס על אדני עובדות אמת. אבל, כאשר על גבי העיתון, נכתבים לאור יום שקרים של ממש שלא נבדקו, אפילו לא בדוחק, נחצה קו אדום ברור מאוד. כאן, כבר אין המדובר בזכות הציבור לדעת אלא, בעילת תביעה של ממש".
בכתב ההגנה שהוגש על ידי משרד עורכי הדין רונאל פישר, שייצג את מנחם גלילי, חזר גלילי על גרסתו זו, דבק בה, וניסה לטעון כי כתב התביעה לא הוגש כנגדו אלא "כחלק ממסע נקם שמנהל כנגדו ראש העיר". הוא טען כי מה שנכתב על ידו בכתבה היו "דברי ביקורת לגיטימיים שהם נשמת אפה של הדמוקרטיה".
שופט בית משפט השלום בבאר שבע ישעיהו טישלר, חשב אחרת, פסק נגד גלילי בתביעה כנגדו, וחייב אותו לפצות את עיריית אשדוד בפיצוים בסך 15,000 שקל על אמירה זו ולהוסיף על כך 20,000 שקל הוצאות משפט (בנוסף ל-20,000 שקל הוצאות ששולמו במהלך ההליך). זאת, לאחר שהעירייה, שיוצגה על ידי עורכת דין טלי בן-סימון, לא ויתרה על שמה הטוב והגישה כנגדו תביעה בעילת לשון הרע.
גלילי סופג ביקורת חסרת תקדים מהשופט ישעיהו טישלר
בפסק הדין מיום 29 באוקטובר 2014, דחה בית משפט השלום בבאר שבע את טענות כתב ההגנה (אחת עשרה במספר), וקבע כי מנחם גלילי לא כתב אמת ולא העיד אמת בבית המשפט. בפסק הדין קבע בית המשפט, חד משמעית, כי "לא היה ממש באף אחד מחשדותיו של גלילי".
בית המשפט קבע כי "פרשנותו של גלילי לעובדות התבררה כמטרידה, מכיוון שהיא מעידה על קיבעון מחשבתי שאין בכוחן של העובדות להסירו. גם העובדות הפשוטות פורשו על ידו באופן פתולוגי, כאילו כל ההתנהלות גם של העירייה, גם של משרד הפנים גם של המועמדים עצמם נגועה בקונספירציה".
בית המשפט קבע כי "התנהלות כזו מצידו של עיתונאי היא בבחינת תרתי דה סתרי להגיון הכי בסיסי של מקצוע העיתונות של חקירה ובדיקה", וכי התברר במהלך המשפט כי "לכל היסודות שגלילי ראה אותם כ"פתולוגיים" נמצאו הסברים לגמרי תמימים".
בית המשפט קבע כי גלילי כלל לא פנה לעיריית אשדוד כדי לקבל תגובתה לפרסום וכי "עיתונאי שאינו בודק עם מושא הפרסום את תוכנו של הפרסום, לא יוכל ליהנות מהגנת תום לב".
בית המשפט קבע כי "שכנוע פנימי עמוק שהיה טבוע בגלילי גרם לו לוותר במקרה זה על בדיקת העובדות", וכי "קשה להימנע מהרושם שדעתו של גלילי ננעלה והתקבעה וכל עובדה שלא תאמה את ה"אידאה פיקס" שגיבש על ידו, פורשה על ידו כחלק מקונספירציה כללית".
בית המשפט מצא לנכון להעיר בחומרה גם על אופן ניהול המשפט על ידי גלילי ועל ידי באי כוחו.
כך למשל מצא לנכון להעיר לבאי כוחו של גלילי ממשרד עו"ד רונאל פישר, על כך שטענו בפניו טענות מטענות שונות, תוך שהסתירו ממנו במתכוון הליך עליו ידעו, בו הם עצמם טענו טענות הפוכות בתכלית לאלה שטענו במסגרת התביעה שהתקבלה, שקבלו באותו הליך גיבוי של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז ושל בית המשפט העליון.
בית המשפט מצא לנכון להעיר לגלילי עצמו על כך שסירב להליך של גישור והמשיך לנהל את ההליך גם לאחר שהבין כי טעה. בית המשפט קבע בפסק הדין כי כתב ההגנה שהגיש היה ארוך מהנדרש וכי סיכומי טענותיו נכתבו אף הם ב"ארכנות". בית המשפט קבע בפסק הדין כי "שפע המסמכים שגלילי צירף לתצהירו בשני כרכים כלל לא היו רלוונטיים". בית המשפט מצא לנכון להעיר לגלילי כי זימן עדים שלא לצורך, וכי כתבי הטענות שהגיש היו זרועים ב"אמירות שלא לצורך", שאלמלא חסו תחת חיסיון כתבי בית דין, היו עילה לתביעות דיבה לכשעצמם.
השופט המוערך מישאל חשין קבע כי גלילי שיקר, בייש, ביזה, השפיל ורמס את כבודה של תושבת אשדוד
זו לא פעם ראשונה שגלילי סופג מפלה בבית המשפט. מנחם גלילי פועל מזה שנים ארוכות בשיטות מוכרות וידועות של השחרת פניהם של לא מעט מתושבי אשדוד. פעם זה יכול להיות פוליטיקאי איתו גלילי מצוי בסכסוך, פעם אחרת זה איש עסקים שלא נחשב לאוהבו של עורך העיתון, זה גם יכול להיות עובד עירייה זוטר, ואפילו עוזרת גננת פשוטה וקשת יום, שהשתכרה כ-3,000 שקל בחודש, ספגה מנחת זרועו של גלילי.
דווקא אותה עוזרת גננת עיקשת, היא זו שהצליחה לנצח את גלילי כל הדרך עד לבית המשפט העליון. לפני זמן מה התפרסמה ב"השבוע באשדוד" כתבה תחת הכותרת "הדברת כינים נוסח ג'". בכתבה סופר על שני מקרים שבהם טיפלה עוזרת הגננת בגן הילדים העירוני בכינים שנמצאו בראשן של ילדות בגן, לנגד עיני הילדים האחרים. באחד המקרים דווח כי הגננת חפפה את ראשה של ילדה בנפט, תוך כדי גרימת צריבה מכאיבה לילדה. בסיפור השני פורסם כי עוזרת הגננת גזרה תלתלים של ילדה אחרת על אף צעקות כאב של הילדה.
בעקבות הפרסום הפוגע, עוזרת הגננת החליטה להגיש קובלנה פלילית נגד העורך מנחם גלילי והכתב שסיקר את האירוע. לאחר הליך משפטי ארוך והפכפך, המקרה הגיע לדיון בבית משפט העליון בשנת 2005. גלריה נכבדה של 9 שופטים, מהבכירים בארץ, ישבו ודנו בערעור. ברוב של 5 שופטים הוחלט שלא לקבל את הערעור של גלילי, כאשר המשנה לנשיא מישאל חשין כתב בפסק דינו מילים קשות נגד ההתנהלות של גלילי: "במקצוע ג' היא גננת, אין לה מקצוע אחר. אני נכון לקבל כי ג' טעתה במעשיה, אולם כל שעשתה בתום לב עשתה, איש לא טען אחרת. ואולם גם מי שטעה כג' אינו ראוי כי יביישו אותו, כי יבזו אותו, כי ישפילו אותו, כי ירמסו את כבודו, כי יפגעו בפרנסתו, הכל בדרך אי אמירת אמת. המערערים עשו כל זאת לג' ועל כך יש להרשיע אותם בדין".
