כ-1400 יהודי העיירה בז'וזוב חיו בשלווה עד לכיבוש הגרמני. נתן וייס, בנו של ברל אופה העיירה, שהיה אז בן 15 נשלח למחנה ופחאשוב והצליח לברוח משם ליערות. בדרך נודע לו בידי שכן גוי שב- 10 לאוגוסט 1942 (כ"ז אב) יהודי העיירה הוכנסו למעבה היער, שם נטבחו ע"י מכונות הירייה של המרצחים הארורים ועוזריהם האוקראינים.
נתן נותר כמעט לבדו בעולם. תלאות רבות הוא עבר בין מחנות עבודה להשמדה וביניהם מחנה אושוויץ, עד לשחרור המיוחל. הוא חזר לעיירה ומצא בה פריטים מהקהילה היהודית. יריעה מספר תורה. ספרי קודש ואת השופר של העיירה. הוא השיב את המזכרות הללו לישראל לזיכרון עולם. בשופר הוא נהג לתקוע כל ראש השנה בבית הכנסת בהוד השרון.
לפני כעשור, הרב שלום מלול יצר קשר עם נתן, וזכה לצאת איתו למסע לפולין עם תלמידיו. ומאז פקד פעם אחר פעם את העיירה ואת היער והיה בקשר עם נתן עד פטירתו ב 2017. אז העניקה המשפחה לשלום את השופר שנתן הציל מהעיירה.
השבוע, חזר הרב שלום מלול מביקור בן שלושה ימים בפולין, במהלכם השתתף בטקס האזכרה- 80 שנה לאירוע הטראגי. את הטקס ארגנו משפחת וייס ועוד משפחות ניצולי העיירה, בהובלת אסתי וציפי בנותיו של נתן וייס.
האירוע המרגש כלל צעדה של המשפחות, נציגי העירייה ובראשם מושל המחוז וראש העיר, לטקס רישמי ומכובד ביער ליז'נקי, באנדרטה שתכנן והקים נתן וייס. קודם לכן, התקיים ערב מושקע לכבוד השקת הספר של נתן וייס 'יומן מאוחר' בפולנית, בהשתתפות קהל מכובד והופעה של הרכב מוזיקאלי מקומי.
במהלך שני האירועים בהם נטל חלק הרב מלול, הוא נשא דברים לזכר יהודי העיירה, ניגן את השיר שנתן כל כך אהב ואף תקע בשופר המפורסם, שחזר להדהד בעיירה.
הרב שלום מלול: "הזמן עובר וזיכרון השואה מוטל על כתפינו. נתן האהוב נהג לפקוד כל שנה את היער והאנדרטה. ולקיים אזכרה ליהודי העיירה. כעת כשנתן אינינו הזיכרון מוטל עלינו. וכך גם ברוב העיירות והמחנות עם פטירת הניצולים…מרגש היה לראות טקס משותף ומכובד כל כך, יהודים ופולנים. זה הניצחון של נתן. רגעים מטלטלים ומרגשים היו לתקוע בשופר העיירה במקום שבו הם נרצחו, לסגור מעגל עבור נתן וייס ולראות את הכבוד הגדול שניתן לאירוע. עם ישראל חי!".
