בימים אלה, בשבועיים האחרונים של אוגוסט, מתקיים זו השנה ה-19 פסטיבל הפרינג' הבינלאומי בניו יורק. בפסטיבל מעלים בתיאטראות מנהטן הצגות ומחזות כדי לעניין משקיעים פוטנציאלים למנף את ההפקה. תיאטרון 14 מארח את הבכורה העולמית של “to dance”, "לרקוד", העיבוד הבימתי מוזיקלי המתאר את חייו של רקדן הבלט היהודי-רוסי ואלרי פאנוב, ומאבקו לעלות לישראל ולהמשיך לרקוד. את המחזה כתבה קירה רובינוב האמריקנית ואת השירים הלחין טיבור זונאי מהונגריה.
"זו דרמה מוזיקלית מלאה בתשוקה ותככים. סיפור הרדיפה וההתמדה הוא גם סיפור אהבה לוהט ו'לרקוד' מתעורר לחיים באמצעות הומור, מוזיקה וריקוד", נכתב בפרסומי המחזה. "למרות שקריירת הריקוד שלו נהרסה עד שהוא סוף-סוף עלה לישראל בשנת 1974, פאנוב מעולם לא איבד את האופטימיות המתמשכת שלו. היום הוא השראה, ומנחה דור חדש של רקדנים כמנהל אמנותי של בלט פאנוב באשדוד, ישראל".
"זה מאוד-מאוד מרגש לראות את החיים שלי והמאבק שלי במחזמר", אומר פאנוב. "זה הזמן הנכון, והמקום הנכון. בימים אלה אנו רואים את ההיסטוריה חוזרת על עצמה. המצב הפוליטי הנוכחי בין רוסיה ושאר העולם מחזיר אותי לכל מה שעבר עלי. המחזמר 'לרקוד' חשוב לא רק בגלל סיפור החיים האישיים שלי כאמן, אלא גם כתזכורת לאנשים איך החיים שלנו שבריריים".
סיפור בן ימינו על דוד וגולית
פאנוב, שימלאו לו 78 בעוד כחודשיים, היה בצעירותו סולנה המפורסם של להקת הבלט "קירוב" מלנינגרד (שהיום נקראת תיאטרון מרינסקי בסנט-פטרסבורג), וכיכב בעיבודים קולנועיים של הופעות בלט, כולל "אגם הברבורים", "היפהפייה הנרדמת" ו"הציפור הכחולה". הוא נחשב לאחד מגדולי הרקדנים של ברית המועצות לשעבר, לצד מיכאיל ברישניקוב ורודולף נורייב. בעוד השניים האחרונים ערקו למערב במהלך סיבוב הופעות, נאבק פאנוב בשלטונות ברית המועצות, כדי שיתירו לו לעלות לישראל. ברגע שהתחיל להילחם על זכות זו (שם המשפחה האמיתית שלו היה שולמן), הוא הוחרם בכל התיאטראות החשובים, ואף נאסר לזמן קצר. הוא נחשב בעיני השלטונות הסובייטים לאויב הציבור.
בשנת 74', לאחר שנתיים של מאבק, כשהוא בן 36, הגיע ואלרי לארץ עם אשתו השנייה, הפרימה-בלרינה גלינה פאנוב. כעבור תקופה קצרה בישראל, בה רקד בלהקות "בת שבע" ו"בת דור", הוא המשיך לקריירה בינלאומית במערב, ויצר כוריאוגרפיות עבור להקות הבלט הגדולות באירופה. הוא היה כוריאוגרף ראשי ומנהל אומנותי בבית האופרה בברלין, בבלט הבלגי המלכותי אנטוורפן ובבית האופרה בון בגרמניה.
בשנת 1999 הוקם תיאטרון בלט פאנוב אשדוד על ידי ואלרי פאנוב ואשתו אילנה בתמיכת עיריית אשדוד, משרד החינוך, התרבות והספורט, המרכז לקליטת אמנים עולים וגורמים נוספים. פאנוב התווה בלהקה (ובבית הספר למחול, שפועל לצידה) נורמות אמנותיות מקצועיות. כל זאת, בדרך להגשמת חזונו, להקת בלט מקצועית, בעלת הכרה ארצית ובינלאומית, שגרירת ישראל בתחום הבלט בעולם, מעצבת מסורת בתחום הבלט, בישראל.
קירה רובינוב, סופרת, פזמונאית ומפיקת המחזמר, התבססה על ספרו האוטוביוגרפי של פאנוב שיצא לאור בשנת 1978, והמשיכה לתאר במחזה את קורותיו עד לשנת 99', כאשר הקים באשדוד את להקת "בלט פאנוב". בראיון בתקשורת האמריקנית היא סיפרה כי בצעירותה שמעה על המאבק של פאנוב לעלות לישראל, ואף ראתה אותו מופיע בארה"ב, בבוסטון. "מהרגע שראיתי את ואלרי רוקד, את עוצמת האש שנטועה באיש הזה, היה ברור שאפילו הקג"ב לא יכול למחוץ את רוחו. בסיפורו של פאנוב יש תערובת של אלמנטים טרגיים ומגדלור של תקוותה. זה סיפור דוד וגולית".
הטרגדיה של פאנוב
לפני כחמש שנים, ביום שבת ה-19 בדצמבר 2010, קפצה אל מותה בת זוגו, אם ילדו ומנהלת הבלט אילנה ילין-פאנוב. בת 42 הייתה במותה. אילנה נהגה לספר שהייתה מאוהבת בפאנוב כל חייה, אך רק כשהייתה בת 30, לאחר גירושיו של פאנוב מגלינה, הפכו השניים לזוג באופן רשמי. כעבור שנתיים, ב-99', התעקשה אילנה שיחזרו לישראל כדי להקים להקת בלט בניהולו המקצועי של פאנוב. אילנה סבלה ממום מולד בליבה, ולאחר לידת בנה נזקקה לניתוח לשיקום אחד ממסתמי הלב. הניתוח שנערך בשוויץ הצליח, אך עם תוצאותיו התקשתה להתמודד. בשבועות שקדמו למותה הבינו הרופאים שטיפלו בה בארץ, כי במקביל לקשיי השיקום הפיזי, אילנה סובלת מדיכאון עמוק שלא טופל. בנם צליל היה אז בן שנתיים. מאז האסון הוא גדל אצל סבתו, אסתר ילין, בשוויץ. צליל הוא הילד הרביעי של פאנוב. מנישואיו הראשונים נולד לו בן, אנדריי, שנפטר ממחלה. בנו השני, מתי, נולד מנישואיו עם גלינה וחי ברוסיה, ויש לו עוד ילדה ממאהבת אירופית. ואלרי מבקר את צליל מספר פעמים בשנה.
מחזה, סרט תיעודי ולוח הופעות מלא
כשנה לאחר מותה הטרגי של אילנה, פנתה המחזאית רובינוב אל ואלרי, וביקשה לקנות את הזכויות על ספרו על מנת להפיק מחזה. היא סיפרה לו כי אין בידה תקציב גדול, והוא מכר לה את הזכויות ב-100 דולר בלבד. במהלך ארבע השנים עבדה רובינוב על הפקת המחזה תוך כדי שמירה על קשר רציף עם פאנוב. השחקנים, המגלמים אותו בצעירותו, קיבלו ממנו הדרכה כוריאוגרפית וטיפים. כעת, בשבועיים מרגשים אלה, כשהמחזמר עולה לחמש הופעות בתיאטרון 14 במנהטן ומנסה למשוך משקיעים, הם נמצאים בקשר טלפוני יום- יומי.
חייו המרתקים ותרומתו לתרבות בישראל לא נעלמו מעיני הערוץ הראשון, שהפיק עליו סרט תיעודי באורך 90 דקות, וליווה אותו בין השנים 2012-2014. מנהל בלט פאנוב, דורון גכטמן, מספר כי אחרי סוכות יוקרן הסרט בפסטיבל ברלין ובפסטיבל הסרטים הדוקומנטריים באמסטרדם. "הצוות צילם אותו בשלוש ארצות", אומר דורון. "בשוויץ עם הבן, בנסיעה לרוסיה שם חזר לבקר בבלט קירוב, ובישראל עם הילדים במונארט שלומדים בלט מגיל חמש". לאחר ההקרנות בחו"ל, יוקרן הסרט בפסטיבל הסרטים בחיפה, ורק לאחר מכן יוקרן בטלוויזיה ערוץ 1. "אבל עוד לפני חיפה, נרצה לערוך הקרנת בבכורה במשכן לאמנויות הבמה בנוכחות שרת התרבות וראש העיר ד"ר לסרי. לתת לאשדוד זכות ראשונים".
מה מציעה להקת הבלט לחובבי הז'אנר?
"בשנתיים האחרונות העלתה הלהקה הפקות רבות ומוצלחות שזכו לאהדה רבה בקרב קהל הצופים. רפרטואר הערב של הלהקה כולל את ההפקות "משופן ועד ז'אק ברל" ערב המשלב יצירות קלאסיות לצליליו של שופן ויצירות מודרניות על שיריו המיתולוגיים של ז'אק ברל. ואלרי הכיר אישית את הזמר הידוע, והקדיש כמה מהיצירות המפורסמות שלו לשיריו, ביניהם הכוריאוגרפיה הידועה של פאנוב לשיר 'נטלי'. הפקה נוספת שהועלתה על ידי הלהקה היא בלט בשתי מערכות: "הסימפוניה הקלאסית" ו"ליל המכשפות" מתוך האופרה של פאוסט. במסגרת סל-תרבות הפיקה הלהקה את "האגדה על השיח הקטן", על פי ספרה רב המכר של אסנת ישפה, בבימויו של יאקי מחרז ובכוריאוגרפיה של פאנוב. ההצגה זכתה להצלחה רבה, וציינה לא מכבר את ההצגה ה-150.
עוד מההפקות האחרונות, "הרפתקאותיו של פינוקיו", בבימויו של רענן פררה ובכוריאוגרפיה של פאנוב. הלהקה אף מעלה הפקות ישנות ומוצלחות לא פחות שהועלו כבר מאות פעמים כמו "נעלי הבלט של יעלי", הצגה המספרת על ילדה קטנה שכל חלומה הוא לרקוד בלט ולהשיג את הנעליים ולהיכנס לעולם הקסום של המחול, ו"ריקוד נולד" – הצגה המסבירה לילדים את עולם המחול מנקודת מבטו של כוריאוגרף ועבודתו עם הרקדנים. בשנה שעברה הוציא פאנוב עם הבלרינה טרי שביסינסקי את ספרו השני "מאחורי הקלעים", בספרו זה מספר ולרי על קורותיו בארץ מהרגע שייסד יחד עם אשתו ז"ל אילנה ילין פאנוב את להקת הבלט באשדוד. בלהקה רוקדים היום רקדנים מהארץ וכמו כן רקדנים מחו"ל: מגרמניה, יפן ואוסטרליה.
הם מגיעים אלינו לאחר שעברו אודישנים, והביעו עניין רב לעבוד עם המאסטר הגדול בבלט ואלרי פאנוב. בין ארבעת הגדולים בכל הזמנים בבלט בעולם פעילים היום שניים, פאנוב בישראל באשדוד ומיכאל ברישניקוב בארה"ב. הלהקה מופיעה בהצלחה רבה בכל הארץ ובחו"ל, ומייצגת בכבוד את מדינת ישראל ואת העיר אשדוד".
הכישרונות של בלט פאנוב אשדוד מייצגים אותנו בעולם
בית הספר לבלט פאנוב העובד לצד הלהקה פועל כבר למעלה מ-15 שנה. בבית הספר לומדים כ-120 תלמידים, ובוגריו המצטיינים משתלבים בלהקה המקצועית הבוגרת. מבית הספר יצאו כישרונות רבים וכמה מהם רוקדים ברחבי העולם, ביניהם התלמידה והרקדנית רויטל נרודיצקי, תלמידתו של ולרי פאנוב, שזכתה בתחרויות בלט בינלאומיות רבות בחו"ל וייצגה את אשדוד וישראל בהצלחה רבה. היא מסיימת בימים אלה שנה שנייה בבית הספר לבלט בבוסטון בארה"ב, לאחר שזכתה במלגה מלאה ללימודים. בתום שנת הלימודים היא תגיע ארצה להשלים את הבגרויות.
תלמידים נוספים שולבו בלהקת הבלט המקצועית ובלהקות מובילות בחו"ל, כמו למשל התלמיד לאון כרפונסקי, שרוקד היום בבלט אוקלהומה בארה"ב. בית הספר זוכה להצלחות בזירת בתי הספר לבלט בארץ, וקבוצות התלמידות הבוגרת מייצגות את בית הספר בתחרויות בארץ. חלקן אף ניגשות לבגרות במסגרת מגמת המחול בבית הספר התיכון מקיף ז'. "בבית הספר לבלט פאנוב לומדים החל מגיל חמש, ובימים אלה אנחנו בעיצומם של הרישומים, ואנו עורכים אודישנים למועמדים חדשים", אומר דורון. "ואלרי פאנוב מציין תמיד, שכל מי שמתחיל ללמוד ביסודות בלט קלאסי, יוכל לאחר מכן לרקוד כל סגנון אחר שיחפוץ. יסודות המחול, היציבה הנכונה והכושר הגופני טמונים בבלט הקלאסי".
