כל יום שעובר לא חוזר

כמה פעמים אנחנו חושבים על מה יהיה ושוכחים לחיות את הרגע הזה? זה בסדר לחשוב על העתיד, אבל למה לאבד את ההווה? כמובן שיש עצות בטור. תקראו היום שלא תפסידו את מחר....
חכם סידי.

לא מוכן לסלוח לעצמי. פשוט לא מוכן. לא מוכן לסלוח לעצמי שישבתי בבית בחמישי האחרון. הייתי שפוך, עייף, הראש חשב על כל מיני בעיות שהחיים מציבים, ואפילו נפלתי כמו לתוך בריכה למיטה, כולל "קפיצת הראש", וזה עוד בלי מקלחת (פיי איזה מסריח אני). לא סולח ולא שוכח. לעצמי כאילו.

כי גבירותיי וגבירותיי, כמה פעמים אנחנו מאפשרים לחיים לגרור אותנו למטה? זה יכול להיות מבעיה כלכלית, דרך בעיה משפחתית וכלה בבעיה זוגית. מיד אגע בכולם, אל דאגה. או שבעצם יש לכם מה לדאוג כי אפרק כל דבר בחייכם והריקושטים עליכם…כמה פעמים אנחנו בוחרים להעניש את עצמנו ולא לעשות משהו, כמו לבלות, לראות סרט להיפגש עם מישהי (אני בעניין של נשים כמו שאתן זוכרות), כי משהו או מישהו אחר גרם לנו לזה. הלו כל יום שעובר לא חוזר. זהו. היה, לא ניצלתם, לא נהניתם (וכל אחד בהנאות שלו…) הוא לא יחזור. מת. אז תחיו.

ומה יכול כבר למנוע מכם את היום? יש מה לי עין הרע. בואו נתחיל ונא להתנהג בהתאם אח"כ. לא לכעוס על אחרים שיופיעו כאן. פשוט ללמוד מזה.. ובעיקר לנצל…את היום…מוכנים? תאמינו לי לא הייתם מוכנים בחיים שלכם, כמו שתהיו אחרי שתקראו…

בואו נתחיל מהעבודה. הרי שם אנחנו באמת נמצאים (לא מבזבזים) את הזמן אולי הכי נטו שלנו, אפילו יותר לפעמים מהזמן נטו עם המשפחה. הרי כולנו יודעים מה קורה לנו כשאנחנו חוזרים מהעבודה עמוסים או לחוצים, או לחוצים ועמוסים, כי אלוהים יודע,( וגם אתם) מה קרה שם. אז זהו בדיוק העניין. "תפילו את העט". כאילו לא באמת. תרימו מי שזרק עכשיו. הכוונה היא שאם סיימתם לעבוד, אז תשאירו הכל בעבודה. תמיד יחכה להם המחר. אתם לא אחראים על ה"חור" בגדר בין ישראל לסוריה. אז תורידו לחץ. אתם לא צריכים להתעסק ולדון מה היה בעבודה, ובעיקר מה יהיה שם מחר. תשאירו את זה למחר. הבנתם? יופי. נמשיך. אבל היום.

המשכנו. עברנו למשפחה. יש לא מעט דברים במשפחה שגורמים לנו לדיכאון או לפחות להרגשה רעה. לפעמים גם וגם. בעיקר מלוות לזה נקיפות מצפון, כי בכל זאת זו משפחה. הלו. הלו. ועוד הלו. לעצור מיד. האם בגלל שאתם חולקים את אותו הד.אנ.איי עם אדם מסוים אומר שאתם צריכים לוותר על עצמכם? אני לא מדבר על אירועים של חיים ומוות או בריאות חס וחלילה. אבל כמה פעמים בגלל מישהו שהוא קרוב משפחה, אבל רחוק מהנשמה, אתם סובלים? הגיע הזמן לעצור. עוד היום.

ונגיע למה שגורם לנו להכי הרבה בזבוז זמן בחיינו. בן או בת זוג. הם יכולים לגרום לנו להרגיש רע בגללם, או איתם, או אם הם נפרדים מאתנו. אנחנו נכנסים ,"לבונקר" שלנו ולא רוצים לצאת משם. וואלה? לא חבל על שעות השינה שבאות על חשבו ושעות הבילוי? אני לעצמי תמיד אומר, גם כשזה קשה, שאם מישהו הלך מחיי, זה רק בכדי לפנות מקום למישהי אחרת (שוב אני מזכיר, שאני בעניין נשים, זוכרות2?). זה עובד. תאמינו לי. תקראו מה שכתבתי, זה יחסוך לכם כמה שעות ביממה לטובתכם…בסוף הרי גם אתם כבר יודעים שכל יום שעובר לא חוזר…אז מה אתם עושים עוד פה…? יאללה צאו תחיו…עוד היום…או לפחות את היום…

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך