נזכור

ד"ר לסרי: "אין הסבר לשואה שבן אנוש יכול להבין"

ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי, נשא דברים בטקס המרכזי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ״ב, במשכן לאומניות הבמה באשדוד.
צילום:ODREYפבל אולצינסקי.

לזכור ולא לשכוח. העיר אשדוד זכרה הערב את ששת המיליונים שנספו בשואה. הערב, רביעי, יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב, נערך במשכן לאומנויות הבמה הטקס המרכזי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ״ב. ראש העיר ד"ר לסרי נשא בו דברים.

ד"ר לסרי אמר בנאומו: "הערב, ביחד איתכם, בְּיום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנו מתייחדים כולנו, עם זכר בני עמנו שנספו בשואה, ומרכינים רָאשינו לזכרם. שישה מיליון יהודים, גברים, נשים וטף, שנפלו קורבן, למכונת ההשמדה הנאצית. באכזריות, בשיטתיות ובשנאה, רק משום היותם יהודים.

שואה אי אפשר להסביר, אין הסבר לשואה שבן אנוש יכול להבין. שואה אפשר רק לספר. ולא להפסיק לספר. לאורך כל השנה, ולא רק פעם בשנה ביום הזיכרון. "לעולם לא עוד" הן אותן שלוש מילים, שאסור לנו לשכוח. לא היום ולא בדורות הבאים. אסור לנו לשכוח, שהמטרה של הנאצים היתה מחיקה מוחלטת של העם היהודי. הם נכשלו בהשגת המטרה, אך גרמו לאובדן של שליש מהעם היהודי. רצח העם, הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, והפרק הקשה והכואב ביותר בתולדות עמנו.

לכן, אסור לנו לשכוח. אסור לנו לשכוח, גם מהסיבה, כי ששת המיליונים מבני עמנו, שהושמדו באכזריות על ידי הצורר הנאצי, היו הבסיס, להקמת מדינת ישראל. יש לנו חוב של כבוד אליהם. הם האבות והאימהות שלנו. ואנחנו חייבים לעשות הכל, כדי שהדורות הבאים לא ישכחו אותם. המאמץ לזכור את השואה דרך לימוד בספרי ההיסטוריה אינו מספיק.

באופן טבעי, לימוד דרך ספרים, מוּעָד לשכחה עם הזמן. לילדים, בני הנוער וצעירים, גם קשה להבין שואה. במיוחד אלה שלא מגיעים ממשפחות של שורדי שואה. לכן, צריך לחפש עוד ועוד, יוזמות ודרכים, לשימור מורשת הזיכרון של השואה. להמשיך לספר, להמשיך להנציח, להמשיך לחפש דרכים לכך, שילדים ובני נוער יוכלו להבין יותר, וּלְעַבֵּד נכון יותר, את זיכרון השואה. לסייע להם, להפוך אותו לאקטואלי ורלוונטי. על ידי האזנה ותיעוד עדויות של שורדי שואה. במהלך כל ימות השנה, ודרך חוויית האירועים של "זיכרון בסלון". על ידי צפייה בסרטים על השואה. להזכיר את שמות הנספים. וכמובן, להביא יותר בני נוער, לביקור במחנות השמדה בפולין, שייראו במו עיניהם, את תאי הגזים והכבשנים, מהם עלו יהודים השמימה.

השנה, הנושא המרכזי של טקסי הזיכרון, שנבחר על ידי מרכז "יד ושם" – הוא "מסילוֹת אל האֲבַדּוֹן" – הדרך שעשו יהודים בתקופת השואה, אל המחנות, בהם הם הושמדו. השנה, אנו מספרים, על המערך התחבורתי, שבנו הנאצים יימח שמם, כדי לשלח יהודים מכל מדינות אירופה שכבשו. אל מחנות הריכוז וההשמדה, שם נרצחו באכזריות. מערך השילוחים, היה בעיקר בְּרַכָּבוֹת. בצפיפות ובמחנק. מערך שהוביל אל מותם, כְּמחצית מהיהודים שנרצחו בשואה. מערך שהתבצע, לא רק על ידי זרועות המשטר הנאצי, אלא גם על ידי "אזרחים נורמטיביים", (במירכאות, כמובן), שהושפעו מהאידיאולוגיה הרצחנית. שסייעו למכונת ההשמדה הנאצית במימוש "הפיתרון הסופי" – רצח יהודים רק משום היותם יהודים. הסיפור של "מסילות אל האבדון", הוא גם סיפורם של שורדי שואה רבים, החיים עדיין בתוכנו. אלו שחמקו מרשימות המשלוחים, בדרכים לא דרכים. שהצליחו להסתתר, או ששכניהם הטובים – חסידי אומות העולם – הסתירו אותם. או שקפצו מהרכבות, תוך כדי נסיעה. וגם, רבים שנאבקו בחיילים הנאצים ויכלו להם. במלחמת גבורה מַתמדת, על גבי הרכבות בדרך למחנות, בגטאות, במחנות הריכוז, ואף רגעים ספורים לפני תאי הגזים. אנו מכירים את סיפורי ההצלה והגבורה האלו. שורדי השואה החיים בתוכנו, בעיר אשדוד וברחבי מדינת ישראל, מהווים עדות חַיָּה, למעשי הגבורה האלו. הם מָתווִים לנו, וְלַדורות הבאים, לא רק דרך מרכזית, לזכור את השואה ולא לשכוח, אלא גם, מָתווִים לנו, עֲרָכִים של ערבות הדדית ושל מסירות נפש, שמאפיינים כל כך את העם היהודי, משחר תקומתו, ועד ימינו ממש. בַּמַּאֲבָק הַבִּלְתִּי פוסק, על זכות הקיום שלנו בארץ ישראל. הילדים, הנכדים, ואף הנינים של שורדי השואה, שנמצאים כאן איתנו היום, מַּביטים בהם בהשתאות וּבגאווה.

על החוסן, על האמונה והנחישות, איתם צעדו, כל כך הרבה שנים. מהתופת, לחיים חדשים של תקומה. להיות שותפים בַּתחייה המחודשת של העם היהודי במדינת ישראל. יחד איתם אנו זוכרים את דברי הנביא זכריה: "וּרחובות העיר, יִמָּלְאוּ ילדים וילדות, מְשַׂחֲקִים ברחובותיה". זוכרים ומבינים – שכגודל האסון כך גם גודל הנס. אחרי כמה עשורים בלבד מהשואה הנוראה, לעם היהודי יש בית משלו – מדינת ישראל חזקה, מצליחה ומשגשגת. ועלינו לזכור היום, ובכלל, שמורשת זיכרון השואה והעברתה מדור לדור, הינה תנאי הכרחי ומרכזי, להמשך קיומה של המדינה.

כי היא מזכירה לנו ש"אם אין אני לי מי לי", שאסור לנו לסמוך על אחרים שיצילו אותנו בשעת צרה. שחובה לשמור על חוסנה הביטחוני של המדינה, ולא פחות מכך, על חוסנה החברתי. על צבא חזק, מודרני ומתקדם, אבל גם על אחדות ולכידות חברתית, למרות הבדלי התרבות ואורחות החיים השונים בינינו. לחפש את המאחד על פני המפלג. כי אויבינו לא מבדילים בין יהודי ליהודי.

כי האנטישמיות – שנאת יהודים באשר הם יהודים, הולכת וגוברת גם ברחבי העולם המערבי המפותח, בקרב מדינות ידידותיות שלנו. השבוע דווח על עלייה של 34% (שלושים וארבעה אחוזים), באירועים אנטישמיים, בארצות הברית, בשנה שעברה. גם אסור לנו להשוות לשואה את מה שקורה למדינות אחרות. לשואה אין אח וָרֵעַ בתולדות האנושות. מעולם לא היה מצב שמדינה – גרמניה – החליטה להשמיד עם אחר לחלוטין. לכן, ביום הזה, שהוא גם יום של חשבון נפש, עלינו לזכור את אחינו ואחיותינו שנרצחו בשואה, להתריע בעולם מפני אירוע כמו השואה, וְעלינו לזכור, שהמבחן המרכזי הניצב בפנינו בימים אלה, הוא לשמור מכל משמר על הבית הלאומי של העם היהודי, ביטחונית וחברתית. עבורנו, ועבור בני העם היהודי ברחבי העולם.
עלינו לעשות הכל, כדי שאירוע כמו השואה, לא יפקוֹד שוב את עמנו לעולם. ושמדינת ישראל תמשיך להתקיים לנצח.
יהי זכרם של בני עמנו הנספים בשואה ברוך, שמור וחקוק בליבנו לעד".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך