כשדור מגיע עם החיוך שלו, הוא משרה אווירה של ביטחון אצל מי שמקבלים אצלו טיפול. המטופלים של דור זקוקים אולי יותר מכל דבר לביטחון הזה, שכן הן עוברים מלחמה, אבל כזו תרתי משמע. דור פרידמן, 28, מאשדוד, חובש מתנדב באיחוד הצלה, נמצא כבר מעל שבוע באזור הקרבות הגדולות ביותר היום באירופה, אזור המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. מלחמה שהחלה ב-24 בפברואר 2022 עת פלשו כוחות צבא רוסיה לאוקראינה והחלו בתקיפת ערים מרכזיות ברחבי המדינה, מה שהביא לעשרות אלפי ואולי יותר של פליטים שמגיעים לגבולות המדינה. שם נמצאים אנשי הצלה, ביניהם גם משלחת איחוד הצלה מישראל.
מזה כששלושה שבועות משלחת מתנדבים של איחוד הצלה נמצאת בגבול אוקראינה-מולדובה. בחמישי האחרון הצטרפו עוד מתנדבים ביניהם דור פרידמן. המשלחת של איחוד הצלה כוללת רופאים, פרמדיקים וחובשים שמעניקים סיוע רפואי והומניטרי לפליטי המלחמה באוקראינה.
פרידמן משתף חוויות מפעילות המשלחת: "אנו מחולקים לפי חוליות כאשר כל חוליה מונה פרמדיק אחד שהוא ראש החוליה ואיתו נמצאים שני חובשים ואיש חוס"ן (יחידת סיוע נפשי של איחוד הצלה). כל יום יוצאות שתי חוליות, אחת לכל גבול. הגבול הדרומי שהנסיעה אליו היא בערך כשעה וחצי שעתיים והקבוצה השנייה שיוצאת לגבול הצפוני, שהנסיעה אליו בערך שלוש שעות. החוליות בגבולות מסייעות לפליטים בכל דבר נדרש אם זה טיפול רפואי או הומניטרי".
אם השם של דור פרידמן מוכר לכם אז הרי שאתם לא טועים. הסיפור של אחיו התאום מתן פרידמן (24), כונן מד"א, ריתק עיר שלמה. בדיוק השבוע לפני 4 שנים שהיה מאושפז בבית החולים אסותא באשדוד במחלקת טיפול נמרץ, כשהוא מונשם ומורדם. מתן נפגע בתאונת דרכים באזור גשר עד הלום, כשהוא רכוב על אופנוע ההצלה של מד"א. הוא נותח ובשלב מסוים אף חלה הרעה במצבו. לבסוף הוא השתקם לשמחתם כל בני המשפחה. אז התראיין דור לעיתון 'המגזין אשדוד' ואמר: "אנחנו אוהבים אותו ומחזקים אותו, ומחכים שיתאושש ויעמוד על הרגליים במהרה". כך שדור יודע בדיוק מה ההרגשה שאחד מבני המשפחה בסכנה. הוא הבין את ליבם של אלה שטיפל בהם באוקראינה.
נחזור למשלחת של איחוד הצלה. שאר חברי המשלחת, שלא מגיעים לגבולות מסייעים במשימות נוספות, למעשה בכל דבר שאפשר. אין דבר כזה שאומרים לא במשלחת. באיחוד הצלה מבינים עד כמה הסיוע יכול להיות מהדבר הפיזי הגדול ועד הסיוע הנפשי המתבקש. יש אפילו חוליית מטבח שדואגת להכין כ-1000 מנות אוכל חם מידי יום לפליטים ולמתנדבים שנמצאים כאן.
בנוסף יש חוליית מלונות שעוברת בין בתי המלון שבהם נמצאים פליטים ומפנקת אותם בחטיפים לילדים, מטרנות טיטולים וכל מה שרק צריכים. מרגש ולראות את הילדים מחייכים ובורחים מהעולם שנכנסו אליו בלית ברירה ולו לזמן מה. דור: "החיוכים שיש להם על הפנים שאנחנו נכנסים לכל מקום וצובעים אותו בכתום זאת הגאווה האמתית שלנו פה".
ברגע שמגיעה משפחה שברחה בידיים ריקות מהתופת באוקראינה והשאירה אחריה הכל מאחור, ניגשים אליהם מתנדבי איחוד הצלה, כמו דור לדוגמא ומדברים איתם, מגישים להם ציוד מחייה בסיסי, מזון לתינוקות או בגדים ואז רואים את על הפנים שלהם שהם מבינים שיש מי שדואג להם לכל דבר שרק אפשר עבורם. בין כל אלה יש הרבה מאוד ילדים.
באחד המפגשים האלה חווה דור פרידמן את אחת החוויות שתלווה אותו כנראה הרבה זמן. הוא מספר: "פגשתי באחד ממלונות הפליטים שנשלחתי אליו, אמא וילד כבן שנתיים-שלוש. האם סיפרה על הדרך הארוכה שהם עברו עד שהגיעו לקרקע בטוחה. המדובר היה בהליכה של 10 ק"מ עם בעלה והילד. היא המשיכה לספר כי שהגיעו לגבול הבעל היה חייב להישאר עקב חובת הגיוס שיש באוקראינה לגברים עד גיל 60. כך שהמשפחה הגיעה ללא אבי המשפחה, כי הייתה חייבת להתנתק ממנו. ראו את הכאב על הפנים שלה. כאב לי שמוע שהשאירו את הכל מאחור כולל את אב המשפחה שלא יודעים אם יזכו לראותו או לא".
אבל החוויה שלו הייתה עם הילד הקטן. דור ממשיך: "הילד הקטן סה"כ ילד שלא עשה כלום ונכנס לתופת כזאת נעקר מהמקום שלו, מהמיטה שלו ומפינת המשחקים שלו…ראו את החוסר האונים שלו ושל כולם בעיניים". דור ניסה להתקרב ולהתחבר לילד: "שניסיתי לגשת אל הילד בהתחלה הוא התבייש. אני למדתי עם שנותיי בתחום הרפואה עוד כמתנדב נוער בגיל 15, במד"א, שאפשר לגשת לילדים בעזרת בלון מכפפה. ניפחתי לילד החמוד את הבלון וכרעתי ברך וירדתי לגובה העיניים שלו והתחלתי לשחק. הילד התחיל לצחוק. בשבילי זה עשה הכל. ברגע ששימחתי את הילד וגם לאמא עלה חיוך על הפנים שראתה אותו צוחק זה שווה את הכל."
דור מסכם את כל מה שהוא עובר שם עם המשלחת אולי במשפט אחד: "מילים לא יוכלו לתאר את ההרגשה המטורפת הזאת. זו הרגשה עילאית שגורמת לנפש לגדול ולפרוח".
