היום אפשר להגיד, בלי להתלבט כלל, שכל אחד, ולא משנה לאיזה סטטוס חברתי הוא שייך, לא משנה היכן הוא גר, לא משנה מה מצב חשבון הבנק שלו והיכן הוא מבלה, כולם כולל כולם חשופים למגפת הסמים.
רפרוף קל בעיתונים מביא עימו דוגמאות אין סוף. למשל, כותרת מעיתון "מעריב": "נערי הסמים". הכתבה שזכתה לתמונת שער ושני עמודים בתוך המוסף, לא הייתה כל כך זרה לי ואני מניח שגם לרבים אחרים. הכתבה עסקה במעצרם של כ-100 תלמידי ותלמידות תיכוניים, ביניהם ילדיהם של קציני משטרה וצבא, החשודים בשימוש וחלקם בסחר בסמים שהשיגו מתושבי הרשות הפלשתינית. בתמונת השער מופיעים ארבעה קטינים כשפניהם מכוסים וידיהם כבולות באזיקים. כך נראה הדור הצעיר של ימינו. הילדים שם בתמונה יכלו להיות הילד או הילדה של כל אחד מאיתנו, ואם הם לא, אז כנראה שישנם בני נוער שהיו חכמים לא לגעת בסמים או שאולי לא נתפסו עדיין. אבל זה פרצופנו האמיתי, והפרצוף הזה כל כך מכוער שבאמת כדאי לכסות אותו. סיפור הכתבה הוא על שלוש נערות שעזבו את ביתם ועברו להתגורר אצל פלסטינים. תחילה היו הנערות מקבלות את הסמים חינם, אולם בשלב מאוחר יותר נאלצו לקיים יחסי מין עם הפלסטינים וחבריהם בשביל מנת סם. את הסמים דאגו הבנות ה"אדיבות" להעביר לחבריהם הישראלים, כדי שגם הם ייהנו מהחגיגה. הסיפור המזעזע הדהים אפילו את חוקרי המשטרה.
"אני מרחם על ההורים שלהם", אומר המפקח אבי ביטון. "הם מגיעים אלינו ושואלים את עצמם איפה היינו כל הזמן הזה, מה לא נתנו לילד? מה שבאמת לא נתנו לילד מספיק, זה תשומת לב, וזה הכי חשוב". בנקודה זו אני אכן מסכים עם המפקח ביטון במאה אחוז. כנראה שזו נקודת הכשל שלנו כהורים, ואולי זה המפתח לשינוי הגדול שצריך לעצור את המערבולת של מעגל הסמים.
פה זה מתחיל ופה זה נגמר. עכשיו צריך לחשוב איך עושים את זה, וכאן נכנסים לתפקידם ההורים, כל אחד מהם צריך לעשות את חשבון הנפש שלו לעצמו, את בדק הבית שלו.
היום, בעולם המטורף שלנו קיימים הרבה פיתויים שסופם הרסני, אנו תמיד צריכים להישאר עם האצבע על הדופק, וללמד את הילדים שהתמכרות מכל סוג שהיא בולמת את יכולת ההנאה שלנו מתענוגות החיים האחרות, ומביאה אותנו לשעבוד המונע מאיתנו שימוש בהיגיון בריא (שלא לדבר על מוות).
סמים הם אחד מניסיונות הבריחה מהמציאות. סופה של אותה בריחה היא התעוררות לתוך מציאות קשה עוד יותר ממנה בורחים, והפעם מוצא עצמו הבורח בלי כלים מתאימים להתמודדות ומעדיף בשלב זה לחזור לסמים. בינתיים… חלקם של המשתמשים, למזלם הרב, מבינים את זה בשלב מוקדם. אבל רבים אחרים מבינים את זה בשלב מאוחר, מאוחר מדי.
המשמעות היא, שכאשר הם מתעוררים ומעוניינים לחזור למציאות, הם זקוקים לכלים בסיסיים להתמודד עם החיים. אותם מכורים לסם צריכים ללמוד צעד אחר צעד מה קורה בעולם האמיתי, עולם ממנו ברחו כמה שנים טובות. הלמידה קשה ואיטית כמו תינוק הלומד ללכת.
אז עכשיו, תלמידים יקרים, אחרי שלמדתם ללכת, הגעתם לגיל הבגרות ולמדתם כמעט את הכל , למה אתם, דווקא בשלב שאתם אמורים לפרוח ולהתפתח מעלה, בוחרים לרדת למטה? אל תתנו לדחף רגעי להרוס לכם חיים שלמים, ואם רע לכם במציאות הקיימת, נסו ליצור לעצמכם מציאות טובה יותר ואל תברחו, כי בסופו של דבר הכל יתנפץ לכם בפנים.
אני מאמין ששיחה אחת עם מכור ששוקם מסמים, תוכל להמחיש לכם יותר למה אני מתכוון. תאמינו לי שיום יבוא ותביטו על חבריכם המשתמשים בסמים ותראו כמה הם מסכנים, איך איבדו את דרכם, לא הגיעו ולא התקדמו לשום מקום בחיים. אז בטח תרחמו עליהם אבל תרגישו גיבורים ובעלי מזל גדול.
גבורתכם הגדולה היא לדעת להגיד לא לדברים שיכולים להזיק ולפגוע בכם, וגבורתם שלהורים היא ללמד את הילדים להגיד לא.
שלכם!
אייל מדני
הזקוקים לסיוע או המעוניינים להשתתף במאבק בסמים ובאלימות יפנו לטלפון: 050-5566400 או למייל: eyalmadani@walla.com
