ב-3.7.2020 כל המדינה הייתה אבלה. מיכאל בן זיקרי מאשדוד ורעייתו חלי איטח יצאו לשבת של כיף באגם מול חוף זיקים. אלה היו נישואים שניים לשניהם ומיכאל עבר לאשדוד בעקבות אהבתו. יום הכיף הזה נגמר באסון. בן זיקרי טבע באגם בעת שנכנס לאגם להציל אישה ושלושה ילדים, מהישוב חורה.
חלי איטח הייתה עדה לכל רגע. מהרגע שבו מיכאל ז"ל נכנס להציל את המשפחה מחורה, האישה ושלושת אחייניה – בת 14, בן 10 ובת 7, ועד שנעלם באגם ולבסוף בעת שגופתו התגלתה. רבים הגיעו לנחם אותה בשבעה מכל הארץ, כולל מהישוב חורה, מאשקלון בה נולד והתגורר עד המעבר לאשדוד מיכאל ז"ל וגם אנשים מהעיר אשדוד ומהעירייה, בעצם מי לא. כולם אמרו שלא ישכחו את מיכאל ואותה. אמרו.
"אנשים סימנו וי בשבעה ונעלמו" אומרת חלי בראיון עם עיתון המגזין אשדוד. ראיון שבו חלי מנסה להיות חזקה אבל נשברת לא פעם ובוכה בו. בוכה מכאב.
חלי מדברת מדם ליבה. אי אפשר לטעות. בימים האלה, היא, בכוחות עצמה בלבד, פותחת משרד לתיווך נדל"ן בגן העיר, מקצוע שהיא עוסקת בו במשך כמעט 3 עשורים ,לאחר שסגרה את הקודם אחרי האירוע ובעקבות הקורונה. חלי זועקת, אין מילה אחרת.
"מה שנראה מבחוץ זה לא מה שאני עוברת", היא מתארת. "אני מנסה לחזור לשגרה שלי ופתחתי משרד נדל"ן בגן העיר. אזרתי אומץ אחרי כל מה שעברתי ואני ממשיכה קדימה אין הרבה ברירה".
איטח מוסיפה: "עברתי דירה אחרי המקרה. עזבתי את הבית. עזבתי הכל ועברתי למקום אחר בכדי לשכוח את מה שקרה. עברתי טיפול אחרי האסון, היו לי הרבה טראומות ממים. אני לא מתקרבת למים. רק בצעדים קטנים אני עושה את זה".
חלי מרגישה פגועה מאוד מרבים: "נפגעתי מראש עיריית אשקלון. חנכו פארק לילדים על שמו של מיכאל ולא טרחו להודיע או להזמין אותי בכל זאת אני אשתו. ראיתי את זה בפייסבוק אצלי וראיתי שחנכו והזמינו רק את המשפחה והילדים שלו. מי מכיר אותי מאז המקרה, לא הבדווים ולא עיריית אשקלון גם לא פה באשדוד".
חלי בוכה וממשיכה: "הואשמתי אפילו שהוא מת בגללי. אני בנאדם מאוד חזק. אני היום קמה לילדים שלי לעשייה שלי לשני הבנים שלי (מנישואין קודמים – מ.ס). העשייה שלי למשפחה שלי זה מה שגורם לי לקום בבוקר. אבדתי באותה השנה את אבא שלי ואחרי חצי שנה את מיכאל. אתה לא יודע על מי לבכות. אבא שלי היה דמות מאוד מאוד חשובה בחיים שלי. היה עולם בשבילי. יש לי כאב. אני לבד. אני לא מרשה לעצמי ליפול כי אתה מסתכל על החיים ואתה אומר שזה מה שיש. אני ניצלתי ואומרת כל בוקר תודה לאל שהילדים שלי לא נשארו לבד".
חלי עוצרת ושואלת לפתע. אתה יודע מה אני אומרים לי?
מה?
"אנשים אומרים לי מה הכל כבר בסדר איתך?
כאילו מבקרים שחזרת לחיות?
"כנראה אסור לי לחיות. לקחתי דרך אחרת. ניתקתי המון חברים מהחיים שלי כי בסופו של דבר חברים נמדדים בעזרה איפה שיש כאב. התאכזבתי מהמון בדרך. אחרי 3 חודשים חזרתי לעצמי, הרמתי עצמי בקושי לחזור לעבוד בנדל"ן, במה שני יודעת, איפה היו כולם? איפה חלי נעזור לך? ברחתי מהבית מהטראומה, חיפשתי דירה ועברתי לבד. אף אחד לא היה שם. רק שטוב לחלי וחלי שמחה אז נהיה שם? רק בודדים נשארו לי חברי אמת. אני מסתכלת על אנשים אחרת לגמרי עכשיו. ההתמודדות היא לבד. לבד. אני תושבת אשדוד, מישהו מהעירייה התקשר לשאול אם אני בסדר? עשו וי והלכו"
גם אלה שמיכאל הציל אותם?
"שום דבר. כל אחד הלך לדרכו, לחייו. איפה הכרת התודה? משהו. לפחות טלפון, הכרת הטוב. אף אחד. אני בשתי הידיים שלי טיפלתי בעצמי. לקחתי טיפול באופן פרטי לשקם את הטראומה הזו. אני נפגשתי עם המוות פעמים, עם אבא שלי ועם מיכאל בחצי שנה. אבל קמתי. החיוך שלי זה אני. אני באופי שלי אדם שמח לא אדם מתמסכן".
מה היית מצפה שיקרה?
"אני מצפה מאנשים שיהיו ישרים ואמתיים. אני מצפה למילה טובה, לכתף ולתמיכה אני לא מבקשת כסף. מי שמכיר אותי יודע שאני חלי הלוחמת. אבל יש אכזבה מאנשים שהיו קרובים אליי".
את ממש זועקת
"הנפש שלי זועקת."
חלי מדברת על העתיד אולי עם מעט חשש אבל עם הרבה תקווה: "בתחילת הדרך פחדתי איך להמשיך. אבל הרי ראיתי את המוות מול עיניי, אז מה יש לפחד. הייתי דקה לפני ששחררתי את הנשמה אז במקרה הנורא. אני אומרת תודה על החיים ואנצל אותם עד הסוף. רוצה שאנשים יפרגנו ולא כמו שאמרתי ישאלו מה חזרת לעצמך? רוצה לדעת איפה כולם? כל אלה שעשו וי על הסיפור וזהו"
את חזקה
"לשמחתי אני אדם מאוד חזק. מאוד חזק. אחרי השבעה כולם הלכו. שסגרתי את המשרד במרינה גם בגלל הקורונה, העסק עבר הביתה ואח"כ עברתי דירה והכל לבד. לא הייתה לי את הפריבילגיה אפילו להתאבל. קמתי והמשכתי הלאה".
מרגישה שנותרת לבד?
"ברור שכן. אני נמנעת מאנשים שהפנו לי גב. היום אני מסתכלת על זה בדרך אחרת. היום יש חלי וזהו"
חלי מסיימת ומבהירה מאיפה יש לגם גם כוחות: "אתה יודע למה אני הכי מתגעגעת בעולם הזה, לאבא שלי שנפטר. אבא שלי היה החבר הכי טוב שלי בחיים. כנראה הוא השאיר בי את הכוחות להמשיך הלאה. כל פעם שיש נפילה קטנה, אני נזכרת בו".
תגובות
עיריית אשקלון: "אנחנו היינו בקשר עם הבת של מיכאל ז״ל, מיתר, והזמנת המשפחה נעשתה מטעמה. לראש העיר לא היה קשר לרשימת המוזמנים ומבחינתו, כל בני המשפחה יכלו להשתתף בטקס".
עיריית אשדוד: ממנהל הרווחה נמסר כי אליהם לא הגיעה שום פניה בנושא והגב' הנ"ל לא מוכרת לשירותים החברתיים בעיר. נודה לקבלת פרטי התקשרות עמה בכדי ליצור איתה קשר ולהפנותה למחלקה הרלוונטית, לפי מקום מגוריה לקבלת סיוע.
