דקר אלבז מאשדוד – כוכב עולה בטלוויזיה

"עידו רוזנבלום מביא איתו אנרגיה טובה, עופר שכטר יודע להפריד בין צחוק לעבודה רצינית, הייתי בהפקות מדהימות, ואני מקווה שיהיה המשך", אחרי ששיחק בעונה השנייה של "נויורק", דקר אלבז מאשדוד יככב החודש בשידורי הערוץ השני, בסדרה החדשה של עידו רוזנבלום ובתכנית המתיחות "נוקאאוט" של עופר שכטר

אמש עלתה לאוויר בערוץ השני סדרה חדשה שכתב עידו רוזנבלום. בפרק הראשון שיחק האשדודי דקר אלבז. במהלך החודש תוכלו לראות את דקר מותח את מאור אדרי וישראל אטיאס בתכנית החדשה של עופר שכטר.

הצעיר האשדודי הצטרף לאחרונה לסוכנות השחקנים הוותיקה והמרשימה של זוהר יעקובסון, לצד יהודה לוי, ישראל קטורזה, אושרי כהן, עדי הימלבלוי, זאב רווח ועוד רבים, ואמנם הוא מנוע מלספק פרטים, אך נודע לנו שהוא התקבל לתפקיד בסרט, ונמצא רגע לפני חתימה על חוזה.

דקר אלבז (22) חייל משוחרר ואשדודי בכל רמ"ח איבריו, לא חלם בילדותו לעמוד על הבמה. קריירת המשחק שלו התחילה בגיל מאוחר יחסית, בכיתה י"א. "חבר טוב שלי, ג'רמי פינטו, שכנע אותי לבוא איתו לאודישנים לקבוצת תיאטרון. אני בכלל לא רציתי", הוא אומר. ג'רמי לא הרפה, ולבסוף החליט דקר ללכת למפגש, והשאר, כמו שאומרים היסטוריה.

כשהיה חייל התקבל לעונה השנייה של "נויורק" ששודרה למנויי "יס", והופיע בארבעה פרקים. דמותו הייתה מאור, סוחר סמים, שנמצא בקשר עם שתי משפחות הפשע בסדרה. דקר היה חייל באותה תקופה, והצבא אישר לו להשתחרר לצילומים. ועכשיו, כאמור, נוכל לראות אותו בערוץ השני. הסדרה "החדש של עומרי גורדון" תשודר ב"קשת" החל מיום שני, ה-10 באוגוסט. היא עוקבת אחרי עומרי גורדון, מוזיקאי מצליח ורווק מבוקש בן 30, אותו מגלם עידו רוזנבלום, שהצלחתו המקצועית והכלכלית אפשרו לו לחיות חיים חסרי דאגות. חייו משתנים יום אחד כשהוא מגלה שהוא אבא לילד אתיופי בן שמונה חודשים. את הסדרה יצרו עידו רוזנבלום ואסף שלמון. "נוקאאוט", תכנית המתיחות החדשה של עופר שכטר, גם תעלה במהלך החודש ב"קשת", ותפגיש בכל פעם בין שני מפורסמים לקרב מתיחות.

איבגי אמר לו ללמוד משחק באקדמיה, אבל דקר נרשם להנדסאים
שלוש שנים אחרי שלמד תיאטרון, הבין דקר שעל מנת להתמקצע הוא חייב ללמוד משחק מול מצלמה. מאז הוא כבר למד אצל גלית רוזנשטיין, אצל ענת ברזילי ונרשם ללימודים בבית ספר שלישי, של ניב רז, למשך תשעה חודשים. למה זה כל כך חשוב? "צריך ללכת לקורס משחק מול מצלמה כדי לשחק יותר טבעי. להכיר את המצלמה. התחלתי עם תיאטרון, מה שלמדתי במשך שלוש שנים זה תיאטרון, זה משחק גדול, לזוז לאורך כל הבמה, להגיע לכל הקהל, תנועות גדולות.

בקולנוע ובטלוויזיה צריך להקטין הכול, להיות טבעי, לא להגביר את הקול. בהתחלה באודישנים הייתה לי בעיה. הייתי זז מהפריים או יותר מדי תיאטרלי. עברתי קורס אצל גלית רוזנשטיין שנתן לי הרבה כלים להיות יותר מקצועי על הסט, להביא מה שהבמאי רוצה, להיות אמין, לעבור מסך. במהלך אותו הקורס התקבלתי לסדרה 'נויורק'. את אחת הסדנאות העבירה השחקנית עינת ויצמן, שהופיעה בסדרות טלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון ('הפוך', 'אהבה קולומביאנית' ועוד). עינת אהבה את המשחק שלי, ואני התחברתי ליכולת הלימוד שלה. אחר כך הלכתי ללמוד משחק מול מצלמה אצל ענת ברזילי, שם יש מורים אחרים, אבל גם אצלה לימדה עינת. שוחחנו, אמרתי לה שאין לי סוכנות, ואני מעדיף לקפוץ למים בלי ידיעה, ולראות מה קורה.

היא הפנתה אותי לסוכנת שלה, זוהר יעקובסון, שהתרשמה וצירפה אותי לסוכנות שלה. עכשיו נרשמתי למשחק מול מצלמה אצל ניב רז, קורס שיימשך תשעה חודשים. בכל מקום כזה אתה פוגש מורים שונים, דעות שונות, טכניקות שונות, ואתה אוסף יכולות משחק וכלים חדשים, ובסוף בונה את המגדל שלך ואת מי שרצית להיות".

יש גם יתרון לכך שאתה רשום בסוכנות נחשבת?
"כן. אני לא מזלזל באף אחד, אבל הרבה פעמים כשבאים לאודישן ורושמים את השם ואת שם הסוכנות, והמלהק שואל מי זו הסוכנות הזו, זו הרגשה מבאסת, ואני יודע כי הייתי שם. כשאתה רושם סוכנות חזקה, זה משהו אחר, למרות שבסופו של דבר, זה אתה מול המלהק והבמאי".

מה אתה יכול לספר לנו על האודישנים והצילומים?
"בסדרה 'החדש של עמרי גורדון', הצטלמתי לשתי סצנות בפרק הראשון. ביום חמישי שעבר הייתה הפרמיירה בסינמטק תל אביב, ובסוף ההקרנה ניגשו אלי ואמרו לי שהייתי מצוין, וזה חימם לי את הלב, כי בעצם אני משחק עבור מי שצופה. אחרי זה הגיע האודישן ל'נוקאאוט' של עופר שכטר. הוא, התסריטאי והמלהק ישבו בחדר. עופר אמר לי לדמיין שהוא מאור אדרי, ושהוא הצטלם עם החברה שלי, וזה מרגיז אותי. הוא אמר לי 'בוא, תאיים עלי, תעשה מה שאתה רוצה, תראה לי כמה אתה עצבני'. התעצבנתי ברמה שנראה לי שהוא קצת פחד ממני… שבוע אחרי זה אמרו שהם רוצים לדעת שאני לא מכיר אישית את אטיאס ואדרי, והתקבלתי. מיכל ינאי וטל מוסרי היו איתי במתיחה, הכינו הכול לפני, קבעו עם כל נמתח שעה נפרדת, הלבישו, הכינו שקית דם, אני לא יכול לגלות יותר מדי, כל הפרק אני המותח, ובסופו של דבר היה מדהים. אני לא יודע באיזה רצף משדרים את המתיחות, ובאיזה פרק אופיע. חוץ מזה, התקבלתי לסרט ישראלי.

הצילומים יתחילו בספטמבר. עדיין לא חתמתי חוזה, אז אני לא יכול לדבר על זה, וניגשתי לעוד אודישן לתפקיד ראשי בסרט. אני מקווה שאתקבל, אני חושב שהגיע הזמן. למדתי וזה גם טיפ למי שהולך לאודישן, שיש מאחורי הקלעים, במה ואחרי ההצגה. שחקן באודישן צריך להיכנס לדמות עוד לפני האודישן, עוד כשהוא נמצא מאחורי הקלעים, כשהוא יושב על הכיסא ומדבר עם המלהק. הבמה זה האודישן עצמו, ואחרי ההצגה כשהוא נפרד מהמלהק והולך הוא עדיין צריך להיות בתוך הדמות. אם שחקן ידבר רגיל, ופתאום יציג דמות שונה ובסוף הוא שוב יחזור להיות עצמו, הוא ייפול על זה. צריך לבוא בדמות מהתחלה ועד הסוף, ואז המלהק אומר, זה האדם".

איך זה לעבוד לצד עידו רוזנבלום ועופר שכטר?
"יצא לי לעבוד בהפקות מדהימות. עידו מאוד חברותי, מצחיק, כולם אוהבים אותו. למרות שהסדרה שלו, ויש לו המון על הראש, הוא לא ויתר על הזכות להתחבר עם השחקנים לצידו, לחבק, להחמיא, לתת הרגשה טובה. הוא מביא אנרגיה מגניבה, לא רק על המסך, ככה הוא גם בחיים וזה מה שיפה בו. הבמאי של הסדרה, רועי פלורנטין, הוא מקצועי ויודע להוציא אותך אמיתי והכי טוב. אפשר לראות את זה על עידו, שלא בא מתחום המשחק, ורועי הוציא ממנו דברים יפים. עופר שכטר מדהים, יש הרבה צחוקים מאחורי הקלעים, אבל ברגע שאומרים 'אקשן' הוא רציני, ומתעקש על מה שהוא רוצה. עופר יודע להפריד בין צחוק לרצינות".

איך אתה רואה את עתידך המקצועי?
"משה איבגי, שעברתי אצלו סדנה והוא אדם מדהים, אמר לי שאני חייב ללכת לבית ספר גדול כמו 'ניסן נתיב' או 'יורם לווינשטיין' כדי להתקדם. מצד שני, היו מורים שאמרו לי שיש לזה חסרונות, ואפשר להצליח גם בלי הדיפלומה. בתחילת שנת הלימודים במקביל ללימודי משחק מול מצלמה, אני מתחיל ללמוד הנדסאי בניין במכללה למינהל. אני אוהב לשרטט, לצייר, לתכנן, ובעיקר להיות עצמאי. אני מאמין שכשאהיה עצמאי, אוכל לשלב משחק, כי על משחק לא אוותר, אבל אני חייב קלף חזק ולא להסתמך על משהו שבא בגלים. כי אם יבוא צונאמי, אתה יכול להתרסק".

dakaker

אפשר לגור באשדוד ולהצליח בתעשייה שנמצאת ברובה בתל אביב?
"כמו השיר של שלמה ארצי, אני לא עוזב את העיר. אני מת על אשדוד, גם אם בעזרת השם אהיה ממש מוכר, ואעשה פרויקט אחר פרויקט, אני לא רואה את עצמי גר בתל אביב. כאן גדלתי, והמשפחה שלי פה. את תל אביב אני אוהב לשעה-שעתיים, מגיע לצילומים ומהר נמאס לי ואני רוצה לחזור לפה. אשדוד עיר נוחה, אין בה אי סדר ברחובות ופקקי תנועה. תל אביב עושה לי כאב ראש, אני לא מסוגל לחיות שם. חוץ מזה אני נייד, זה לא פוגע לי בעבודה. ביום צילום שולחים אלי מונית, ואל אודישן אני מגיע בכוחות עצמי. היום זה לגיטימי, והרבה שחקנים שפרצו לאחרונה הם לא מתל אביב. זה מאוד התפתח, יש אופציה לעוד אנשים לפרוח".

לא רק סוחר סמים
עד לפני שנתיים ליהקו את דקר לתפקיד של עבריין או סוחר סמים. לאט-לאט טווח הטיפוסים (טייפקאסט) גדל. "היום זה יכול נוע בין עבריין מקומי לסטלן", צוחק דקר. "אני רוצה להרחיב את מנעד התפקידים, כי ככה שחקן נמדד, כאשר הוא מגלם דמות שונה מאחרת, ואני עובד על זה. בסרט שאליו התקבלתי, הדמות שונה לגמרי ממה שעשיתי עד היום. מתחילים לראות בי משהו שונה".

יש שמנסים לפרוץ דרך ריאליטי. חשבת על זה?
"אני לא מאמין שאלך לריאליטי. אני שחקן, מקבל טקסט, עושה עבודה על דמות, נכנס לדמות. בריאליטי זו קבוצת אנשים ששמים יחד בלי טקסט, אין דמות, אין אלמנטים של משחק".

מה תוכל להגיד למי שחולם על קריירת משחק?
"בשביל להצליח צריך להאמין ואף פעם לא לוותר. יש שחקנים שיכולים לקבל תפקיד על האודישן הראשון, ויש כאלה שלוקח להם כמה שנים עד שיקבלו תפקיד. זה תחום קשה מאוד. יש לי חברים מוכשרים, שחקנים מצוינים, שעדיין לא פרצו. צריך מזל, עיתוי, להיות במקום הנכון, צריך מישהו שידחוף אותך, מישהו שירצה אותך בכוח כי אמנם אתה לא מוכר אבל אתה תותח. יש אכזבות בדרך. כשהייתי בן 19 עשיתי אודישנים לסדרת פשע אצל הבמאי של 'נויורק', התקבלתי לתפקיד, עשו לי מצ'ינג, אודישנים עם שאר השחקנים, קבעו תאריכים לחזרות, כבר חיכיתי לרגע שנתחיל, ופתאום ביום אחד הודיעו לי שנאלצו להוריד את הדמות מהסדרה, כי התסריט היה ארוך מדי. אמרו לי שזה לא משהו אישי, פשוט הם היו צריכים לקצץ את הסצנות עם הדמות שלי.

זו הייתה אכזבה, ויש שחקנים שהיו מתייאשים, אבל אני אמרתי לעצמי שחייבים להמשיך הלאה, ולא להיתקע על זה. בחיים יש דלתות שנפתחות, יש שלא, אבל מחכות עוד הרבה בהמשך, ואי אפשר לדעת מה מאחוריהן".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך