"בשבוע האחרון, אופף את כולנו באשדוד עצב הפרידה מצבי היקר. עצב פרידת המשפחה, מאבי המשפחה, ועצב הפרידה של העיר אשדוד, מבכיר האבות המייסדים שלה, שהנהיג אותה במשך שנות דור. ככל שנתרחק בזמן, מהיום שצבי נפרד מאתנו למנוחת עולמים, כך, נוכל להרשות לעצמנו, לחשוב עמוק יותר ולהתבטא יותר, על מקומו בהיסטוריה של העיר אשדוד, ובעיקר על אופי המנהיגות שהוא העניק לה.
ב- 25 בנובמבר, ימלאו 65 שנה להקמתה של אשדוד, והפרידה מצבי היקר, חותמת את הפרק החשוב ביותר בתולדותיה, אפשר בהחלט לקבוע שבתקופה הארוכה, בה שירת צבי את אשדוד – מעל 50 שנה, מתוכם 33 שנים כראש העיר – עוצבו פניה של אשדוד לדורות. צבי הוביל אותה להפוך, מיישוב עירוני קטן בשנת 1969, כשנבחר לראשונה לעמוד בראשה, לעיר החמישית בגודלה בישראל, כאשר סיים את תפקידו, ארבעה עשורים אח"כ.
ללא ספק, הישג מנהיגותי חסר – תקדים, גם במונחים גלובליים. לבטח, אין סיפור מנהיגותי דומה, בשלטון המקומי בארץ, ובהערכה זהירה, גם לא בעולם. לא רק במשך הזמן בשלטון (היו ראשי רשויות עם משך כהונה ארוך יותר), אלא בגודל התרומה, שהרשות עברה בתקופת כהונתו.
יתרה מכך, כאשר אנו מדברים על "עיצוב פניה של אשדוד לדורות", אין הכוונה, רק לגודלה של העיר, בשטח ואוכלוסייה – אלא גם ובעיקר, לאופייה וזהותה, ומקומה בקהילת הערים הגדולות במדינת ישראל. וצבי ייזכר, כמי שבעשייה שלו, הצעיד אותה, למקום ולמעמד המיוחד הזה. והוא עשה זאת, באמצעות המנהיגות המיוחדת שאפיינה אותו. כפי שאנו חווים אותה כיום.
מנהיגות שמן הראוי להעלות על נס. בעיניי, הינה מורשת מנהיגותית נדירה, ויוצאת דופן, בנוף השלטון המקומי בישראל. מנהיגות שידעה לשלב, חזון ועשייה, על בסיס כישורי – על בין אישיים, חברתיים ופוליטיים, שצבי ניחן בהם, עם אהבה ומסירות אין קץ לעיר ותושביה. עם השילוב המנצח הזה, צבי השכיל להנהיג את אשדוד ולהעניק לה, עקב בצד אגודל, ולאורך שנים, בדיוק רב, את מה שהיא הייתה צריכה, בכל נקודת זמן. בקליטת גלי העולים, בחיסול המעברות, בניית רובעים חדשים – תוך בניית שירותי רווחה, חינוך, תרבות ואומנות וספורט, הרחבת הנמל, משיכת עוד ועוד מפעלי תעשייה ותשתיות לאומיות – כמקורות תעסוקה, ומקור לגאווה מקומית. נרשה לעצמנו לקבוע – שבתקופת צבי צילקר הונחו כל היסודות לעתיד העיר. ואני רשאי להעיד, כמחליפו בתפקיד ראש העיר, שהיום, אנו רק יוצקים עוד ועוד, ומחדשים עוד ועוד, תכנים, ביסודות האיתנים שצבי הניח לעיר.
צבי עבד קשה מאוד, ולאורך שנים רבות, מול אתגרים מקומיים מורכבים – קשיי קליטה, של תושבי העיר – שרובם בעשורים הראשונים היו עולים חדשים, דירוג סוציואקונומי נמוך, הרכב אנושי מגוון – תרבותית ודתית, מאבקים פוליטיים, בסניף מח"ל – ואח"כ הליכוד, ומול מפלגות אחרות, אירועים לאומיים כמו מלחמות ופיגועים, וכמובן, המחיר האישי – המשפחתי. אי-אפשר לשרוד את המורכבות והתובענות הזו, כל כך הרבה שנים, בעיר כמו אשדוד, ללא המחויבות הטוטלית באהבה והמסירות לעיר ותושביה.
ואכן, אחרי משפחתו, אשדוד הייתה כל עולמו של צבי, ותושבי אשדוד החזירו לו אהבה. שמו הפך לשם נרדף לאשדוד. אמרת צילקר, אמרת אשדוד! דורות של ילדים, שצבי היה בברית המילה שלהם, ביקר אותם בגן הילדים ובבית הספר, היה בבר מצווה, בחתונה, ואפילו סגר מעגל בברית של הילדים שלהם. כך נולדה המיתולוגיה ששמה צבי צילקר.
היו גם הרבה רגעי הומור, סביב הזהות הזו שנבנתה, בין צבי לאשדוד. אני זוכר רגע אחד, שצבי, שניחן בהומור עצמי טוב מאוד, התגלגל מצחוק ממנו. זה היה במסגרת חגיגות ה- 50 לאשדוד. השחקן ננסי ברנדס, סיפר בבדיחות על הבמה במונארט, על מומיה חדשה שגילו במצרים הפרעונית, שמדענים הצליחו להקים לתחיה, ואחת השאלות הראשונות שהיא שאלה: האם צילקר עדיין ראש עיריית אשדוד?
אבל, היה משהוא עמוק יותר – בזהות הזו, בין צילקר לאשדוד. מעבר למשך הזמן הארוך בהנהגת העיר. מה היה סוד ההצלחה של צבי? מעבר ליכולות והכישרונות – ההשכלה, החוכמה והתבונה, הכריזמה וכושר הנאום והשכנוע – הידועים והמפורסמים שלו, וכמובן המסירות והאהבה לעיר. והתשובה בעיניי די- מתבקשת והיא: מנהיגותו! סוד ההצלחה של צבי היה באופי המנהיגותי שלו.
צבי צילקר, הוא מיתולוגיה מקומית, ואם כן, מה היה סוד המנהיגות יוצאת הדופן שלו? לעניות דעתי, ואמרתי זאת, בנוכחותו בטקס חנוכת "קריית צבי צילקר", סוד ההצלחה של צבי היה, במנהיגות המאחדת שלו! בפשטות, להערכתי, צבי פעל במודע, בכל החזיתות, לייצר תחושת בית לכל תושב ותושב.
צבי למד להכיר מהר מאוד את אופייה של העיר, את הדנ"א הטבעי שלה. והבין מהר מאוד, שעיר עם הרכב אנושי מגוון ומורכב – תרבותית, חברתית ודתית – אפשר לנהל ולהנהיג, בשבילים נכונים, וודאי לאורך תקופה ארוכה – רק ע"י מנהיגות מאחדת! רק ע"י חיזוק המשותף והמאחד. באמצעות חיפוש מתמיד, ומציאת, האיזונים הנכונים בין הקבוצות השונות. מצד אחד, לתת מענה לצרכים החברתיים –תרבותיים – דתיים הספציפיים, שלהם, ומצד שני, לדעת גם לחבר ביניהם – ככל שניתן. לשתף אותם בהנהגה ובניהול העיר, לכבד אותם, ואת אורחות חייהם, ולעודד כבוד הדדי ביניהם. ללא שמץ של התנשאות או ניכור. התושבים אכן קיבלו אותו ואת מנהיגותו.
אני גאה להודות בכך, שצבי היה מודל לחיקוי עבורי. בשנים שעבדתי לצידו, למדתי את סודות המנהיגות המאחדת שלו, וכמו בעשייה הפיזית, אני רק יוצק עוד סגנון ותכנים לתוכה.
בנימה אישית. עליתי לארץ ממרוקו בגיל 6 בשנת 1963. בשנה בה צבי צילקר הגיע לאשדוד כמהנדס העיר. ונחשפתי לצבי לראשונה בערך בגיל 12, בשנת 1969. במערכת הבחירות בה הוביל את מח"ל לניצחון על מפלגת העבודה.
נחשפתי אליו דרך שכן יקר שלי, אברהם אלמקייס ז"ל, חבר טוב של ז'וז'ו אביטן ושל אלברט מלכה ז"ל חברים של צבי, שכמותם היה תומך נלהב של צבי והוא שלח אותי יחד עם בנו מישל אלמקייס שיבדל לחיים, חבר שלי עד היום, לחלק בשכונה ברובע א' תקליטורים, עם שיר בערבית-מרוקאית, הקורא לבחור במח"ל ובצבי צילקר. בהמשך הדרך, כנער וכסטודנט צעיר, הערצתי ואהבתי את צבי, כמו מרבית תושבי אשדוד שאהבו אותו – אני זוכר את הרושם העז, שהשאירו עליי ההופעות הציבוריות שלו בטקסים בבי"ס היסודי רמב"ם, ובבית הכנסת "זרע אברהם" ברח' ההסתדרות. לימים הצטלבו דרכינו, פעם ביחד ופעם לחוד, עם מחלוקות פוליטיות, שלעיתים היו גם קשות. אך לשמחתי ולזכותו המלאה של צבי, ידענו לשמור על גישה ממלכתית וכבוד הדדי, אחד כלפי השני. ואני יכול להודות שגם בימי הנתק והמאבק הפוליטי, ההערצה שלי אליו לא נעלמה. עד שגם באה לידי ביטוי ביוזמתי החופשית לגמרי, וראיתי בכך גם זכות גדולה, בקבלת החלטה לקדם את קריאת קריית התרבות, וליבת מוסדות הציבור העירוניים, על שמו של צבי צילקר.
יש לי את הזכות להמשיך את הבנייה והפיתוח של אשדוד, בדרך המאחדת שבה הוביל אותה צבי צילקר ז"ל. כעיר דוגמא ומופת לכל החברה הישראלית – במיוחד בימים אלו, כעיר דוגמא ומופת, להתגשמות החזון הציוני, ורעיון קיבוץ הגלויות, והחיים ביחד.
כולנו, עטופים בעצב, עם לכתו של אינג' צבי צילקר למנוחת עולמים. אך גם מלאים בתחושת גאווה. יהי זכרו ברוך, ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים".
