נחמדות זו לא חולשה

הטור הזה נכתב עם הרבה ניסיון חיים ועם לא למעט צער. בארצנו הקטנטונת, ולא רק בה כנראה, אנשים נוטים להתבלבל בין נחמדות לחולשה. אז זהו שלא. טור לא נחמד בכלל. וכן אל דאגה, יש עצה בסוף. נו כמו תמיד
חכם סידי.

כואב לי הלב, תאמינו לי כואב לי הלב. אני אדם טוב בבסיס שלי, לא כזה רע לבריות. אבל למה, למה אני נאלץ כל הזמן לשנות את מצב הברירה שלי מנחמד לזעפן. למה? כנראה כי רק ככה סופרים אותי….מתייחסים. או נכון יותר לא מתבלבלים…

כן יקירותיי ויקירותיי. אנשים, בני אדם, אנחנו, מתייחסים רק למי שהוא נוכח. נראה. נשמע. כאילו מישהו שאי אפשר להתעלם מהכוחניות שלו. לא בדיוק יספרו את האיש הנחמד הזה בסופר שמבקש יפה  את התור שלו חזרה. אבל את ההוא שיבקש את התור שלו בכל הכח, ובעצם לא יוותר עליו מראש, אנחנו לא רק סופרים, אלא נזהרים. סורי. זה המצב.

אני יודע שאתם מכירים אותי כל 5 קוראיי ויודעים כי לא לשם זה טרחתי בכדי לכתוב פה. ברור לכם שזה יגיע איכשהו לזוגיות, לענייני הביחד. וגם כאן הצער חוזר, גם כאן תמיד שהתנהגתי הכי יפה שיכולתי, הכלתי, דאגתי, אהבתי רחמנא לצלן, קבלתי את בעיטת הדרך הידועה שאני נוהג לדבר עליה. למה? כי התבלבלו בין הנחמדות שלי לחולשה.

כי מסתבר שנשים (במקרה שלי. מוזמנים ומוזמנות להכניס לכאן את העדפה שלכם) עם כל הקדמה והשוויון מעדיפות את "איש המערות", את הגבר הזה שיהיה מולן חזק. אני ידוע שאסתבך עכשיו עם כל עמותת נשים אפשרי מנעמ"ת ועד ויצ"ו, עבור דרך כל עמותות הפמניזם למיניהן, אבל אגיד בכל זאת וארוץ "למערה" שלי: החיים לימדו אותי שזה המודל של רובכן. בכל פעם שקצת התחברתי לצד "הנשי" שלי, שלחו אותי לגלח את רגליי…רגע אחרי שבעטו אותי בכל מיני סיפורי, "זה לא אתה זה אני…."..

תאמינו לי אני לא רוצה כל הזמן לקום עם "החול" של המערה עליי. באמת בא לי להיות קצת הגבר הזה המבין, המכיל, כמו פעם. אבל אני חושש שמיד יצמידו לשמי גם את התואר פראייר שזה סלנג לנחמד. וואלה קוראים לי משה סידי ולא משה פראייר. אני באמת מצטער שאני נשמע ממורמר אבל לפני כן הייתי נחמד. לאן זה הביא אותי? להיות לבד בואכה אף אחת. אז אני מאז לא כזה חלש, אם כי הנחמד שבי מאוד רוצה לצאת מידי פעם לאוויר העולם…..נראה לי שזה כבר לא יקרה. לא בגלגול הזה.

כשאני שם את הדברים על השולחן עם מישהי, היא בדרך כלל לא נשארת בשולחן איתי. בתאוריה כולן רוצות את ההוא הנחמד, המתחשב בלה בלה בלה, ככה הן אומרות. אבל זה בתאוריה. בפועל זו לא המציאות. לפחות לא המציאות שלי. תשאלו את עצמכן לבד מה אתן באמת רוצות כשאתן עם עצמכן. תגלו שאתן מחפשות את החזק ולא הנחמד החלש. נכון, אומנם אני נשאר לבד עם התובנות שלי, אבל זה לפחות מאפשר לי להיות נחמד לעצמי. אמר לי פעם מישהו שהבעיה עם חסרי טאקט שהם אומרים את האמת…

ודבר אחרון, כי הרי מכאן אי אפשר שלא לצאת עם תובנה כי בכל זאת יש לי איזה 54 שנות ניסון בענף…הראשונה שתרצה בנחמדות שלכם, סתם….נחמדות, תישארו איתה. זו האישה (טוב או הגבר…) שלכם. אצלה אתם תמיד תהיו נחמדים ולא חלשים…או במילים אחרות…תהיו אתם.

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך