יום חמישי, השעה 21:30 לערך. אני מחליט לצאת מביתי ברובע י"ב, המצוי מרחק הליכה מישיבת "שובה ישראל", ולהגיע בפעם הראשונה בחיי לשיעור השבועי של הרב יאשיהו פינטו. ההמולה סביב הישיבה בולטת ממרחקים, המוני תושבי אשדוד והסביבה ניצבים בפתח הישיבה, מדברים על ענייני היום והשעה ובכל פעם שולחים מבט חטוף לכיוון גבאי הישיבה, כדי לראות מתי הרב צריך להגיע. בחוץ מקימים מסכי ענק, כי הישיבה צרה מלהכיל את ההמונים שמצויים בקרבת הישיבה.
אחד החסידים של הרב ניגש אלי, מבלי להכיר אותי או את עיסוקיי, ואומר: "זאת פעם ראשונה שלך פה, אני מכיר את כולם, אתה תבוא כל שבוע, תזכור מה אני אומר לך. הרב מצליח לרתק כל אחד ואחת במשך שעה וחצי, מדבר על נושאים הכי מורכבים ומרתקים בדרך הכי פשוטה ועניינית, זו הגדולה של גאון הדור הזה, את מה שאנחנו מתחילים להבין הוא כבר חקר לפרטי פרטים, מחדש כל פעם עם משלים וסיפורים מדהימים. אתה תחזור לפה כל שבוע, תזכור את ההבטחה שלי". חייכתי לעבר הבחור הצעיר והסימפטי, ועוד לפני שהספקתי לענות לו, הגבאי של הישיבה הגיח מהדלת הקדמית ובישר שהרב מגיע עוד שתיים-שלוש דקות.
למען האמת גם אני התחלתי להתרגש לראות את ההמונים תופסים כל פינה פנויה בישיבה הגדולה, בקומה הראשונה והשנייה, כאשר מאות אחרים נשארים בחוץ ומתמקמים מול המסכים הגדולים.
זה פשוט מדהים לראות פסיפס של אנשים מכל המגזרים, מכל העדות. צעירים חילוניים לצד בני ישיבה חרדים, דמויות מוכרות מאוד בעיר, אנשי עסקים ובכירים במשק הישראלי, לצד עמך אשדוד, אלה שאולי הפרוטה אינה מצויה בכיסם, אך רואים שליבם רחב והם מרוצים בחלקם. הרב נכנס פנימה וכל אחד מנסה את מזלו לגעת, לברך את הרב לשלום, חלק אפילו הזילו דמעות של התרגשות. אחד מהם אמר לי: "כל פעם שאני רואה את הרב אני בוכה מאושר, איזה זכות יש לי להיות בדור שזכה להכיר מקרוב, לגעת ברב פינטו. אני אומר לילדים שלי שבעוד כמה עשורים ב"ה נהיה חלק מההיסטוריה הזו".
הרב נכנס ומתמקם במרכז הישיבה, הדומיה מוחלטת, כולם מחכים למוצא פיו, ובמשך יותר משעה וחצי הדממה הזו נשמרת ברמה שקשה מאוד לתאר במילים. הרב מתחיל עם סיפור מדהים, שמתאים מאוד לרוח התקופה הלא פשוטה שעוברת על כלל המדינה, וגם על הרב עצמו: "מלך מצרים אהב מאוד את הרופא שלו, הרמב"ם, הדבר מן הסתם לא היה מקובל על סביבתו של המלך, ציבור מוסלמי שלא אהב את הקשר ההדוק והמיוחד בין המלך לרמב"ם. אותם יועצים הפצירו במלך למנות רופא מוסלמי, אך המלך התעקש והעריץ את מידותיו הטובות של הרמב"ם, את הידע הנרחב שלו. הלחצים המשיכו וגברו, והמלך בסופו של דבר נכנע והחליט: 'תביאו את הרופא המוסלמי ואת הרמב"ם, כל אחד מהם יכין רעל וינסה להרוג את השני, והרופא שיישאר בחיים יהיה הרופא שלי'. הרופא המוסלמי רקח חומרים רבים והרעל היה מוכן. הרמב"ם הכין שלל משקאות נגד וביקש מהעוזרים שלו: 'איך שאני שותה את הרעל תשכיבו אותי כדי שהרעל לא יזרום בדם שלי, תובילו אותי לחדרי ושם אשתה את המשקאות שהכנתי'. אכן כך היה ולאחר מספר ימים הרמב"ם התאושש ועמד על רגליו.
בחלוף שבוע הגיע תורו של הרמב"ם לנסות ולהרעיל את הרופא המוסלמי. הוא נכנס למטבח חתך מלפפון דק-דק, עגבניות, בצל ועוד ירקות, שם בבקבוק ונתן לרופא המוסלמי לשתות. הרופא המוסלמי רעד מפחד, ולאחר ששתה את המשקה מיהר לשתות כמות עצומה של חלב. לאחר יומיים הרופא המוסלמי פגש את הרמב"ם, וזה שאל אותו: 'האם שתית חלב אחרי ששתית את המשקה שנתתי לך?'. הרופא המוסלמי נכנס ללחץ, התמוטט ומת. הוא חשב לעצמו שהשילוב של המשקה עם החלב זו הנוסחה הסודית של הרמב"ם ורק מהמחשבות, הלחץ והפחד הוא מת. המלך שאל את הרמב"ם מה הוא שם לרופא המוסלמי במשקה, והרמב"ם ענה בפשטות: 'שמתי מלפפון, עגבניות ובצל…'. הרופא המוסלמי לא מת מהרעל, אלא מהפחד, מהדאגה מה יקרה. אשרי האיש אשר מפחד תמיד, זה בסדר לפחד, אך יחד עם זאת צריך לדעת את המשקל הנכון בין פחד רגיל לבין פחד משתק. פחד שמזהיר אותך הוא פחד בריא וטוב, אבל אסור לתת לו להשתלט עלינו, אלא להתגבר עליו".
הרב מארח שתי בריתות בשבוע בביתו הפרטי
הרב פינטו ממשיך לארח בביתו ברובע י"א לפחות שתי בריתות בשבוע. מדובר בתופעה מדהימה, כאשר משפחות מוותרות על אירוע באולם, ומבקשות מהרב להיות הסנדק של הרך הנולד, ובני המשפחה מגיעים לטקס המרגש בבית הרב. "זה רק מראה על האהבה הגדולה של הציבור כלפי הרב, האמונה הגדולה בדרכו. הרב עצמו כמובן נענה בחיוב לבקשות הללו, והוא ממשיך לפתוח את ביתו לציבור, כי החיבור שלו לעיר אשדוד הוא חיבור מיוחד ומרגש, חיבור בלתי ניתן להתרה", אומר אחד האנשים הקרובים לרב פינטו.
