בנימין ז׳רמון (28) עלה מצרפת עם משפחתו לפני כשנה. הוריו, אחותו, אשתו ושני ילדיו הקטנים עזבו חיים נוחים בפריז, והגיעו לאשדוד כשהם יודעים שעליהם להתחיל מאפס. "כשהייתי ילד, ביקרתי כאן בחופשות, ותמיד ידעתי שאעלה לישראל", הוא אומר. "אני מעדיף להגיע ולחוות את הקשיים של עולה חדש כדי לחסוך מהילדים שלי מהלך כזה. לא רציתי לראות אותם גדלים בצרפת, מתחתנים עם לא יהודים או מחליטים לעלות כשהם מבוגרים והורים בעצמם, ואז עלולים לעמוד בפני קשיים. אני מעדיף שלי יהיה קשה, ולהם יהיה קל יותר. אני רוצה שיקבלו חינוך ישראלי ושילכו לצבא, ואני רואה שטוב להם כאן, הם שמחים".
סביר להניח שקליטה של ילדים רכים בשנים תהיה פשוטה יותר. הם לומדים מהר את השפה, ועד שיצטרכו לבחור את דרכם בעתיד, הם כבר יתערו בחברה הישראלית ויכירו את המנטאליות שלה, מה שהרבה יותר קשה למבוגרים עולים. "יש הרבה בעיות לעולים מצרפת", מסביר בנימין, "הם לא מדברים טוב עברית, אבל אין להם סבלנות ללמוד באולפן, וזו בעיה. הם רוצים לעבוד, הם רוצים דברים זמינים, לעשות כסף, ואין להם זמן ללמוד. הם מעדיפים לתקשר בסביבתם בצרפתית, ולאט לאט ללמוד את השפה העברית".
בקהילה הצרפתית באשדוד כולם מכירים את כולם. לא משנה אם הגעת מפריז או ממרסיי. רובם חולקים את אותן הבעיות, כמו למשל, חוסר במידע מעודכן בצרפתית על מוסדות וגופים עירוניים וממשלתיים. "כשהם רוצים להשיג מספרי טלפון חשובים או כתובות, אין להם מענה, אין מידע בצרפתית, אין ספר טלפונים שפונה לקהל הצרפתי, אין דפי זהב אם אני דובר צרפתית ורוצה למצוא משפחתון, מנעולן או לעשות פדיקור".
ASHDOD EN POCHE
כשבנימין חי בפריז הוא עסק בפרסום, שיווק ובתחום המחשבים. "עלה לי רעיון", הוא אומר, "לעשות אפליקציה עם מספרים חשובים לשעת חירום, עם מספרים של קופת חולים, בית-ספר, רבנות, משרדי עירייה, גבייה, משרד הקליטה, משרד הפנים וכיו"ב. קראתי לאפליקציה 'Ashdod en poche', כלומר 'אשדוד בכיס'. באפליקציה אפשר לראות היכן המקום ממוקם דרך מפות של גוגל, וגם דרך צילומי הרחוב שלהם. יש את כל המידע שהם צריכים על המקום. בנוסף, האפליקציה מציעה 'דפי זהב' של בעלי מקצוע באשדוד ושל עסקים שמדברים צרפתית, ויש הרבה כאלה, למשל, רופא שיניים, פיצרייה, מלונות ואפילו תיווך. הוספתי לוח שנה שמציג את מופעי התרבות שמעלים במשכן לאומנויות הבמה, ואת כל הפעילויות לילדים במתנ"סים. אני מחפש מידע, מוצא ומתרגם לצרפתית".
מכיוון שרוב האוכלוסייה מצרפת היא דתית או מסורתית, יש באפליקציה אפשרות לשמוע שיעורי תורה שמעביר הרב טויטו, "הרב של הצרפתים באשדוד". בעתיד יתווספו לאפליקציה ידיעות חדשותיות. האפליקציה החינמית יצאה לפני כחודש, נכון להיום 3000 איש הורידו אותה, והיא צברה 56 אלף כניסות. בנימין מספר כי את האפליקציה הורידו גם צרפתים שגרים בערים אחרות בארץ וגם בחו"ל. "אני מקבל מסרונים מאנשים שרוצים שאעשה אפליקציה על העיר שלהם, מקבל פידבקים טובים מהמפרסמים, הם מאוד מרוצים כי הם מקבלים טלפונים ועבודה. גם תיירים נכנסים לבקר באפליקציה. בשבוע הבא תעלה האפליקציה 'נתניה בכיס', ותל אביב וירושלים הן הבאות בתור".
אחותו של בנימין עובדת איתו, ומטפלת בתשתית המידע. מי שעוזר לבנימין לקדם את הבשורה הם אנשי קשר ממשרד הקליטה. "אשת הקשר הבכירה של הצרפתים באשדוד, מישל נבט, בעצמה מתדרכת את עולים חדשים, ומפנה אותם לאפליקציה. זה מקל גם עליה", אומר בנימין. "גם לפנסיונרים בעיר יש התארגנות ואנחנו בקשר איתם. האפליקציה תופסת, כי ממלאת צורך שהיה קיים".
"אני גרתי בשלום לצד הערבים, אבל היום מול כל בית כנסת יש צבא"
בנימין מעריך שבעשור הקרוב יעלו רוב יהודי צרפת ארצה. "רק ביולי הגיעו 600 משפחות לישראל, מתוכם 800 איש לאשדוד, ותהיה עוד עלייה גדולה בספטמבר. יולי וספטמבר הם החודשים שבהם יש גלי עלייה גדולים יותר מאשר במהלך השנה, כי זה הזמן שהם בחופש, שאפשר להירשם לבתי ספר, אחר כך מגיעה תקופת החגים, ויש זמן להתאקלם. לי יש הרבה חברים, וכולם תוך שנתיים-שלוש רוצים לעשות עלייה. היום בצרפת מול בתי ספר ומול בתי כנסת יש צבא. אתה לוקח ילד לבית ספר, ורואה שהצבא שומר. לא שוטר אחד אלא חיילים, וזה לא נעים".
חווית גילויי שנאה?
"אני לא חוויתי. גרתי לצד ערבים בשלום, אבל היום המצב בפריז הוא כזה שיהודי לא יכול להסתובב עם ציציות, או לשים באוטו חמסה וסרט אדום. במקום כיפה, שמים על הראש קסקט. אני רוצה להגיד לכל מי שגר פה, שאין בעולם ארץ יותר בטוחה מישראל. הסתובבתי בכל העולם, באמריקה הצפונית, בדרום אמריקה באוסטרליה, אין מדינה שיש לה ביטחון כמו פה. דאעש יהיה בכל העולם, ולא יהיה בישראל".
מה ה"צברים" צריכים לדעת על הקהילה הצרפתית?
"יש כמה סטיגמות לא נכונות על הצרפתים. קודם כל, חושבים שכל צרפתי עשיר, וזה לא נכון. יש הרבה משפחות שהן מקרי סעד שצריכות טיפול ברווחה. חושבים את זה בגלל החזות החיצונית, הנקייה, המוקפדת שלהם, אבל זו התרבות שלנו מצרפת. האנשים תמיד מצוחצחים, גם אם אין להם כסף. מראה חיצוני טוב לא אומר שהמצב הכלכלי טוב. אמנם העולים באים מהמדינה הסוציאלית הכי עשירה, ויש כאלה שהיו רגילים לחיים ולסטנדרטים גבוהים, אבל כאן צריך להמיר את האירו בשקלים, והערך שלו ירד. יש הרבה שעובדים בניקיונות, יש הרבה שעובדים בטלמרקטינג או בקול-סנטר ומרוויחים משכורת מינימום, לפעמים הגבר צריך לטוס הלוך וחזור לצרפת כדי להתפרנס, וזה יוצר בעיות משפחתיות. עוד סטיגמה שקיימת היא זו שמכלילה את כולם כנוכלים שעשו 'מכה'.
הנוכלים האלה עשו לא טוב בצרפת גם ליהודים. אי אפשר להכליל. יש צרפתים טובים, איכותיים, שרוצים להשתלב באשדוד ולעבוד. הגענו מטעמי אידיאולוגיה, ידענו שיהיה לא קל, ועובדה היא שיש אחוז קטן של עולים שמתייאשים. אנשי הקהילה לאט לאט מתחברים, מתערבבים במשק הישראלי. גם הם רוצים להתקבל לעירייה, לחברת חשמל ולנמל".
איך אתה מסכם שנה בישראל?
"אשדוד היא עיר יפה ונהדרת, הילדים שלי מרוצים, וזה כבר טוב. אני אופטימי ואומר: 'מחייכים לישראל – וישראל מחייכת אליך'. אני יחסית רואה ניצוץ חיובי. אשתי היא כירופרקטית, שהתחילה לעבוד ופתחה מרפאה, וכמות האנשים שנכנסים לאפליקציה, מעודדת אותי להאמין שאני בדרך הטובה והנכונה".
