כשתהיו באזור פאב הפיגאל, באזור התעשייה באשדוד, תעצרו רגע להסתכל על הציורים שבקירות המקום, יש להם מסתבר משמעות עמוקה. מאוד עמוקה. הם מגיעים ממש מהנפש, הכוונה הנפש של מי שיצרה אותם – האומנית אליזבט מנדריק. היצירות של אליזבט, אותן יצרה בשנים האחרונות, שינו את חייה מן הקצה אל הקצה. מיד תבינו עד כמה מקצה לקצה.

אליבט מנדריק, היוצרת והאומנית היא רק בת 19. היא גרה באשדוד באזור ו' והיא השלישית במשפחה שלה. היא גילתה את האומנות רק בתקופת הקורונה ועוסקת בה באינטנסיביות שנתיים לערך, לאחר שגילתה את הכישרון החבוי בה שמצליח להוציא ממנה עוד דברים שחבויים אצלה, שכן היא סבלה מ'דיכאון קליני', ודרך ציוריה ויתר יצירותיה, היא מתרחקת מבחינתה מהמקום ההוא שהייתה בו. מקום שלא תרצה לחזור אליו.

אליזבט: "התחלתי לצייר כשהתחילה הקורונה והייתי לבד בבית. לפני שהתחילה הקורונה עבדתי כסטייליסטית בבוטיק והייתי בבית בלי עבודה. התחלתי לנסות לצייר כי זה תחום שעניין אותי, תחום שהסתכלתי עלייו מהצד ואף פעם לא ניסיתי. ציירתי ופרסמתי את היצירה הראשונה שלי – ציור על קנביס, ברשת החברתית, וקנו אותה אחרי שבוע".

אליזבט לא רצתה להפוך את הכישרון שגילתה אצלה בכדי ליצור תמונה יפה "שתשב" באורח קבע על סלון הבית של מי שרכשו אותה. היא רצתה הרבה יותר מזה, משהו שיגיע ממקום הרבה יותר ממוקד, עמוק, מהנפש שלה.

למה זה היה חשוב לך?

"כי זה הרבה יותר מציור יפה. בתור אדם שהיה הרבה זמן בדיכאון והתמודד עם חרדה חברתית, היה קשה לי לבטא את הדברים שאני עוברת. בעזרת היצירות שלי והאומנות ביטאתי אותם. הרבה אנשים מזדהים איתם והרבה אנשים מוצאים משהו מעצמם בציור. זה מאפשר לי לא להשאיר רגשות בתוכי, לתת להם ביטוי" .

היא אובחנה כסובלת מ'דיכאון קליני' כשהייתה בת 16: "הייתי על "מצב טיסה". התבודדתי, לא הסתדרתי בבית הספר, ירדתי במשקל. הייתי חלשה מנטאלית וזה הפך להיות פיזי. זה בא באפיזודות. היו טריגרים שגרמו להרגיש שאין טעם ואין דרך לבטא את מה שאתה מרגיש. זה ממש "אכל" אותי עד שלקחתי את עצמי בידיים".

ולכאן נכנסה האומנות. למקום הריק הזה. למקום שממלא אותה בתוכן. תוכן אחר לגמרי. האומנות עוזרת לה לאסוף את עצמה. לא להיות במקומות ההם של פעם.

איך יצאת מזה?

"יצאתי מזה לבד. התחלתי ללמוד תדמיתנות וסטיילינג, וזה עזר לי לצאת לתקופות מהמקום הזה. אז באה האומנות והיא שומרת שאני לא אחזור לשם, לדיכאון."

יש חשיבות למה שהיא יוצרת, כמו שאמרנו. היא צריכה להתחבר לציור שלה, ליצירות שלה. היא נוגעת בדברים מיוחדים עבורה ביצירות האלה. זה הופך אותן ליותר מעניינות ומיוחדות

.מה את יוצרת בעיקר?

"דברים שחשובים לי או שאני עוברת. נגיד לפני כשנה רציתי לבטא את המחשבות שלי לגבי עירום נשי. בנושא הזה יש שינוי. היה משהו מקובע בעבר בכל הקשור לעירום ולהלבשה תחתונה. פעם זה היה ממוקד יותר לתעשייה מסוימת, כיום כל בחורה יכולה להעלות תמונה. אבל יחד עם זאת עדיין בארץ הנושא הזה של עירום נשי וגם גברי הוא קצת סגור, עדיין מפחדים לדבר על זה. רציתי ביצירות שלי להראות שלא תמיד עירום הוא משהו מיני".

חלק מהיצירות של אליזבט הן גם על גוף, אסתטיקה וקבלה עצמית. אליזבט: "הרבה נשים לא אוהבות את עצמן ולא פתוחות עם הגוף שלהן. לי תמונות עם הלבשה תחתונה ועירום נשי עזרו להתמודד עם בעיות של דימוי גוף ולהרגיש יותר נח עם עצמי".

אפשר להגיד שהאומנות הצילה אותך?

"היא נתנה לי חיים חדשים לגמרי. מאז שאני בתחום, אני בנסיעות בכל הארץ. התערוכה בפאב הפיגל היא השלישית שלי. היו לי כבר שתיים בתל אביב. בנוסף היה לי גם סטודיו לאומנות. כך שנפתח לי עולם חדש, אורח חיים אחר לגמרי וחיים חדשים".
השבוע כאמור היא פתחה תערוכה בפאב הפיגאל באזור התעשייה. כשתגיעו לשם, וכדאי לכם להגיע, תראו כאמור כבר בכניסה את היצירות עליהן היא מדברת…הכוונה הנפש שלה…

מה ציירת על קירות פאב הפיגאל?

"בעל המקום, דניאל, נתן לי יד חופשית לעשות מה שאני רוצה. הייתי במקום והוא עשה לי אווירה של משהו צבעוני, וינטז'. הרגשתי מבחינתי את האווירה וזרמתי על מה שהרגיש לי".

מה את רוצה לעשות "שתהיי גדולה"?

"אני לא מתכננת תכניות רחוק מידי. זה העסק שלי, אני מתפרנסת מזה. אני רואה את עצמי ממשיכה ורק מתפתחת".

למעוניינים לקנות מיצירותיה של אליזבט: הדף לרכישה @Elizabeth.mandrik.art
https://m.facebook.com/Elizabeth.mandrik.art/