קשה היה להחליט מאיפה להתחיל את הסיפור הזה, מאחר וכל נקודה תהיה הולמת מצד אחד ומצד שני, תרגיש לי כאילו משהו בסיפור מתפספס. אני בוחר לקחת אתכם ליום חמישי שעבר, שלושה ימים לפני המשחק. אל המלון בו התאכסנו אנשי מ.ס. אשדוד, הממוקם בעיירה פראבץ, כ-50 ק"מ מהבירה סופיה, הגיעו קצין משטרה מלווה בשני שוטרים נוספים. נודע להם כי משחק האימון בין מ.ס. אשדוד לצסק"א סופיה, צפוי להתקיים במגרש הצנוע של העיירה הקטנה, אותו מגרש בו קיימה אשדוד את כל אימוניה במהלך המחנה, וגם את משחק האימון מול א.א.ל לימסול באותו יום חמישי.
השוטרים הסבירו למנכ"ל הקבוצה רפי נידם, כי למשחק צפויים להגיע כמה אלפי אוהדי צסק"א, והמגרש הסמוך אינו ערוך למשחקים בסדר גודל שכזה, מה גם שאי אפשר יהיה לשמור על ביטחון הקבוצה במקום, ולכן הודיעו כי מבחינתם, האפשרות היחידה לקיים את המשחק היא באצטדיון הביתי של צסק"א סופיה, שם הם ערוכים לכמויות הקהל המדוברות.
היסטוריה מפוארת, הווה עגום
צסק"א סופיה הוא מועדון פאר בולגרי. זה המועדון המעוטר ביותר במדינה, ובהיסטוריה שלו 31 אליפויות ו-21 גביעים וביניהם תארים נוספים. בשנים האחרונות חלה ירידה בתהילתו של המועדון, מאחר והיו מספר תסבוכות עם בעלי הקבוצה שהתחלפו כמעט מדי שנה. ההתדרדרות נמשכה עד כדי כך שלמרות שסיימו את העונה הסדירה במקום החמישי בליגה, עקב קריסה כלכלית, חשדות לשחיתות ובעיות תקציביות אחרות, נענשה הקבוצה בהורדה של שתי ליגות, ואת העונה הקרובה תפתח בליגה השלישית. הדבר עורר את חמתם של אוהדי הקבוצה, ובהם מספר ארגונים של אולטראס, חוליגנים, "Animals" ואחרים. לפני כחודש, החליט אחד האנשים העשירים בבולגריה לרכוש את המועדון ולהחזירו לימיו הגדולים. הדבר עורר את האוהדים שהביעו התלהבות גדולה מהחדשות והחלו לפתח ציפיות לעתיד טוב יותר.
כ-4,000 אוהדים הגיעו לאצטדיון "הצבא הבולגרי", יחד עם עשרות עיתונאים וצלמים וכן ערוץ טלוויזיה מקומי שהעביר את המשחק בשידור ישיר.
משחק האימון בין סופיה לבין אשדוד היה למעשה משחק ההכנה האחרון של הבולגרים לפני פתיחת הליגה ביום שישי, ועורר עניין רב בקרב המקומיים. כבר במבואות האצטדיון, באזורי החנייה וריכוזי האוהדים המקומיים, ניתן היה להבחין בכוחות מתוגברים של משטרה, שלפי המראה והמדים שלהם, נראו ככוח יס"מ לכל דבר. בתוך האצטדיון דווקא, כנראה עקב מדיניות "להוציא את השוטרים מהיציעים", הייתה חברת אבטחה מקומית, שהעסיקה בעיקר צעירים וצעירות מקומיים, שנראו יותר כמו סדרנים והרבה פחות כמו מאבטחים.
אצטדיון "הצבא הבולגרי" הוא אצטדיון מיושן מאד, הוא הוקם אי שם בשנות ה-50, כשבולגריה הייתה תחת שלטון קומוניסטי של הסובייטים, וכך הוא נותר עד היום. היציעים שמאחורי שני השערים עדיין מוגדרים כיציעי עמידה נטולי כסאות, ושאר היציעים גם לא מתהדרים בשיא הנוחות, שלא לדבר על יופי. גם חדרי ההלבשה קטנים ומעופשים, ללא מיזוג או אוורור, תא שירותים אחד וספסלי עץ רעועים. הדבר הטוב היחיד שניתן להגיד על האצטדיון הוא משטח הדשא, שהיה במצב טוב למרות מספר ימים גשומים בשבוע האחרון. מסתבר שהתשתיות ומערכת הניקוז של הסובייטים עובדת מצוין.
צסק"א סופיה, הקבוצה המצליחה והמעוטרת בתולדות הכדורגל הבולגרי, נשרה כאמור לאחרונה לליגה השלישית בבולגריה בעקבות קשיים כלכליים עצומים. האוהדים שלה, ובמיוחד הגרעין הקשה שנקרא Sector G נודע בשל האירועים האלימים בהם היה מעורב בעבר. לפני חמש שנים, במשחק ידידות אחר, האוהדים פלשו גם כן למגרש וניסו לתקוף את שחקני היריבה, אך כוחות האבטחה התערבו בזמן וסיכלו זאת. לפני שנתיים הם פרצו באישון לילה למשרדי ההתאחדות הבולגרית, ניפצו חלונות, זרעו הרס וניסו לשרוף אותה כליל. אגב, אותם חוליגנים הפגינו בעבר תוקפנות לא רק כלפי שחקנים יריבים, אלא גם כלפי שחקנים מהקבוצה שלהם. בשנה שעברה, אחרי הפסד ללבסקי בדרבי, הם ניסו לפרוץ לחדר ההלבשה ולהכות אחדים מהם ללא ההצלחה. דגל המפלגה הנאצית הונף מספר רב של פעמים ביציעים.
אווירה עויינת ביציעים
כשעה לפני שריקת הפתיחה המיועדת, שנקבעה ל-20:00, עלו שוערי הקבוצה לחימום, וזמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליהם השחקנים המחליפים, כשבחדר ההלבשה נותרו שחקני ההרכב, לקבל תדרוך אחרון מהמאמן אייל לחמן והצוות המקצועי, לפני שעלו אף הם לחימום על כר הדשא. בדקות אלו החלו אט אט להתמלא יציעי האצטדיון, וככל שהתקרבה שעת המשחק, גברה עוצמת העידוד לו זכו הבולגרים, וכבר אז נראה היה שהולכת להיות אווירה חמה, אך אנו, כאנשי כדורגל אוהבים להיות במשחקים בעלי אווירה חמה ביציעים, גם כשמדובר במשחקי חוץ עם קהל עוין. הקהל עודד את צסק"א בהתלהבות, ונראה היה כי הם בסך הכל באים להביע תמיכה במועדון שעובר ימים קשים. הבעיות החלו כאשר בפינה הקרובה לספסל של אשדוד התרכזה עם פתיחת המשחק קבוצה של אוהדים גלוחי ראש שלבשו חולצות שחורות, ושרו שירים בגנות ישראל, תוך שהם מרבים להשתמש במילים "פלשתינה" ו"ערפאת". יתר המילים היו בבולגרית, וקשה היה להבין את משמעותן, אך ניתן היה לקשר בין הדברים.
כיאה למשחק ידידות ברמה הזו, שחקני שתי הקבוצות עלו יחדיו אל כר הדשא, כשכרוז המועדון מקריא את הרכבי שתי הקבוצות, שאף הסתדרו לצילום קבוצתי. הקפטנים לחצו ידיים והמשחק יצא לדרך, כשדבר לא מרמז על העתיד לבוא, אך הוא בא מהר מאד. לחמן, שלא היה מרוצה מהתפקוד של אחד משחקני ההתקפה, הקים מהספסל את טימור אביטן להתחמם כבר בדקה ה-15. ברגע שאביטן עזב את הספסל והחל לערוך את החימום, עפו לעברו מספר בקבוקי מים מהיציע. לא עברו 5 דקות וגדי קינדה ספג 2 צהובים רצופים בעקבות ויכוחים עם השופט, מה שהוביל להרחקתו (על פי הסיכום בין הקבוצות שחקן שיורחק יוחלף בשחקן אחר כדי לא לפגוע בקבוצות), והחלפתו בטימור אביטן. כשירד קינדה אל הספסל, זכה למטר של בקבוקי מים, מצתים ואבנים תוך שהאוהדים נוהמים לעברו בצורה מכוערת.
היה גם כדורגל
האווירה ביציעים התלהטה והשפיעה גם על מה שקורה על הדשא. שופט המשחק (הבולגרי) איבד שליטה בשלב מוקדם מאוד, והרבה לשרוק לעבירות נגד אשדוד, מה שהתסיס עוד יותר את האווירה, ואף הלהיט את שחקני סופיה, שלא חששו לפגוע בשחקני אשדוד ולהיכנס עימם לעימותים מילוליים ופיזיים. כפי שניתן להבין מהדברים, הכדורגל הפך לדבר משני בכל האירוע הזה, אך היו מספר מהלכים יפים של שחקני אשדוד, שלא תורגמו לשערים ומצד שני ההגנה הסתדרה יפה מאד עם מעט המצבים אליהם הגיעו המקומיים. בדקה ה-43 החליפו מוחמד עוואד וטום בן זקן מסירות על הקו הימני, כשהאחרון מעביר כדור מצוין למרכז הרחבה, שם פגש את רגל שמאל של טימור אביטן וממנה לקורה הרחוקה ופנימה, 1:0 גדול לאשדוד, כך גם נגמרה המחצית.
במחצית השנייה נמשכה המגמה והמשחק המשיך להיות חזק וקשוח לשני הצדדים, כאשר שוב בוחר השופט לעזור לליבוי היצרים עם שריקות לא מחוייבות המציאות, שחלקן אף לווו בכרטיסים צהובים לשחקני אשדוד. בין לבין הצליחו המחליפים מיכאל אוחנה, טום מונד ודין דוד לסכן את שער הבולגרים ושער חוקי למהדרין של מונד אף נפסל בטענת נבדל שגויה, הודות ללחץ העצום שהופעל על השופטים. עבירה של עלי אבו בקר שלחה אותו גם לספסל, ומצד שני היה זה שחקן בולגרי שגם הורחק, כאשר ברקע לא פוסק מטר החפצים המושלכים לעבר ספסל אשדוד, כשהם מלווים בשירים אנטישמיים וקריאות בגנות מדינת ישראל.
טירוף ושנאה בעיניים
עם הכניסה לדקה ה-90 של המשחק יצאה סופיה להתקפה נוספת, הפעם באגף השמאלי. ניב זריהן שירד לעזור להגנה, נכנס בצורה חזקה בשחקן בולגרי, וספג כרטיס אדום ישיר מהשופט, דבר שהביא לעימות אלים בין שחקני שתי הקבוצות, שכלל קללות ודחיפות הדדיות. הקהל הבולגרי כבר לא הסתפק בהשלכת חפצים לעבר השחקנים אלא פרץ לדשא, כאשר עשרות אוהדים חמומי מוח, עם מבטים של שנאה ורצח בעיניים רודפים אחרי השחקנים, משליכים עליהם בקבוקים ואבנים ומנסים לפגוע בהם. מחצית מהשחקנים והצוות המקצועי נמלטו לחדר ההלבשה, תוך שהם מתעמתים עם אוהדים שניסו לחסום את דרכם והיתר נמלטו לצדו השני של האצטדיון, כששיכורים פנאטיים דולקים בעקבותיהם. אני ניצלתי את העובדה כי לבשתי ג'ינס וחולצה ללא סמל המועדון כדי לא להיות למטרה, אך כאשר נכנסתי למנהרת השחקנים שהובילה לחדר ההלבשה שלנו, שם כבר נתקלתי במספר אוהדים שחשדו כי אני יהודי וניסו לפגוע בי תוך שהם צועקים "פלשתינה", אך הצלחתי לחמוק במהירות לתוך חדר ההלבשה ולהשאיר אותם מאחור.
במהלך המהומה שנוצרה על המגרש הצליחו מספר אוהדים להגיע למאמן אייל לחמן, ולהכותו באמצעות בקבוק מה שהביא לפציעה קלה באוזנו הימנית, והוא טופל במקום על ידי אורי ביינרט, פיזיותרפיסט הקבוצה. לאחר דקות ארוכות הגיע כוח שיטור לתוך האצטדיון וגונן על השחקנים ואנשי הצוות שהתקבצו באחת הפינות, כשבמקביל פועלים כוחות נוספים לפיזור ההתקהלות מכר הדשא.
בכל אותה העת, במשך כחצי שעה, היו סגורים כ-20 שחקנים ואנשי צוות בתוך חדר ההלבשה הקטן והמחניק, כאשר בחלק גדול מהזמן היו נצורים מאחר ואוהדים בולגרים צרו על שני הפתחים ומנעו מהם לצאת. האווירה בחדר ההלבשה נעה בין פחד לדאגה, כאשר השחקנים לא ידעו מה עלה בגורל חבריהם שנשארו בחוץ, ולא היה באפשרותם לעשות דבר לעזרתם. כולם, מזועזעים מהשתלשלות האירועים, חיכו לסימן כלשהו מבחוץ שהכל בסדר, כשמצד שני היו כאלו שהתכוננו לעימות אלים במקרה הצורך.
לאחר דקות ארוכות נשמעה דפיקה על הדלת, מהצד השני היה זה עוזר המאמן רוני אוואט, שבישר כי המצב בשליטה, כולם בריאים ושלמים ונמצאים תחת שמירה של משטרת סופיה. רק אז השתחררה איזו אנחת רווחה בקרב השחקנים, למרות שעדיין נשמר המתח הגבוה והחשש כי האירוע רחוק מלהסתיים. דקות נוספות חלפו ומשטרת סופיה, שהשליטה סדר בנעשה בחוץ, ליוותה את השחקנים מבחוץ אל חדרי ההלבשה וכעת כולם היו יחד. זמן קצר לאחר מכן נשמעה נקישה, ואת הדלת החיצונית פתח המנכ"ל רפי נידם, שהגיע מיציע הכבוד, ובישר לשחקנים כי הכל נגמר, האוהדים התפזרו וכוחות משטרה מאבטחים את האוטובוס של אשדוד. לאט לאט סיימו השחקנים להתקלח והחלו להתארגן לתזוזה.
החוליגנים ואני
בינתיים, ביקשתי שילוו אותי אל הרכב עליו נהגתי, וחנה מחוץ לתחומי האצטדיון. ברכב היו סנדוויצ'ים לשחקנים, ורציתי להכניס אותו לחנייה בסמוך לאוטובוס המאובטח. ציוותו אותי אל איזה בחור בולגרי רחב כתפיים, רוזן שמו, שאמר שהוא יבוא איתי ואין לי מה לדאוג. אכן, צעדנו לכיוון הרכב, שחנה במרחק של כמה מאות מטרים מהמקום, תוך שהוא מספר לי על הימים הקשים שעברו על המועדון, מה שהשפיע על האוהדים שלו. כשנכנסנו לרכב, שאלתי אותו אם הוא עובד של המועדון או שמא הוא נמנה על הצוות של האצטדיון עצמו. "אני? אני יו"ר חוג האוהדים, החוליגנים Animals", ענה לי והלב שלי החסיר פעימה. "אלו לא חוליגנים, אלו סתם שיכורים מטומטמים. אנחנו, החוליגנים, נלחמים באוהדי הקבוצה היריבה ולא בשחקנים שלה".
נסענו פחות מ-2 דקות חזרה אל תוך האצטדיון, ואני עדיין מנסה לעכל את מה שהולך כאן. רוזן עושה סימן לבחור שיושב בשער האצטדיון והוא פותח לנו את המחסום. "המועדון משלם לי כדי שאדאג לסדר ולשקט כאן מחוץ לאצטדיון", אמר רגע לפני שהגענו. "בתוך תחומי האצטדיון יש חברת אבטחה, אבל גם הם לא רוצים לריב עם האנשים שלי". ככה זה, פרוטקשן נוסח בולגריה.
סוף טוב הכל טוב
השחקנים כבר סיימו להתארגן והחלו לעלות לאוטובוס. בעוד 5 דקות כבר נצא בשיירה עם ליווי משטרתי שימשיך איתנו עד ליציאה מסופיה. בינתיים מתחיל הסיפור להתפשט בישראל והטלפונים לא מפסיקים לצלצל, בעיקר עם אנשי תקשורת הספורט שצמאים לקבל פרטים ותגובות. אמנם לא מהסיבות שאנחנו רוצים אבל בבת אחת חזרנו לבמה המרכזית של הכדורגל. בסופו של דבר מה שבאמת חשוב זה שבנס גדול האירוע הזה הסתיים כשכולם בריאים ושלמים. ואיך אמרו השחקנים בבוקר שאחרי: "החוויה אמנם הייתה לא נעימה, אך היא רק חישלה אותנו וליכדה אותנו עוד יותר".
