48 שנים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים, אבל אצל אבי (אלברט) שריקי, 69, הרגעים האלה חוזרים כל הזמן. שריקי שהיה בין לוחמי גדוד 51 של גולני שכבש את החרמון מידי הסורים בחזרה, מתאר את הרגעים האלה, לזכר חבריו שנפלו במלחמה הקשה ההיא בשנת 1973 על כיבוש ההר.
אבי: "יום שישי ה-19/10/73. ניתנה לנו הוראה לכבוש את מוצב החרמון לאחר שנכבש ע"י הסורים ביום הראשון של המלחמה. עייפות גדולה פקדה אותנו ולא יכולנו לשמוע את התדרוך הפזיז והלא מובן של מפקדים עקב עייפות של 18 ימי לחימה. יצאנו בשעה 17:00 מהישוב הדרוזי מג'דל שמס וטיפסנו את הר החרמון במשך לילה שלם תחת הפגזה כבדה של הסורים ופצצות זרחן. ברשותנו היה נשק מיושן תת מקלע עוזי, בזוקות ומרגמות ישנות. לעומתנו הצבא הסורי (קומנדו) היה מצויד בנשק מודרני וחדיש כמו אר. פי. ג'י, מכשירים לראיית לילה ונשק אישי חדיש דגם קלצ'ניקוב".
אבי שריקי ממשיך לתאר בהתרגשות את הלחימה: "הסורים טווחו בנו כמו במטווח ברווזים, היו לנו אבדות כבדות. עשרות מחבריי נהרגו במכת האש הראשונה. הסורים השקיפו עלינו. המודיעין שלהם ידע עלינו הכל. הוא ידע בדיוק מתי אנחנו מגיעים, הם קיבלו דיווח מהישובים הדרוזים ברמת הגולן על המועד שנגיע למוצב. לקראת הבוקר ראינו מסביבנו את חברינו מוטלים מתים. הסתערנו בחמת זעם על הסורים והצלחנו להכניע אותם. לפני הקרב לא נתנו לנו סיכויים שנוכל לנצח בקרב זה רק בסיועו של בורא עולם הצלחנו לכבוש. נזכור תמיד את חברנו שנפלו תהא נפשם צרורה בצרור החיים. ה' יקום דמם"
