מכירים את המשל הזה על המראה? תתאמצו קצת להיזכר, נו זו שנשברה וכמה פעמים שתדביקו אותה היא כבר לא תהיה אותה המראה שהייתה לכם בהתחלה. מכירים? אם לא אז עכשיו אתם מכירים. מאחר ואני לא מתכוון לעשות השתלמות זגגות (איזו מילה ענתיקה שמסגירה את הגיל שלי – זגג, מי אומר היום זגגות? שמעתי על שניים בכל העולם.. ואני…) אז כנראה שיש משהו מאחורי המשל הזה למשל…סורו לפסקה הבאה ותגלו.
סרתם. אני מדבר על זוגיות. הדבר הזה שמניע את העולם…אני למעשה רוצה להציב פה מראה, אם כבר, אבל לחיים שלכם, שלנו, שלי. הנמשל, שזה יענו המסר הסמוי שאותו מבקש המשל להעביר (כן, כן, עשיתי גוגל עבורכם), שזה בקיצור הסיבה שכינסתי אתכם כאן בטור שלי (לקחתי לכם את הראש אהה. לקלל בלב בבקשה). הנמשל הוא משהו שכולנו התלבטנו בו בשלב זה או אחר בחיינו…האם לתת עוד הזדמנות לזוגיות קודמת…ועוד הזדמנות…ועוד…?
אין אחד או אחת פה בין הקוראים הבודדים והבודדות שלי (ולא התכוונתי רק למספר אלא גם לסטטוס..) שלא שאלו את עצמם את השאלה הזו. הייתה זוגיות שנגמרה. פתאום היא צצה שוב, לפעמים כשאתם כבר במקום אחר בזוגיות אחרת. לחזור? לתת עוד הזדמנות? לצפות למשהו אחר? אולי. אחד האנשים החכמים ביותר שדרכו על הכדור הזה, ושם שלו זה איינשטיין, אמר פעם כי לעשות את אותה הפעולה ולצפות לתוצאה אחרת היא טיפשות. אני לא מכנה אתכם ואותי טיפש, אבל האם לחזור למשהו שכבר היה ולא צלח, וכנראה יש סיבה לזה, לא נקבל בסוף את אותה התוצאה? לא נקבל שוב מפח נפש, וזה לפעמים אחרי שהבראנו וזה באמת עלה לנו בבריאות. האם האחד או האחת שעזבתם ישתנו? ואני לא גורס שעץ עקום לא מתיישר, כי אנשים הם לא עצים…הלוואי היו…היו מסתפקים במעט מאוד ורק מועילים…אבל זה סיפור אחר.
ואולי איינשטיין לשיטתו טעה? אולי איינשטיין גם הוא בעצמו, בדיוק כמונו, חזר פעם לאקסית שלו? לא יודע. אולי הצד השני למד שהוא לא יכול בלעדיכם, או הבין שאחרי סיבוב בחוץ, אתם האופציה הכי פחות גרועה…ויותר מזה, בואו נודה על האמת, אולי אם אתם מסכימים לתת הזדמנות נוספת, זה כי אתם רוצים לא פחות אז החזרה הזו, ואתם בעצמכם הגעתם לאותה תובנה בדיוק כמו ההוא או ההיא שהחליטו לעזוב? למסקנה כי אתם זקוקים להם. אז מי מנצל פה את מי?
האמת אין לי תשובה. כן, אולי באחת הפעמים הבודדות בחיי אין לי תשובה. בנינו אני, אתם כולנו יודעים את התשובה עמוק עמוק בפנים, אבל אולי מעדיפים שהיא תישאר עמוק שם שאתם לא רואים אותה ולא מאפשרים לה להזדחל מהנפש ששולטת בכם לראש שאתם שולטים בו. הבעיה היא שלא פעם זה מגיע לשם, וכמו אלכוהול זה לאט לאט מציף את מחזור הדם שלכם ואז אתם כבר בבעיה….ושום מנוחה של אחרי הנגאובר של געגוע, לא תעביר את זה…
מאחר ואני מחזיק מעצמי איש חכם…(אם אין אני לי מי יחמיא לי…) אני מנסה ללמוד מטעויות העבר ולא לחזור עליהן…אבל מצד שני למה ללמוד רק מטעויות? אפשר ללמוד גם מדברים טובים…והיו שם דברים טובים….ומצד שלישי…וואלה התבלבלתי ובלבלתי…המלט היה עושה מזה מחזה – "לחזור או לא לחזור"….? אבל הבעיה הקטנה קטנה ו"השולית" היא שזה לא מחזה, אלא החיים שלנו….ואם כבר זה חתיכת "סרט" בחיינו….רק שאנחנו לא יודעים איך הסרט יסתיים הפעם…ואולי בעצם כן…?
