אני יודעת, קל לומר ש'החל"ת נגמר וצריך למצוא עבודה', אבל כשחושבים על זה לעומק יש מקצועות שקשה למצוא בהם עבודה כעת. במה למשל יעסקו אנשי ענף התיירות? האם וכמה זמן ייקח עד שהענף יחזור לעצמו? אנחנו רואים אנשים מענפי תעסוקה שונים, שלא יודעים מה לעשות אחרי עשרות שנים של עבודה רציפה, לרוב באותו מקום עבודה. כיצד הם מתרגלים לשינוי שבא אלינו ממקור חיצוני?

עכשיו, לפני שכולם חוזרים מחל"ת, כשיש הרבה משרות בשוק ומעסיקים מתקשים לגייס עובדים – זה הזמן המומלץ לחפש עבודה. זה הזמן לבדוק משרות רלוונטיות, לאתר מקומות  שחשוב לאייש באופן מידי ולזהות בהם תהליכי גיוס קלים ומהירים יותר.

אם כן, מדוע יש אנשים שבוחרים להישאר בחל"ת? משכורתם של אלה שבחרו להישאר בחל"ת, נמוכה משמעותית ובאופן כמעט אוטומטי, כך שהחל"ת שמהווה בין 70% ל-80% משכרם, די תואם את ההכנסות שלהם בפועל. מי שמרוויח משכורת גבוהה, כך שהחל"ת נמוך בפער מהמשכורת המלאה, חוזר מהר יותר לשוק העבודה. המשמעות: אוכלוסיות מוחלשות שבוחרות ברשת הביטחון המוסדית, המהווה עבורן כלוב של זהב – יוצאות ראשונות לחל"ת ואחרונות לצאת מ'כלוב הזהב'. אוכלוסיות אלה מוצאות את עצמן בלי אפשרויות בחירה, כפי שיש לאחרים.

כמובן שלמצוא עבודה אינו עניין פשוט, בטח כשהשאיפה היא למצוא עבודה שבצידה שכר הולם ותחושת משמעות. לוקח זמן למצוא עבודות כאלה, וגם תהליך הבחירה לוקח זמן. אנחנו מומחים לתעסוקה, אבל ברור לנו שהאדם מומחה לחייו. זאת נקודת המוצא שלנו. הליווי שלנו נעשה לפי צרכיו של האדם, בגובה העיניים, לטווח הארוך עד שאנחנו רואים התייצבות והתמדה בשוק העבודה.

הכותבת ניגאר מכטייב-כהן היא מנהלת מרכז הזדמנות הפועל במסגרת משרד העבודה והרווחה ומינהל שירותים חברתיים בעיריית אשדוד. מרכזי הזדמנות הינם מוקדים עירוניים ואזוריים המתכללים שלל תכניות עירוניות הקיימות במינהל שירותים חברתיים בתחום התעסוקה. מטרת המרכזים היא לסייע למי שמתקשה להשתלב בעולם העבודה ולהגיע לעצמאות כלכלית. במרכזים עובד צוות מקצועי ייעודי לתעסוקה והשירות ניתן משלב האבחון הראשוני, דרך מתן כלים להשתלבות מיטבית בעבודה איכותית, כולל הכשרות במגוון תחומים, השמה בעבודה ואף ליווי אחרי ההשמה.