היה לנו חלום משותף. איזה חלום מושלם. חלמנו ככה לעצור על השרוול של המטוס בדרך לניו יורק ולהתנשק ארוכות כאילו אין מחר. חלום משותף כזה. חלום שלא הפסקנו לחלום עליו ועד אז לדבר אודותיו…. חלום על "נסיעת תיקון" של פעמים קודמות שנסענו שנינו עם האנשים הלא נכונים… בכלל בכל רגע פנוי היא רצה אליי, אפילו ל-45 דקות על הדרך. רק להיות לידי, להריח, לנשק להיות. ראינו את העתיד ביחד. חשבנו שנלך יד ביד לאורך קו החוף…נו אתם יודעים כמו בסרט הוליוודי, או לפחות לסופר הקרוב למקום מגורינו….ואז הגיע הגשם…שהסתבר כיריקה…
וזה היה חתיכת "גשם של יריקות"… פתאום בלי הועדה מוקדמת (כאילו יש הודעה מוקדמת במקרים האלה…) הגיע השלב הזה שבמקום למצוא זמן לזוגיות מוצאים זמן לתירוצים. שהיום יש לה מלא כביסה ואתמול יש לה מלא עבודה ומחר יש לה מלא סידורים…בקיצור התחילה לסדר אותי. יכולתי להאמין, יכולתי להגיד שזה גשם…אבל אני לא כזה שאקנה מטריה שיורקים עליי. הבנתי שזה נגמר. משכתי עוד קצת, נלחמתי עוד מעט ובסוף שלחתי אותה לדרכה. קיבלה את בעיטת הדרך (וכנראה גם אני…). לא בלב שלם, אלא בלב שקט. ידעתי מניסיון שזה יפריע, יציק ויעבור. כמו כל דבר בחיים לכל תרופה לצערי מתרגלים…במיוחד שהזמן מסתבר מרפא הכל…היינו שם כולנו.
ולמה אני מספר לכם את זה? אלף כי אני מספר לכם הכל על חיי. וחוץ מזה בכדי שתלמדו מזה, נשים ובעיקר גברים. אם בת הזוג שכם מתחילה לספר לכם סיפורי אלף לילה ולילה גם בבוקר, תדעו שזה נגמר. אל תאחזו בכל הכח. שחררו. יכבדו אתכם יותר. כשמישהו רוצה מילה אחת תספיק לו, כשמישהו לא רוצה גם ספר שלם לא יעזור. פשוט תגידו לעצמכם שאתם שווים מעט יותר מזה, ואל תשכחו, כבר הייתם במקום שאתם חושבים שאי אפשר בלעדיו או בלעדיה…והנה עברתם לבאים בתור שאי אפשר בלעדיהם…רק אומר.
יש לא מעט גברים וגם נשים, שמוכנים לוותר על כבודם בכדי שהיא או הוא ישארו, כי (נשים תשנו את זה לזכר. למה? ככה בא לי זה הטור שלי…) "אין כמותה", "ולא תמצאו כזו" ו"מי תרצה אותי". הכל עניין של ביטחון עצמי. דבר אחד בטוח, לחיות עם עצמכם כשאתם יודעים שמישהו לא רוצה אתכם ואתם משאירים אותה או אותו בכל מיני תואנות, זה גרוע יותר. קחו עצה. וותרו.
נכון זה לא נעים להישאר פתאום לבד ככה באמצע הזוגיות שחיכיתם לה. נכון זה לא נעים כשאתם פתאום מרגישים ריקנות אחרי שחשבתם שמצאתם מישהו שימלא אתכם. הכל נכון. אבל זה גרוע יותר כל הזמן להסביר לעצמכם שלא עובדים עליכם אלא שבאמת אין להם זמן עבורכם. חרטאה…ורציתי לכתוב בלי ה-ט ובלי ה-ה, ולהישאר עם חרא…אבל לא נעים לי…הלו להתעורר שם. כל התירוצים האלה להימנע מפגישה אתכם מלמדת רק דבר אחד, לא רוצים אתכם והגיע הזמן שלכם לקום ולהגיד שלום, כי רוב הסיכויים שעוד מעט הצד השני יקום ויגיד לכם לא להתראות….
כן יקירותיי ויקירותיי. בסוף היום אתן מחפשות את איש המערות, לא את זה שמכיל אתכם.. ואני אומר את זה בצער. נשבע בכל הקדושים. למדתי את זה במהלך שנותיי הרבות, והן רבות. בכל פעם שרצתי אחריכן ברחתן ממני…ובכל פעם שברחתי מכן רצתן אחרי. עצוב אבל אמתי. לכן אני בכל פעם שמישהי "יורקת" עליי אני לא אומר גשם. נכון אני נשאר לא פעם לבדי ומפסיד את בת הזוג התורנית…אבל מצד שני אני מרוויח את עצמי…
