הרכבת יצרה מהפך בנושא תחבורה ציבורית בעשור האחרון ויש הרבה מאד אפשרויות להגיע מנקודה לנקודה וזאת לאור הארכת מסילות הברזל ומתן אפשרות הגעה לנקודות שבעבר הרכבת לא הגיעה אליהן כמו עפולה ובית שאן בצפון ושדרות ואופקים בדרום. האפשרות להגיע לכל הערים המרוחקות הללו יצרה אופציה לאנשים רבים להגיע לפגישות במיקומים הללו שבעבר היה מורכב הרבה יותר להגיע אליהם. הם נוסעים באמצעות קורקינט חשמלי עד תחנת הרכבת, מקפלים אותו בעת העלייה לרכבת ובעת ההגעה ליעד הם רוכבים שוב על הקורקינט עד מיקום הפגישה.
הרכבת הקלה בישראל
במקומות רבים באזור המרכז מתנהל פרויקט ההקמה של הרכבת הקלה. התוכניות שהוכנו לפני שנים רבות כבר אינן תואמות את עומסי התחבורה ואת כמות האזרחים שזקוקים לשינוע באמצעות רכבת זו. יש גם מהמורות רבות בדרך, צורך בשינוי תוואי הרכבת הקלה, התנהלות עם בעלי קרקעות שיש להלאים את השטחים הללו לטובת מרחב הרכבת ועסקים רבים שנפגעו עקב העבודות בערים השונות ובעיות נוספות. לאור זאת משך העבודה מתארך וקשה לדעת מתי בפועל יוכל הציבור ליהנות מנסיעה באופציה של תחבורה ציבורית שהיא נוחה כמו הרכבת הקלה.
תכנון לקוי של התחבורה הציבורית בישראל
כל האנדרלמוסיה בנושא התחבורה הציבורית בישראל נובעת מהעובדה שלאורך שנים רבות הממשלה לא העניקה חשיבות לנושא זה ודגלה בעיקר בטיפול בנושא ייבוא רכבים. עקב כך כמות המכוניות התעצמה באופן מהותי. לאור הקושי להגיע באמצעות תחבורה ציבורית, בכל משפחה יש כמה רכבים ובהם נוסע בדרך כלל אדם אחד וזאת כדי שהוא יגיע למקום העבודה שלו.
יש מקומות שאליהם אפשר להגיע באמצעות הרכבת ולאחר מכן ללכת ברגל מתחנת הרכבת למשרד, באמצעות שאטלים, או קווי אוטובוס שהם מסונכרנים. אך זה לא המצב בכל המקומות ולכן מחוסר ברירה הנהגים נוסעים ברכבים הפרטיים שלהם.
לעמוד בכל יום בפקקים זה מצב בעייתי מאד, הדבר גורם להרבה מאד לחץ, מתח ועצבים. לא אחת העובדים מגיעים מאוחר למקום העבודה והם נתקלים גם שם בכעס לאור האיחור שלהם.
העובדה שלאחרונה מקומות עבודה רבים הבינו שאפשר להתנהל גם באמצעות עבודה איכותית מהבית בסיוע תוכנות כמו זום, יצרה מצב חדש שבו לא צריך בכל יום לצאת כל בוקר לדרכים ולכן מצב הרוח והמוטיבציה של העובדים עלתה באופן משמעותי ביותר.
