לאחר קבלת התעודה אמרה הודיה: "מגיל צעיר ההורים שלי השקיעו בי המון, מעל ומעבר, אבל בלי רחמים עצמיים והקלות. למדתי בבית ספר רגיל ובאולפנה רגילה, השקעתי המון. ביסודי הייתי נשארת בהפסקה בכיתה ומעתיקה מהלוח, כי לא הספקתי, ואחר הצהריים, בבית, הייתי לוקחת קטע מהאנציקלופדיה ומעתיקה אותו, כדי להתרגל לכתוב כמו כולם".

• "לא רציתי שהמגבלה שלי תמנע ממני להגשים את החלום שלי – להיות רופאה. יש לי קושי ומגבלה, אבל למה שאיענש פעמיים? למה שלא אהיה מאושרת?".

• "האמונה בקדוש ברוך הוא מאוד עוזרת לי. הוא איתי, גם בכל הניתוחים שעברתי בילדות, גם בקשיים ובעלבונות, אבל גם בהצלחות ובטקס המרגש הלילה".

• "אני פוגשת הרבה ילדים עם שיתוק מוחין ושמחה שהם רואים בי מודל. הייתי רוצה לומר לכל מי שמרגיש שהוא מתחיל את החיים מנקודת פתיחה נמוכה יותר: זה לא מה שיקבע לאן תגיעו. מה שיקבע זה כוח הרצון והנחישות והאמונה שלכם".

• "אני מתמחה עכשיו במחלקת ילדים ב'מרכז רפואי שמיר – אסף הרופא'. לאחרונה, באחת התורנויות, הייתי באורתופדית ילדים. בדקתי שם ילד ונתתי הוראות, ופתאום התברר שהאחות התורנית בלילה הייתה זו שטיפלה בי בילדותי במהלך הניתוחים. כשנתתי לה הוראות לטיפול בילד היא בכתה מהתרגשות ולא האמינה לאן הגעתי".