היום מכירים אותה בשם הבמה "ניצי קפיצי", אבל לפני עשור הכירו אותה בעיקר בשל הפקות האירועים וריקודי הבטן. ניצן גלאם-אסרף (33) נשואה ואמא לשניים, מצדיקה את שם הבמה בקפיצות שעברה בחייה, אך בשנה האחרונה מאחורי החיוך מסתתר עצב וכאב עמוק. לפני כעשרה חודשים הלכה לעולמה אמה של ניצן, דורית גלאם ז"ל, כשהיא רק בת 58. דורית הייתה סייעת בגני ילדים באשדוד 30 שנה. דמות מוכרת ואהובה, שנכנעה בזמן קצר למחלה ארורה. "אימא הייתה הדבר הכי יקר לי. החלום שלי להופיע לעילוי נשמתה על במה באשדוד", היא אומרת.
"כל חיי הייתי בלהקות ריקודים, בחוגי ריקוד", מספרת ניצן. "הייתי חיילת בגבעתי, ובדיוק הם חגגו יובל והעלו מופע. עברתי אודישנים, והתקבלתי יחד עם עוד שבע בנות מתוך אלפי מועמדים. רקדנו ושיחקנו יחד עם גולן אזולאי והעלינו את המופע בבנייני האומה בירושלים לעיני צמרת צה"ל. ההופעה הזו שינתה את חיי, וגיליתי את התחושה הנפלאה שיש כשמופיעים על במה".
אחרי הצבא, תוך כדי לימודים לתואר ראשון בערבית, ניצן הקימה את "גלאם הפקות", ונולדה הדמות "ניצן הליצנית". ניצן סיפקה רקדניות ומיצגים לאירועים, חתונות, בר מצווה וכיו"ב, כתבה דרשות, הכינה בנות מצווה לריקוד הסולו באירוע, רתמה את אולפן ההקלטות של אחיה, ולאט לאט גיבשה את דמותה כמנחת ימי הולדת. באותה התקופה הייתה ניצן מוכרת גם בזכות היותה רקדנית בטן. "השתתפתי בפסטיבלים של ריקודי בטן ובתחרויות, אבל לפני שלוש שנים, כשבני עילאי רפאל היה בן שנה, הפסקתי לרקוד. עברתי ניתוח ובעקבותיו רזיתי מאוד. שקלתי 42 קילו, היה לי מופע, הייתי צריכה להדק את החליפה עם סיכות כי היא נפלה ממני, והרגשתי שצוחקים עלי. באה מישהי ואמרה לי 'טוב, את מזיזה את הגוף, אבל את ממש רזה'. אמרתי לבעלי שאני לא רוקדת יותר. ריקודי הבטן והפקות האירועים הופסקו".
"עשינו שיקול כלכלי מוטעה, טסנו לארה"ב וחזרנו פרודים"
ניצן נשואה מזה שש שנים לעמירם. לפני שלוש שנים חוו השניים משבר, שעליו התגברו ויצאו ממנו מחוזקים. "ביקשתי מבעלי לעזוב הכול ולטוס לארה"ב על מנת להרוויח כסף", היא אומרת. "עבדתי הרבה בארה"ב בעגלות במהלך השנים, ברווקות. הייתי טסה לשלושה חודשים בשנה, עובדת, מרוויחה, וזה מה שגלגל אותי. אמרתי לו שהוא לא צריך לעבוד, שהוא יטפל בילדים ואני אעבוד. החישוב הכלכלי היה לא נכון, הפסדנו הרבה כסף וחזרנו פרודים. זה היה משבר ענק, נוראי, כל אחד חזר לגור אצל הוריו. השכרנו את הבית שלנו בקריית מלאכי לזוג צעיר, ואחרי חודשיים היו להם בעיות לשלם, ואז הוצאתי אותם וחזרתי לגור בדירה. עמירם הצטרף אלי, וככה התחלנו מחדש לבנות מערכת יחסים, מהמשבר יצאנו מחוזקים. בעלי הוא התומך הכי גדול שלי, הוא מעודד אותי, הוא איש הסאונד, המסיע, הוא לא נותן לי לוותר על החלום שלי, גם ברגעים הקשים שעוברים עלי בשנה האחרונה מאז שאמא נפטרה".
"דוקטור, עד מתי אהיה רדומה?"
"כשחזרתי מארה"ב, כבר לא הייתי ניצן הליצנית. רציתי להיות משהו אחר. אמי הייתה אומרת שאני קופצנית, שאני קופצת מדבר לדבר. לומדת, רוקדת, טסה לארה"ב, הולכת, חוזרת… נולדתי בשם ניצה, והחלפתי אותו לניצן. כשעשיתי זאת אמי כעסה עלי, לכן החלטתי להיות 'ניצי', משהו באמצע, ניצי קפיצי. באתי אליה, סיפרתי לה, ישבנו יחד, והיא עזרה לי לרשום את שיר הנושא. אני אומרת מילה, והיא מוסיפה שתיים. התחלתי לכתוב הצגה על ארץ ישראל מנקודת המבט של ילדה שהוריה אומרים לה שהם עוזבים את ישראל, והיא מנסה בכל כוחה לשכנע אותם לרדת מהרעיון, והיא מצליחה בסוף. זה המסר למשפחה ולהורים, שלא יעשו את הטעות שלי. כתבתי מופע, הלכתי למעבד מוזיקלי, וזה התחיל להתגלגל. תוך חמישה חודשים העמדתי מופע בשם 'ניצי קפיצי רוצה להישאר בארץ ישראל', עם רקדניות ובובות ענק, שמגלמות את אבא אימא ואת החבר הדמיוני טוני צ'יקיטוני, כך הייתי קוראת לבן שלי כשהיה קטן. הוצאתי דיסק שירים והתחלתי להופיע בכל הארץ".
באותו הזמן גרה ניצן בקריית גת, וביום העצמאות בשנה שעברה, כשלמדינה מלאו 66, היא הופיעה שם בבמה המרכזית, כשההורים מגיעים במיוחד לראות את בתם מופיעה. ואז הגיע הקיץ, ואיתו מלחמת 'צוק איתן'. במקום להופיע על הבמות, ניצן הופיעה במקלטים. היא התנדבה בהמון מקומות, ואז מפעל הפיס שמע על ההצגה, שמדברת על אהבת הארץ, ורכש מופעים של "ניצי קפיצי" כדי שתופיע במקלטים. מיד לאחר תום המבצע הצבאי ניחתה על ניצן בשורה קשה.
"בתאריך 19.8, יום או יומיים אחרי האזעקה האחרונה, הופעתי ברמלה עיר הולדתה של אמי, בפארק שנמצא מאחורי הבית שבו היא גדלה", מספרת ניצן. "היא הייתה צריכה לראות אותי, אבל היא התאשפזה יום לפני, ולא ידענו למה. אמא רזתה מאוד, בערך 30 קילו, וחשבתי שהיא עושה דיאטה. אחרי ההופעה אני רואה שורה של שיחות שלא נענו מבעלי, מאחותי, מאבי. אני מתקשרת לשאול מה קרה, והם אומרים לי שנדבר כשאחזור הביתה. התקשרתי לאבי, והוא אמר 'תחזרי הביתה, כי אימא חולה'. ישר שאלתי אותו אם לאימא יש סרטן. כל הדרך הביתה בכיתי. תוך חודשיים, ב-21.10, היא נפטרה. חודשיים אחרי שאמא נפטרה, עברתי לגור ליד אבא, חזרתי לאשדוד".
אמא לא ידעה שהיא חולה? לא היו סימנים מקדימים?
"אמי סבלה מסוכרת, והיו לה כאבי בטן. הרופא רשם לה כדורים, אבי אמר לו שהיא מרזה, והרופא אמר שלא נדאג כי הכדורים האלה מרזים. לנו נודע בדיעבד, שכאשר לחולה סוכרת משתולל הסוכר בגוף והוא מרזה, זה סימן ראשון לסרטן לבלב. עשו לאמא בדיקות, והמרקרים יצאו נקיים. רק כאשר עשתה אולטרא סאונד, אמרו לאבי לנסוע ישר לבית החולים. הם היו אמורים לטוס ליוון באותו היום, והרופא אמר לו 'תיסעו'. כל הטיול היא רוקדת וצוחקת, ואבא שלי יודע שזה הטיול האחרון שלה. היא חזרה מיוון, ויום למחרת התאשפזה. עשו לה סי.טי והיא קיבלה ישר הפנייה למחלקה אונקולוגית. בא רופא, שגם הוא כמונו ממוצא טריפוליטאי, והוא רצה להרגיע אותה, ואמר לה בערבית 'אל תדאגי, זה כנראה דלקת לבלב'.
אבל זה לא היה זה. המצב שלה הדרדר בצורה מפחידה. שחררו אותה אולי פעמיים הביתה ליומיים. עשינו הפרשת חלה והגיעו מאות נשים, עשינו ערב תפילה עם ספר תורה. בראש השנה היא עברה טיפול כימי כדי שהגידול יקטן, וקרה ההיפך, הוא גדל באורכו פי שלושה. היא פשוט נרדמה לאט לאט. המשפט האחרון ששמעתי ממנה היה לרופא. היא שאלה אותו 'דוקטור, עד מתי אהיה רדומה?' הסרטן הזה לוקח את כל הכוחות. הוא מחליש את הכול, הלב עובד כרגיל, רק היא נרדמת".
מופיעה בכל הארץ. ובאשדוד?
בקיץ שעבר ניצן הייתה אמורה להופיע על הבמה באשדוד, אבל בשל 'צוק איתן' המופע בוטל. המאמצים של ניצן להופיע הקיץ במסגרת עירונית לא צלחו. "הקיץ אני מופיעה ברמלה, באר שבע, חולון, רחובות, ביל"ו סנטר, מושב נהורה, ראשון לציון, הופעתי בקניון לב אשדוד פעמיים. יש הרבה מופעים לילדים בקיץ, מביאים אומנים לאשדוד מכל הארץ, וכל הזמן פונים אלי או כותבים לי תושבים, ושואלים אותי איך זה שאני לא נמצאת ביניהם. אמנם אני מופיעה בכל הארץ, אבל זו מין צוואה של אמא. היא רצתה שאופיע על במה באשדוד. לא מעניין אותי הכסף, רציתי לעשות מופע לעילוי נשמתה של אמא".
לפני כחודשיים, כששמעה על משפחת אשתר המנסה לגייס כסף למען טיפול עבור הבן מאיר חי, שנלחם בגידול במוחו, לא חשבה פעמיים. "שמעתי את אמא אומרת 'רוצי אליו'. פניתי למנהל מתנ"ס דיונה ויטלי סלוצקי, שנתן לי מה שאני רוצה, ועשינו מופע התרמה. שלומי בסו התנדב לצלם והכין לי די.וי.די של ההופעה, מאיר חי היה בשורה הראשונה ונהנה".
על הבמה נמצאת עם ניצן בתה אוריאן (5). "היא רוקדת איתי ומופיעה איתי על הבמה. היא מאוד גמישה, רוקדת בחוג בלט ובחוג התעמלות אמנותית. השאיפה שלי היא לקדם גם אותה. לי עצמי היה רגע משבר. רציתי לפרוש, הרגשתי שמשהו נתקע, שזה קשה. אבל בעלי ואבי דיברו אתי, עודדו אותי, אמרו לי שזו שנה קשה, ושהיא תעבור ויהיה בסדר".
עד כמה התחרות קשה בעולם הילדים?
"קשה מאוד. את מציעה את עצמך, ובא מישהו שמציע הופעה בחצי מחיר. כשאני אומרת שהמופע שלי כולל ארבע רקדניות, ויש לי נושא עם תוכן, עם מסר, עם ערכים ואהבת מולדת. עונים לי שזה לא מעניין מה התוכן, מה שחשוב הוא האם זה מקפיץ את הילדים. אמא נפטרה עוד לפני שחגגתי שנה ל'ניצי קפיצי'. לא התעסקתי בשיווק כי זה כאב. היום חברת 'אילי הפקות' עוזרת לי לשווק את המופע ,ואני מקווה שהוא ירוץ יותר ויגדל, עד שנעשה די.וי.די. יש לי כבר תסריט מוכן, אבל אני עכשיו בשנת אבל. חזרתי להופיע בעקבות בקשות של אנשים. זה לא קל לשיר 'מהפכה של שמחה' ביום הולדת, ולבכות מאחורי הווילון. אמא חסרה לי מאוד, ומצד שני זה מה שמוציא אותי מהעצב. אני עושה ימי הולדת ומופעים, ובבקרים מעבירה ימי כיף. היא אמרה לי 'את תהיי כמוני, אבל לא סייעת אלא גננת'. יומיים פרסום בפייסבוק הספיקו, ואני חושבת שזו השגחה של אמא. ימי הכיף עם הילדים זה בשבילה".
