כך עולה גם מפקודת הנזיקין: "הזכות לתבוע על עוולה שגרמה נזק ממון לנכסי מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי החוק האמור תעבור לידי הנאמן או תמומש בידיו".
אך נשאלת השאלה: מה דינם של פיצויים בגין נזקי גוף?
ביהמ"ש דן בסוגיה וביקש לבחון את הגדרת החוק, פקודת הנזיקין מגדירה נזק ממון כהפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף. הגדרת נכס לפי פקודת הנזיקין היא מקרקעין או מיטלטלין.
ביהמ"ש המחוזי גוזר מכאן כי נזק גוף אינו בכלל נזק ממוני לנכס היות וגופו של חייב אינו בכלל הגדרת נכס (לפי פקודת הנזיקין) ועל-כן, זכותו של חדל פירעון לתבוע את נזקי גופו בעצמו.
כב' השופטת וילנר ביקשה להכריע ע"י פרשנות תכלית, כבוד השופטת מגיעה למסקנה כי פיצויים בגין פגיעה בכושר ההשתכרות מהווים "חלף-משכורת" ועל כן יש להביאם בחשבון בתקופת הביניים.