השבוע רבתי עם מישהי יקרה לי. מאוד יקרה לי. מישהי מיוחדת לי שאפשר אולי יום אחד ללכת איתה ככה אל עבר ה"אופק", נו זה מהסרט שאני חי בו ואני מביים אותו לעצמי…. לא תמיד אגב בהצלחה, אבל זה סיפור אחר. הקיצר הריב הזה מנע ממני לדבר איתה, להתקרב אליה, להריח אותה אפילו (ואיזה ריח יש לה….). אבל למרות כל זאת היה משהו אצלי שבכל רגע שכבר נשברתי, שגרם לי להחזיר את האצבע שלי מכפתור ה-SEND רחוק ככל הניתן מהנייד. באחד הימים אפילו ראיתי אותה עוברת במקרה ברחוב לידי והתעלמתי. האמת רציתי לעצור לתפוס אותה בשתי ידיים לחבק ולא להניח, אבל המשכתי ללכת כאילו אדם זר עובר לידי. האמת שהזר היחיד הייתי אני לעצמי באותו הרגע.
כן אני יודע המילה היא גאווה. המילה הנוראית הזן שהורסת כל חלקה טובה, וגם אני סובל ממנה לא פעם. גם אתם. הרגע הזה שאתם יודעים שאתם רוצים להפסיק כבר ולהגיד את זה בקול רם לבני הזוג כמה אתם צריכים אותם, אבל חס וחלילה להגיד, כי אולי הם לא, אז למה שאתם כן ובסוף הרי זה "מלחמת המינים". במלחמה אני רוצה רק להזכיר כולם מפסידים…
תחשבו על כל הפעמים שיכולתם להפסיק את מה שלא הפסקתם. תחשוב לאן זה היה מביא אתכם אם הגאווה הייתה זזה הצידה ומאפשרת למילה הטובה להחליף אותה, אם רק הייתה מאפשרת לתת לגעגוע לנצח אותה לכמה שניות, ולנסות. אבל לא, מה פתאום שאתם תראו חלשים, גם אם זה בסוף מחליש אתכם. עם עצמכם.
כי כשאתם עם עצמכם ככה לבד, פתאום הגאווה לא קיימת היא בכלל אפילו לא קרובה לאזור הלשון. כשאתם עם עצמכם אתם לא יכולים לשקר אתכם. בשיחה הזו שלכם עם האגו שלכם אתם מספרים לו כמה היא או הוא חסרים, וכמה אם יכולתם להפסיק הכל זה היה קורה. החיים שלנו הם תוצאה של ההחלטות שלנו, אנשים יקרים ונשים יקרות לא פחות, גם חוסר החלטה יביא אותנו לתוצאה אחרת, ואח"כ תספרו לעצמכם, ככה שהגאווה לא תשמע, כמה יכולתם להיות במקום אחר עם אדם אחר, אבל אתם לא. אתם תקועים עם הגאווה ועם המקום אליו היא שלחה אתכם.
אל דאגה לא אשאיר אתכם במתח יש עצה. כי בשביל מה אני פה ואתם קוראים? יש דרך ביניים שתאפשר לכם לסלול לעצמכם ולבני הזוג דרך "עוקפת" גאווה. דרך כזו שתשאיר לכם כבוד. להסכים בינכם על מילה אחת שתבהיר שאתם רוצים להפסיק את המריבה, או אולי פעולה פשוטה מוסכמת מראש שאומרת שמבחינתכם הכל תם ואפשר לחזור להתחיל מחדש. איזה סימן מוסכם שלא יגרום לכם להרגיש שהגאווה מפסידה, אבל מצד שני היא תאפשר לגעגוע לנצח. תחשבו על זה, תלכו על זה, זה יביא אתכם לאן שאתם רוצים באמת להגיע ולא לאן שהכבוד שלכם מוביל אתכם. מניסיון הוא מוביל לאבדון בואכה בדידות.
אהה וכן אני חייב לכם את סוף הסיפור על ההיא המיוחדת. ההיא שרציתי לדבר איתה. בפעם הבאה שעברנו אחד ליד השני מלמלתי משהו, שגם היא לא הבינה, אבל הוסיפה מצידה מלמול דומה, ובתוך אי ההבנה הזו, הבנו שהפעם לפחות הפעם ניצחנו בצורה הכי ברורה את הגאווה….
