מדובר בעוד פסק דין מהפכני, המטיב לכת עם קהילת פושטי הרגל, ועם זכאי קצבאות הביטוח לאומי בפרט. פסק דין זה, למעשה מחדד את גישת בית המשפט הנהוגה בשנים האחרונות, לפיה יש להטיב ולהקל, במקומות הנדרשים והנחוצים לכך.
חשוב לציין כי בפסק דין זה, עמדת המנהל המיוחד הייתה כי החייב מתנהל שלא בתום לב, ועוד נטען כלפיו כי חרף נכותו, הנ"ל בעל כושר השתכרות, ברם ביהמ"ש העליון בפסק דין ייחודי מצא לדחות את עמדת המנהל המיוחד על הסף, תוך שקבע כי לא נפל כל רבב בהתנהלות החייב לאורך ההליך.
חשוב לציין, כי רבים מפושטי הרגל מוצאים עצמם בדיון בבית המשפט כאשר מופנית כלפיהם אצבע מאשימה בגין התנהלותם, ועוד מיני טענות כאלה ואחרות המטילות דופי בהתנהלותם, בפעמים רבות, אין זה כי אם ניסיון כושל ואולי שיטתי לחזק את עמדת הצד השני על חשבונו של החייב, על מנת לייעל את הליכי הגבייה מולו ובתקווה להעשיר את קופת הכינוס בסכומים גבוהים יותר, כאשר זה המצב יש להבחין בכך לשטוח בפני ביהמ"ש את העובדות הצריכות לעיון ביהמ"ש, ולדרוש את הנכון בנסיבות העניין.
חשוב לציין כי פקודת פשיטת הרגל המנדטורית בוטלה זה מכבר, אך היות ומדובר בהליך שנפתח ערב חקיקת חוק חדלות פרעון, ההליכים בענייניו נמשכו כסדרם.
