החברה מיסמ"ג (יחידת סיירת מג"ב) שחר 101 תל אביב, יהיו כנראה עסוקים מאוד בערב יום העצמאות וכהרגלם ימנעו כל פעילות של פשע או פח"ע בכדי לאפשר לרבים לחגוג את יום העצמאות כמו שצריך. אבל הם לא ישכחו שאחת משלהן צועדת באותם הרגעים בהר הרצל בטקס פתיחת אירועי יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל, ומייצגת אותם במופע דגלני חילות צה"ל, כשהיא תישא את דגל המשטרה עבורם בפני כל מדינת ישראל.
הלוחמת הזו היא סמ"ש (סמלת שנייה – מ.ס) נעם ויצמן, 20, מאשדוד. נעם גרה באזור ד' והיא הבת הבכורה להוריה. לנעם שני אחים, אחד בתיכון ואחד ביסודי. כולם גאים עד הגג, בעצם…עד הדגל באחותם הגדולה. גאים בכל יום, ובמיוחד עכשיו כשהיא מסמלת את החשוב מכל למדינה – עצמאותה.
נעם נבחרה מבין עשרות של נציגים ונציגות במג"ב בלבד, זאת מבלי לחשב את יתר המעומדים מחילות אחרים. הכל התחיל כשנפתחה מועמדות במג"ב מרכז וכל מפקד הגיש שם של שוטר או שוטרת, שלדעתו ראויים לשאת את הדגל בטקס. המפקד של נעם, מפקח אוראל גורש, המליץ עליה. נועם: "נגשתי למיונים שם בדקו אותנו מבחינת ייצוגיות, מבחינת קואורדינציה. לראות אם אנחנו יודעים לצעוד. השלב השני נערך במטה מג"ב. אליו כבר הגיעו פחות לוחמים ולוחמות. בשלב הזה הם שוב נבחנו, הפעם על ידי רס"ר מג"ב.
ואז הגיע השלב האחרון, שלב הבחירה. נעם מתארת את מה שהיה: "בשלב השלישי בחן אותנו שמעון דרעי, אל"מ במיל, שהוא מפקד הטקס בהר הרצל. הוא הגיע לבית חורון, בית הספר החיילי של מג"ב. שם לאחר מיונים נוספים, נבחרו 6 מאתנו, ואני ביניהן".
לפני שנמשיך, שלא תתבלבלו בכלל. מה שהיא עושה ביום יום שונה ב-180 מעלות ממה שהיא עושה בטקס. בשוטף היא מבצעת דברים אחרים לגמרי כלוחמת מג"ב, מאשר צעידה של שמאל ימין, כמו בימים האלה בהר הרצל. נעם: "היחידה שלי אחראית על כל מחוז תל אביב, שהערים הכי דרומיות בגזרה הן חולון ובת ים והכי צפוניות זה הרצליה ורשפון. היחידה מתעסקת בפשיעה חמורה, כגון סחר סמים, שוהים בלתי חוקיים, אמצעי לחימה וכדומה. היחידה יכולה למצוא עצמה ביום אחד בהפגנת חרדים בבני ברק, יום אחר באכיפה של קורונה בתל תל אביב ויום אחר לעבוד על תפיסת חולייה המוכרת חומרים אסורים לקטינים. המנעד של סוגי הפשיעה הוא רב". כמו שאמרנו, הפוך לגמרי מהטקס. ואולי גם בגלל זה היא שם. כי היא מייצגת משהו מיוחד. מייצגת לוחמי מג"ב שעושים הכל לאפשר חיים נורמאליים. אולי זו התודה שלנו לה ולחבריה, לראות אותה ואותם בטקס הכל כך חשוב וסמלי הזה בהר הרצל. לא אולי. בטוח.
נעם, אומרת בצניעות המאפיינת אותה בכל הריאיון, כי היא יודעת שהיא אולי שם, אבל היא בעצם לא רק עבור עצמה: "אני מרגישה שלא רק אני צועדת בהר הרצל, אלא אני צועדת עבור כל חבריי וחברותיי ביחידה שעושים ימים כלילות לאפשר חיים נורמאליים ונטולי סכנות לאזרחי ישראל וגם עבור העיר אשדוד".
לפי שתספרי על החזרות. איך ההרגשה קודם כל?
"ההרגשה היא תחושה של גאווה, של ייצוגיות, גם שלי אישית וגם של היחידה והחייל כמוש אמרתי. אני שמחה שנבחרתי וניתנה לי ההזדמנות".
את מבינה שאת מייצגת את מג"ב ואת העיר אשדוד. חתיכת לחץ.
"זה לא מלחיץ. זה מרגש מאוד. מעמד של פעם בחיים שלא הרבה זוכים לו, ולי ניתנה הזכות הזו".
נחזור לטקס. אחרי שנבחרה, קיבלה נעם הודעה להגיע לתחילת החזרות, שזה בעצם חודש וחצי לפני יום העצמאות. נועם ויתר הדגלנים הגיעו לירושלים ועלו להר הרצל. מאותו היום כבר חודש וחצי הם צועדים, מתאמנים. כל שבוע מיום מראשון ועד חמישי, כ-7 עד 8 שעות בממוצע של צעדות.
נועם מה את יכולה לגלות? מה יהיה שם?
"לא. אסור לנו לגלות. אבל מה שאני כן יכולה להגיד זה שכל שנה הטקס מתאפיין בנושא שונה, והשנה הנושא הוא – אחווה ישראלית. לאור השנה שעברנו, שהייתה קשה בעקבות הקורונה, כל הצורות מבוססות בנושא הזה.
אז תני לנחש. תהיה של צורה של חיסון
"אני לא אומרת כלום. אבל שווה לראות".
נחזור אלייך. זה משהו לזכור כל החיים. כמה כבר יכולים להגיד צעדתי בטקס בהר הרצל?
"זה אירוע מיוחד. אירוע חד פעמי עבורי. משהו לכל החיים. את האירוע הזה אספר לנכדים. אגב, זה גם מצולם… לנכדים"
שאלה אחרונה. אני לא יכול להתאפק. לא כבד הדגל הזה?
"הוא שוקל 9 קילו. הוא כבד. אבל האחריות כבדה יותר"
