מדובר ביוזמה של רובנר צימט שאיבדה את בנה הבכור אחיעד לפני כעשור שנהרג בתאונת נשק כשהוא בן 21. השולחן הקטן ערוך לסועד אחד, ומסמל את החיילים שנפלו ולא ישובו; המפה הלבנה מסמלת את כוונותיהם הטהורות של החיילים.
הפרח האדם מסמל את הדם שנשפך על מנת להבטיח את קיומה של המדינה, הסרט האדום מייצג אהבת החיילים למדינה, פרוסת לימון בצלחת מייצגת את גורלם המר של הנופלים והנעדרים.
המלח על הצלחת מסמל את הדמעות של המשפחות השכולות, כוס הפוכה מסמלת את העובדה שהחיילים שנפלו אינם יכולים לקחת חלק בהנאה, הנר הדולק מסמל אור של תקווה וגם מאיר את דרכם של הנעדרים הביתה; והכיסא הריק מסמל את היעדרם של החיילים שלא ישובו עוד.
