אולגה גרוספלד (43), אישה כבדת שמיעה, נעזרה בכלבתה האהובה מוקה, שהתריעה בפניה בכל פעם שמישהו היה מתקרב לדלת ביתה או כאשר נשמעו אזעקות. איש משכניה לא התלונן בפניה על הכלבה או על הנביחות. יום אחד ביתה נפרץ, אך לא נגנב דבר למעט מוקה, כלבה נוספת והרצועות שלהן. "מצאתי את מוקה משוטטת באזור ב' עוד כשהייתה גורה לפני כשלוש שנים", מספרת הבת טטיאנה. "היא הלכה אחריי, והחלטנו להשאיר אותה למרות שיש לנו בבית עוד כלבה בשם בולי, כלבה מבוגרת בת 14. באותו הזמן עברתי לגור במעונות, ומוקה הפכה להיות הכלבה של אימא. כשמישהו היה בא, היא הייתה נובחת, וזה מאוד עזר לאימא. ככה היא ידעה שמישהו מגיע, ובאזעקות מוקה עזרה במיוחד".
אין אמצעים טכנולוגים שכבדי שמיעה נעזרים בהם כדי לדעת שהופעלה אזעקה?
"יש להם ביפרים, אבל כשיש אזעקה באמצע הלילה, בזמן השינה, והכלב קופץ עלייך ומעיר אותך, זה הרבה יותר אפקטיבי מביפר רוטט".
בשנה האחרונה גרה טטיאנה עם שותפים ברחובות. אולגה נשארה לגור לבדה עם שתי הכלבות: בולי ומוקה. היא גרה ברובע ב' בבית פרטי שמחולק ליחידות דיור. בדלת הדירה אין פעמון, ומי ששימשה לה סימן להגעה ולנוכחות של אדם אחר הייתה מוקה. "כנראה שהנביחות הפריעו לאחד השכנים", אומרת טטיאנה, "כי יום אחד בזמן שאימא הייתה בעבודה, שברו לה את דלת הדירה, נכנסו ולקחו את הכלבות והרצועות ולא שום דבר אחר". אולגה חזרה בצהריים אל דירתה. המראה שנגלה בפניה זעזע אותה. על הרצפה היא ראתה שלולית של שתן, ועל הקירות נמרחה צואה. טטיאנה משערת כי מי שנכנס נאלץ לרדוף אחרי מוקה. "את בולי קל לתפוס. היא זקנה ופחות ניידת. אני מניחה שהוא תפס אותן, לקח אותן בשמיכה והעלים אותן. הזמנו משטרה בגלל שזו פריצה, הם לקחו טביעות אצבע, שאלו שאלות, אבל לא יצא מזה כלום, כי אלה 'רק' כלבים".
הפריצה אל הדירה וחטיפת הכלבות התרחשו לקראת סוף שבוע סוער במיוחד. התחזיות הזהירו מפני ימים קרים וגשומים, גורל הכלבות לא ידוע והאווירה בבית הייתה קשה. "הייתי בטוחה שבולי המבוגרת לא תשרוד, לא ידענו איפה זרקו אותן, ואימא לא הפסיקה לבכות. מבחינתה זה היה כאילו איבדה ילד. התחלנו לתלות מודעות, והתקשרתי להסגרים ולעמותות שונות כדי לברר האם במקרה הן שם".
כאשר עברה הסופה והרוחות נרגעו, התקשרו מהעירייה ואמרו שמצאו את בולי, ושמו אותה במרכז הווטרינרי. מאז טטיאנה מגיעה בכל חודש למקום על מנת לשאול האם מצאו את מוקה. "יש להם מספר שבב", היא אומרת. "אני מניחה שהיא רצה רחוק וברחה. את בולי מצאו באזור ח'. חיפשנו גם שם, שאלנו אנשים, תלינו מודעות ועד עכשיו אין שום מידע לגביה. אם מישהו מצא אותה ולוקח אותה לווטרינר, הוא יכול לקרוא את השבב שלה. אני עדכנתי אותו כך שאם מישהו מוצא וקורא, הוא יגלה שהיא שייכת למישהו שמחפש אותה. לנו אין שום מידע עליה. האם שחררו אותה בעיר או בכביש ראשי, האם מי שחטף אותה נסע לעיר אחרת והשאיר אותה שם".
באיזה מצב גופני חזרה בולי?
"בולי חזרה קצת פצועה בזנב, כנראה שהיא נקלעה לקטטה עם כלב אחר ברחוב, אבל היא בסדר. אם היא שרדה את הסופה, למוקה יש סיכוי גדול יותר כי היא כלבה צעירה וחזקה".
מה שלום אימא?
"אימא שבורה. אין יום שהיא לא מדברת על מוקה. היא אימצה כלבה אחרת כדי לנסות למלא את החלל. היא שואלת על בסיס יומי בקבוצות שונות בפייסבוק אולי מישהו ראה או יכול לעזור. הכלבה החדשה שלקחנו בת חמש, וכנראה שמישהו זרק אותה והיא צריכה להסתגל. אימא שמחה שלקחנו אותה, אבל היא אומרת כל הזמן שזו לא מוקה".
בצר לה, החליטה טטיאנה לפרסם פוסט בפייסבוק, ולבקש להפיץ אותו. "בבקשה תפיצו, זו רק לחיצת כפתור בשבילכם – בשבילי זו עוד הזדמנות למצוא את מוקה שלי", היא מתחננת. "אני לא יודעת מאיפה להתחיל… חצי שנה שהלב שלי מרוסק, חצי שנה מאז שפרצו לאימא שלי לדירה באשדוד (אזור ב') ולקחו את היקר לי מכל, את מוקה שלי. מוקה היא אחת הסיבות לאושר שלי, היא חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה שלי. ב-15.1.15 זה קרה, ומאז אין לי שמץ של מושג מה עלה בגורלה של מוקה שלי. מוקה היא כלבה קטנה בת שלוש, מעוקרת ובעלת שבב (שמעודכן עם הפרטים הנכונים, ומצוין בו שאני מחפשת אותה), היא ברובה שחורה אך עם כפות רגליים חומות ועיגולים חומים סביב העיניים. היא לא גזעית, אספתי אותה מהרחוב כשהייתה גורה. הסיבה היחידה שלקחו אותה בצורה כזו היא שהנביחות שלה הפריעו למישהו. אף אחד לא התלונן, אבל אין שום סיבה אחרת. מוקה היא אכן כלבה נבחנית, אבל אימא שלי חירשת והתכונה הזו עזרה לה לדעת שיש מישהו בדלת או בתקופת האזעקות. אולי מישהו ראה אותה מסתובבת, אולי מישהו לקח אותה אליו, אולי היא בעמותה כלשהי, אל תתעלמו מכלבים משוטטים. תבדקו את השבב. כמה סיפורים שמעתי כבר על אנשים שמוצאים כלבים ולא טורחים לבדוק להם את השבב".
קיבלת תגובות לפוסט?
"המון ראו את הפוסט, ושולחים לי תמונות או פרטים של כלבים שהם חושבים שזו מוקה. לצערי עד היום לא גילינו איפה היא. פרסמתי פוסט ארוך במטרה להפיץ ולהגיע לכמה שיותר אנשים, כך שאולי… אולי… יקרה פה איזה נס, והגורל המר הזה שכל כך לא מגיע למוקה ישתנה".
