יאסר עוקבי מעיתון "מעריב" חשף בשבוע האחרון כי אורי אבוטבול (51) מאשדוד, גרוש ואב לחמישה, מגיע באופן קבוע לסופי שבוע בחברון, כדי להיות לצד בתו אלינור, שהתחתנה לא מכבר עם עימאד, פלסטיני המתגורר ביישוב דהרייה הסמוך לחברון. לזוג שלושה ילדים, והסבא אורי כמעט ולא ראה את הנכדות בעבר כי כעס על בתו. עתה, לאחר שחלה ונקלע למצב רפואי מורכב, החליט להתפייס עם הבת ולקבל את העובדה שהיא התחתנה עם ערבי.
אבוטבול עבר להתגורר לאחרונה בבאר שבע, ובתו אלינור ושלוש בנותיה נמצאות עימו במהלך השבוע. בימי חמישי הם אורזים את הציוד ומגיעים לבית הבעל סמוך לחברון, מאחר וזה אינו מורשה להיכנס לישראל.
אבוטבול אמר לכתב "מעריב" יאסר עוקבי: ״עד לפני ארבעה חודשים עבדתי כרגיל, שכרתי בית בגן יבנה, הכל היה ממש בסדר, עד שחליתי. התגלה אצלי סרטן במעיים, עברתי ניתוח וכבר כמעט חודשיים שאני בטיפולים כימותרפיים". אבוטבול, שגם סובל מהתקפי אפילפסיה תכופים, נזקק לטיפול צמוד. כשבתו אלינור הציעה את עזרתה הוא הסכים, ובכך סילק את משקעי העבר שהיו ביניהם מאז הכירה את בעלה, עימאד סעדה.
״המחלה של אבא איחדה אותנו״, אומרת בצער אלינור בת ה-25 בעודה מערסלת את בנה הפעוט. ״תמיד אמרתי לו שהוא לא בסדר. מגיל 10 אני בפנימיות, תמיד לבד. כשביקשתי ממנו שיבוא לבקר אותנו, הוא סירב, אבל אני שמחה שהוא כאן. אלוהים נתן לי הזדמנות להוכיח את עצמי מבחינת האמונה. כיום אני אישה מאמינה, ובאיסלאם מה שחשוב אחרי בורא עולם זה ההורים״. אבוטבול מודה שכעס מאוד על בתו הצעירה. ״כשדיברתי עם עימאד בפעם הראשונה הוא נשמע בסדר גמור, אבל אז לא ידעתי שהוא ערבי״, אומר אבוטבול. ״כשזה התגלה לי, כעסתי עליה שלא סיפרה את האמת. לחתונה שלהם, שהתקיימה בירדן, לא הלכתי. אבל בדיעבד, אחרי שהכרתי את המשפחה, בכיף הייתי משתתף בחתונה. בסופו של דבר זו הבת שלי״.
״פשוט פחדת״, אומרת לו אלינור בחיבה. ״לא פחדתי, חששתי״, מתקן אותה אביה, ״אין לי מושג ממה. אבל הייתה לי הפתעה של החיים. ביום שבאתי לכאן קיבלו אותי כל כך יפה, התעניינו בשלומי, מצאתי כאן אנשים טובים. אני מודה, טעיתי בגדול״.
"החתן שלי מקלח אותי ומטפל בי ביום ובלילה"
אורי אבוטבול אומר בצורה מפורשת: "החתן שלי פלסטיני ואני גאה בו. הוא מקלח אותי, מטפל בי ונמצא לידי ביום ובלילה. הבעיה שלי מורכבת והטיפול אינטנסיבי, אבל זה לא מפריע לו״.
לפני כחודשיים, בעת ששהה בכפר, עבר אבוטבול התקף אפילפטי חמור ונלקח לבית החולים. ״אבא של עימאד סיפר לרופאים שאני יהודי, אבל הרופאים לא התייחסו לזה. הם אמרו לו שהדת שלי לא משנה להם, והם מתייחסים לעובדה שאני אדם חולה שצריך טיפול״, הוא אומר בהתרגשות, ״קיבלתי מהם טיפול יוצא מן הכלל ויחס טוב וחם. הם דיברו איתי, סיפרו לי בדיחות וצחקנו יחד. בהתחלה חששתי, אבל אחרי שהכרתי אותם השתנתה תפיסת העולם שלי. אני מבין שלכל אדם יש את האישיות שלו ושיש אנשים טובים ורעים בשני הצדדים״.
כשאבוטבול אושפז לאחרונה לטיפולים כימותרפיים בבית החולים סורוקה בבאר שבע, התייצב ריקו סעדה, אביו של עימאד, ליד מיטתו בשעות הבוקר ולא מש ממנה עד הערב. ״הוא יותר מבן משפחה״, מעיד אבוטבול בחיבה. ״גם בכפר אנשים דואגים לי כל כך, אבל לעומת זאת, יש מקומות בישראל שכשאתה נופל על הרצפה עוברים לידך אנשים ולא מתייחסים, כאילו אתה לא קיים״. לפי אבוטבול, רק כשאדם חי את הסכסוך הוא מבין איך הדברים נראים באמת. הוא עצמו חווה זאת בפעם הראשונה שבה עבר את מחסום מיתר בדרך לדהריה. ״החיילים שאלו אותי לאן אני הולך ואמרתי להם בגאווה שאני הולך לבת שלי שגרה בכפר״, הוא מספר. ״הם הסתכלו עלי בתמיהה כאילו נפלתי עליהם מהשמיים, אבל מאז הם הפסיקו לשאול אותי. לא הבנתי את עניין המחסומים עד שהתחלתי לעבור בהם, אני רואה מה הפלסטינים עוברים שם וזה ממש לא בסדר".
על פי החוק, רק גברים בני 35 ומעלה ונשים בנות 25 ומעלה יכולים לבקש ממפקד האזור היתר כניסה לישראל ושהייה בה. הם יזכו בו רק אם אינם מהווים סיכון ביטחוני, על פי הערכות המודיעין. עימאד יוכל לבקש היתר זה רק בעוד שלוש שנים, כשיגיע לגיל.
״לקחתי אחריות על אבא שלי כי ידעתי שלא איאלץ להתמודד איתו לבד״, אומרת אלינור, ״המשפחה עוזרת לנו כמה שהיא יכולה, אבל אני מבקשת מהשלטונות אישור שהייה מיוחד עבור עימאד, שיוכל להיכנס לישראל ולגור איתנו בבאר שבע, יצא לעבודה, יביא פרנסה ויעזור לי בטיפול באבא״.
״אני מאמין שצריך לתת חופש גדול יותר לאנשים, שיצאו לעבוד ושיתפרנסו״, אומר אבוטבול, שדעתו על הסכסוך הישראלי־פלסטיני השתנתה באופן דרמטי ככל שלמד להכיר את הצד השני, ״אני בן אדם קטן, אבל אני מאמין שאם ייתנו לאנשים הרבה חופש ולא יתנהגו אליהם במחסומים כמו אל חיות, המצב יהיה הרבה יותר טוב. אם יותר אנשים יגיעו לבקר בכפרים הפלסטיניים הם יפסיקו להאמין לכל מה שאומרים בחדשות ויראו שחיים כאן אנשים כמונו״.
אלינור זרקה את התנ"ך והתאהבה בקוראן
הסיפור של הבת אלינור כיכב לא מכבר בכל כלי התקשורת. אלינור עשתה דרך ארוכה מהפנימייה באשדוד ועד שהפכה בת בית בעיר הפלסטינית דהריה הסמוכה לחברון. עם השנים הזוג המאוהב הביא לאוויר העולם שלושה ילדים, חסרי לאום. היא שומרת על קשר חלקי עם משפחתה, שמבחינתם אומנם כועסים והמומים מהצעד הקיצוני של אלינור, אך לא מוכנים לוותר עליה לגמרי.
אלינור כאמור התאסלמה ונהנית מאוד להתפלל חמש פעמים ביום: "ביום שאחרי שהתאסלמתי, מיד אחרי זה עימאד התחיל להסביר לי על הקוראן ועל האיסלאם, ולאט-לאט הבנתי שזה דרך שמוצאת חן בעיניי. אני מתפללת חמש פעמים ביום וצמה ברמאדן. אני כבר לא חוגגת חגים יהודיים, זה לא מעניין אותי ואני חושבת רק איך להתחזק יותר באיסלאם".
אלינור מספרת על הפחד לחיות חיים כפולים, להתגורר חלק מהזמן בבאר שבע עם ילדיה וחלק מהזמן בדהריה: "כשהיה את כל הדקירות והמהומות בשטחים, פחדתי לרדת למטה עם הבנות, שלא יהיה אירוע של תג מחיר, שידרסו אותי, מישהו יראה אותי עם המנדיל (כיסוי ראש) ואני כן צנועה ואני ערבייה לכל דבר, שלא יתנקמו בי בטעות".
על החיבור למשפחתו של עימאד היא אומרת: "רק בהתחלה היו דיבורים על זה שאני יהודייה, ברגע שהם הכירו אותי וראו עד כמה אני אוהבת את בעלי, הם התחברו אלי מאוד והתחילו לאהוב אותי. היום אני אחת מהמשפחה".
