סגן עמרי חולי (22), סגן מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד "אפעה" (גדוד 890) הוא בנו של סרן במיל' מנחם חולי, מפקד מחלקה בחטיבת צנחנים דרומית, בגדוד המילואים 420. בחודש האחרון, כשנה אחרי מבצע "צוק איתן", תפסו שניהם קו בגבול רצועת עזה, האחד בגזרת נחל עוז והשני בגזרת כיסופים. במשך 26 ימי המילואים שעשה מנחם בשבועות האחרונים, הם לא נפגשו כלל ורק לאחרונה הצליחו להיפגש ואף חזרו יחד מהגזרה. בנו השני של מנחם, עידו (ששיחק בקבוצת הנוער של מ.ס. אשדוד), אחיו של עמרי, נמצא כרגע בטירונות בצנחנים וצפוי לעלות, ממש כמו אחיו, לגדוד "אפעה".

מנחם (47), נשוי ואב לחמישה ילדים, עבר עם משפחתו לפני כעשר שנים מאשדוד למושב עזריקם הסמוך. את גזרת עזה הוא מכיר משירותו הצבאי הסדיר, וממבצעים קודמים כמו מבצע "עופרת יצוקה" שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009, בעקבות ירי טילים בלתי פוסק מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב. "אני מכיר את האזור גם מהשדה, כשהשטח היה בשליטתנו, וגם מזמן 'עופרת יצוקה', כי החטיבה שלנו הייתה חלק מהיחידות הלוחמות", מספר מנחם. "הבית שלנו בעזריקם, נמצא, כמו אשדוד, באזור האזעקות שאותן שמעו מדי לילה".

בשנה שעברה, במהלך מבצע "צוק איתן", שהה מנחם באותו הזמן בביתו, כאשר בנו עמרי נכנס לתוך הרצועה, ולחם במשך כל הכניסה הקרקעית. חטיבת הצנחנים איתרה במבצע ארבע מנהרות לחימה תת-קרקעיות והרגה 141 מחבלים‏. "כאבא עוברים עליך לילות שאתה לא ישן ולא נרדם, מלא דאגות, מלא חששות", אומר מנחם. "צוק איתן התחיל במבצע 'שובו אחים', בתחילת 'צוק איתן' קיבלנו ממנו מסרון שהכול בסדר, ואז 47 יום לא דיברנו איתו ולא שמענו ממנו. הוא היה באזור חאן יונס, זו הייתה תקופה לא קלה, ידענו שהוא עושה מה שצריך, ושאפשר לסמוך עליו, אבל יש דאגות של אימא ואבא".

שנה אחרי המבצע – משרתים זה לצד זה
בשישי שעבר, סיים מנחם חודש מילואים בגזרת כיסופים. עמרי היה צמוד אליו, בנחל עוז. יש לו עוד כמה חודשים לתפוס את הקו. "זו פלוגה מבצעית", מסביר עמרי, "בקו הזה מתחלף כוח בכל כמה חודשים. אין רגע דל בגזרה הזו, בכל רגע נתון יש דברים לעשות". ואכן, זמן קצר לאחר שאנו מתחילים בראיון, עמרי חייב לסיים את השיחה. "רק היום בבוקר אחרי 26 יום שתינו קפה ביחד", מחזק את דבריו אביו, "נפגשנו בתפר בין הגדוד בשמונה וחצי, בדיוק לעשר דקות. רצינו להיפגש מהיום הראשון, אבל עומרי עסוק בפעילויות. היום בבוקר זה הסתדר לשנינו, וזה היה רגע מנצח שקשה לתאר. רגע שאתה נפגש עם הבן, שניכם במדים שומרים על ישובים בגדר כדי שיחיו חיים רגילים, ויישנו בלילה כמו שצריך".

איך אשתך מתמודדת עם המתח?
"יש לה בעל ובן ועוד בן שיהיה בצנחנים. היא עוברת לילות לא קלים, אבל היא אישה חזקה ומדהימה, שמבינה את הצרכים של המדינה, של הילדים, זה חלק מאיתנו לתת למדינה שלנו".

עידו התגייס לצנחנים כדי להמשיך את השושלת?
"אנחנו לא בנינו מורשת בכוונה, אבל הילדים מאז שהם קטנים רואים שאבא הולך למילואים, שהחברים מהמילואים באים לבקר, הם שומעים סיפורים וזה מחלחל ומביא אותם להחלטה, וזה לא קל. עידו הולך לעבוד קשה, וצריך להשלים שזה משהו שהוא רוצה. הוא שיחק כדורגל במ.ס אשדוד עד לפני חמישה חודשים, התלבט והחליט לעשות צבא משמעותי. התהליך שעידו התחיל קרה אחרי הרבה שיחות ולבטים. זו הייתה החלטה בין טוב לטוב, וההבנה שאין לנו ארץ אחרת. אם לא נעשה, אין מי שיעשה.

זו הבנה ודרך החיים שלי, ואני גאה בילדים שלי, ומאמין שהבן שלי יותר טוב ממני. אני רואה את הדור הזה הרבה יותר איכותי, יש לנו דור שהוא מלח הארץ, שיודע מה הוא רוצה מה לעשות. הם עומדים ברמה מאוד גבוהה כל החבר׳ה שהיו ב'צוק איתן' ונמצאים בגבולות, ולא חסר לנו גבולות ומלחמות. הם עושים את זה מעולה, ואני מאוד גאה בהם".

צמודים עוד מ"עמוד ענן"
זו לא הפעם הראשונה שמנחם ועומרי צמודים זה לזה במסגרת הצבאית. "בעמוד ענן היינו יחד באותו מתחם אימונים, בכל ההכנות, במשך כמה ימים", נזכר מנחם. "אמנם לא נפגשנו, אבל דיברנו בטלפון. באותה תקופה עמרי היה מ"כ טירונים". כזכור, מבצע "עמוד ענן" החל ב-14 בנובמבר 2012 והסתיים כעבור שבוע בהכרזה על הפסקת אש, ולא כלל כניסה קרקעית לרצועה. במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות על יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה כ-1,500 רקטות לעבר יישובי הדרום, ולראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז. "בעמוד ענן התאמנו, ואז התקבלה ההחלטה על הפסקת אש. לכל אחד ירד האדרנלין והוא הלך לעיסוקיו. אני חזרתי הביתה, אבל גם בבית הלילה לא היה שקט. הרגשתי כמו הקרב על הבית. עומרי נשאר שם במתחם, המשיך עם הטירונים, ואחר כך יצא לקצונה".

בוגרי י"ב עומדים לקראת גיוס. מה תגיד להם?
"אם אתה רוצה משהו שיהפוך אותך לאדם טוב יותר, שמבין מה זה לתת לאחרים, לך ליחידת שדה. יש שם אנשים שלא תפגוש בחיים. קיבלתי חיילים אמריקאים, חיילים בודדים, הכרתי אנשים מכל קצוות הארץ, שלא היה לי סיכוי לפגוש אותם. הצבא זה קיבוץ הגלויות, זה לא יכול לקרות בשום מקום אחר. אתה יושב, צוחק, אוכל עם כולם ללא הבדל: שמן, רזה, נמוך, עשיר, עני… זה הכוח שלנו כמדינה, לחבר את האנשים ולעשות דברים שכולם מאמינים שצריך לעשות".