בשנת 83 רמי, אז קצין צעיר נפצע קשה בקרב במלחמת לבנון השנייה כאשר בעת חילוץ כח נפצע מפיצוץ מוקש ואיבד יד ורגל
איך הייתה ההתמודדות עם הפציעה?
בשבועיים הראשונים התאבלתי על גופי, בקושי אכלתי, לאחר מכן הבנתי שכדי שאני אוכל לחזור להיות "רמי של פעם" אני חייב להיות מחויב למטרה ולהתמיד בשיקום.
אני זוכר שאמרתי לאמא שלי שמעכשיו רק אוכל בריא, ומבחינתי הייתי ממוקד מטרה והתחלתי את השיקום שלי. ההורים שלי שלחו אותי באותה תקופה לטיול של "אחרי בית חולים" לאתר סקי. אבי אמר לי ״סע, תנוח, תהנה מהנוף״ ואמא שלי אמרה ״אם אתה לא עושה סקי אל תחזור..״ מעולם לא עשיתי סקי לפני כן והתביישתי לרשום את עצמי לקורס סקי בגלל מצבי, אבל המשפט של אמא שלי לא הרפה ממני.
נרשמתי. נאבקתי להכניס את הפרוטזה לנעל סקי, נאבקתי לאחוז בציוד עד ההגעה למסלול הגלישה, פחדתי להתחיל לגלוש שמא אפול אני לא אוכל לקום, אבל בפעם הראשונה שנפלתי הבנתי שאני מסוגל לקום.
איך אתה מתמודד עם הנכות שלך היום?
הנכות שלי היא חלק ממני, אך היא לא מגדירה אותי, אני רמי האבא, הבעל ואיש המשפחה, אני רמי הספורטאי, אני רמי החבר ורמי איש העסקים.
אנשים נוטים באופן טבעי לראות קודם את הנכות, את המוגבלות ולא את היכולות. זה טבעי ומכאן נוצר מצב שנכים ובעלי מוגבלויות מודרים מהחברה.
את הנכות שלי קיבלתי בקרב וזה מגיע עם הילה של גיבור שמתפוגגת עם הזמן ואתה נותר עם הנכות. אני תמיד לקחתי את הנכות למקום של העצמה והיום אני מסייע לפצועים ובעלי מוגבלויות שמתקשים.
פצועי צה"ל אינם נכים, הם פצועים. גם מי שנולדו עם מוגבלויות אינם נכים– יש להם מוגבלות שהם ינצחו אותה אם יבינו שהכל מתחיל בראש.
איך לדעתך אפשר לשפר את היחס לנכים בחברה הישראלית?
החברה הישראלית צריכה לערוך חשבון נפש עם עצמה ולהכיר בבעיה ולהחליט על פתרונות.
אם כל מוסד פרטי או ציבורי יערוך תחקיר ויבחן היכן הוא יכול לשפר אם בהנגשה של המרחב לנכים, שילוב נכים בתעסוקה וכו', אנחנו נראה שינוי מהותי.
ומה המסר שלך היום למי שנאלץ להתמודד עם פציעה כזאת היום?
המסר שלי הוא לכל אחד ואחת שמתמודדים עם קושי, וזה לא חייב להיות נכות.
אתם יכולים לעשות הכל. הכל.
יש לנו את היכולת לקום מהנפילות הקשות ביותר. אם רק ננסה.
להיכנס לשדה מוקשים לא בהכרח דבר רע, כי הינה אתם יוצאים משם עם תובנות. אתם לא צריכים להיכנס לשדה מוקשים כדי להגיע לתובנות האלו – הינה, קחו אותן ממני.
