ל' ישבה מולי ב"קפה גרג" בגן העיר וכבר בתחילת השיחה הבנתי שהיא עדיין מצויה בעיצומו של משבר נפשי, למרות שעברו חודשים ארוכים מהרגע שהשתחררה מכלא 6, לאחר ארבעה שבועות של סיוטים בלתי פוסקים שעברה לטענתה על בסיס יומי.
ל' ממהרת להודות כבר בתחילת השיחה שהיא לא טלית שכולה תכלת, היא עברה מסע מטלטל בחייה הקצרים (20), השתמשה בסמים קלים ו"חיסלה" ביום כמה שקיות של "נייס גיא" כדי לתפוס ראש. עם זאת, לאף אחד, ובמקרה הזה לאף אחת, אין זכות להתעלל, לפגוע ולרמוס חיילות עצירות בצורה משפילה שכזו.
ל' עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 99, ולאחר חצי שנה בקיבוץ, הם עברו להתגורר באשדוד. מדובר במשפחה סופר-נורמטיבית, שני ההורים רופאים, האח הבכור היה תלמיד מצטיין ועובד במקום מסודר והבת הקטנה ל' יצאה "הכבשה השחורה", עם בעיות שליוו אותה מגיל צעיר. בזמן שהייתה בכיתה ט' ההורים התגרשו, ושם נרשמה הידרדרות נוספת בהתנהגות שלה, כולל בעיות שתייה. ל' הייתה שותה על בסיס יומי וודקה עם רדבול, והיו כמה מקרים שהיא שתתה לבד בקבוק שלם בלי שום בעיה. בכיתה י"ב היא החלה להשתמש בסמים קלים, ומהר מאוד עברה ל"נייס גיא". שקית של 7 גרם הייתה נעלמת מהר מאוד, ומאפשרת לל' לנדוד למחוזות אחרים.
כבר לפני הגיוס לצה"ל הרגישה שהיא נשאבת לסוג של דיכאון, אבל ידעה להתגבר על זה ולבשה את המדים הירוקים. בטירונות המשבר החל להתגבר. ל' משחזרת: "קיבלתי כאפה של ממש, הפסקתי לאכול, רזיתי 17 קילו וסבלתי מכאבי בטן בלתי פוסקים כתוצאה מהמצב בו הייתי, שפגע במעי הגס. הרופאים לא האמינו לי, ועמדתי בפני מצב בלתי אפשרי. הייתי בלחץ גדול כי הסמים הקלים היו חסרים לי וכל סוף שבוע הייתי מתנפלת עליהם".
ל' ביקשה לשרת קרוב לבית, וכל הבקשות שלה נענו בסירוב. היא הועברה לשרת בצפון, ותסמיני הגמילה מהסמים בלטו מאוד בהתנהגות שלה, וכנראה הובילו לחשד מצד מפקדיה שהחלו לבדוק את צעדיה. ל' לא קלטה את התמונה והמשיכה להתנהל כרגיל, כאשר המצב הנפשי ממשיך להיות לא טוב. "הייתי סובלת מהקאות, צמרמורות, הזעות, שלשולים, כל זה בגלל שלא הייתי משתמשת בסמים בזמן השהות בבסיס. הבנתי שאני חייבת לעשות מעשה וביקשתי לראות קב"ן, אבל במשך חודש התעלמו מהבקשה שלי. הייתי עצבנית מאוד, ובמקרה אחד שברתי דלת מרוב העצבים שהיו לי בגוף. עשיתי נפקדות של שלושה ימים, שכנעו אותי לחזור, ואכן חזרתי ונשפטתי לעונש מאסר על תנאי".
"אלה היו 30 הימים הכי גרועים בחיים שלי"
בשלב הזה החקירה של מצ"ח סביב בעיות הסמים של ל' עברה לשלב הגלוי, וחוקרים המתינו לה בחדר של רס"ר הבסיס ועצרו אותה. "שלושה צעירים על אזרחי חיכו לי במשרד של הרס"ר, אחת מהם ערכה עלי חיפוש ולא מצאה כלום. הבנתי שהייתה הלשנה והם לקחו אותי לכלא 6. הייתי עלמי"ת (עצירה ללא משפט). עברתי חקירות קשות מאוד, ההורים שלי לקחו עורך דין פרטי בהרבה מאוד כסף ובסופו של דבר הוחלט שאשב 30 ימים ואצא לתהליך של גמילה, כאשר על כל מעידה אחזור לחצי שנת מאסר. מצד אחד הייתי מרוצה כי 30 ימים זה לא הרבה זמן יחסית, אבל אלה היו 30 הימים הכי גרועים בחיים שלי".
ל' מתארת את סדר היום בכלא 6: "בחמש בבוקר יש השכמה, בחמש וחצי אתה רץ על שלושה פסים וחייב לעמוד בדום מתוח ומבט אל האופק מבלי להסיט את הראש. כבר ביום הראשון המפקדת הייתה נצמדת לי לפנים וצורחת לי תוך כדי שהיא יורקת עלי במכוון. במקרה אחר מפקדת אחת עמדה מולי, ושתיים אחרות עמדו בשני הצדדים, ושלושתן היו צועקות לתוך האוזניים ולכיוון הפנים. אתה עובר השפלה שאי אפשר לתאר, אתה לא יכול להסתכל לעברן ובטח שלא להגיב".
ל' ממשיכה לתאר: "לאחר ההשפלות של הבוקר נכנסים לחדר אוכל לארוחת בוקר, האוכל פשוט זוועה ואתה מחפש לאכול משהו רק כדי להתחיל את היום כמו שצריך. אסור לדבר, גם אם אתה צריך לחם והוא במרחק של מטר ממך, אסור לך לבקש מחברה שיושבת לידך, אלא לבקש מתורנית שתבוא ותעביר לך. לאחר מכן סדר היום ממשיך להיות סביב סדר ומשמעת עם צעקות בלתי פוסקות. בחורה אחת הגיעה בהלם לכלא, כולן ראו שהיא מבוהלת ויש לה בעיה. אחרי שהמפקדות צעקו עליה היא יצאה מהשורות ואז שתי מפקדות הפעילו אלימות, נטרלו אותה תוך כדי שהיא צועקת בהיסטריה ופוגעת בעצמה. רציתי להתערב ולעזור לה, אבל ידעתי שזה יעלה לי בלשבת בבידוד, וראינו איך מפנים אותה בכח ופשוט פוגעות בה".
ל' מספרת על השפלה שעברה במשפט בין כותלי הכלא: "עליתי למשפט על טענה הכי הזויה שמישהו שמע בצה"ל – לא צעקתי מספיק חזק. פשוט הזוי. המפקדת צרחה עליי בצורה מפחידה, אחרי זה צחקה עליי ואמרה: 'ההתמכרות שלך לא מעניינת אותי'. היא גם איימה עליי שאם עוד פעם אעלה למשפט ואבקר במשרד שלה, היא תשלח אותי לבידוד ולא אראה אור יום עד שאשתחרר מהמעצר. אמרתי במהלך המשפט ששכחתי משהו שרציתי להגיד, ואז המ"פ אמרה למפקדת אחרת שאם אכנס לבידוד, אולי תשכחי גם את 'במקרה' להביא לה אוכל כמה ימים, לא יקרה שום דבר".
"הרגשתי שאני קורסת נפשית ופיזית"
ל' נקלעה למשבר נפשי חמור, כמו גם עצירות אחרות: "הרגשתי שאני מאבדת את זה, המפקדות מפעילות לחץ בלתי אפשרי של צרחות, איומים והשפלות. חברה טובה שלי ממש חשבה להתאבד, ואנחנו הרגענו ואותה וחיבקנו אותה. אסור לומר את המילה הזו בכלא, אבל כל מי שעוברת את ההשפלות האלה חושבת דברים רעים. העדפתי כבר להיכנס לבידוד ולשבת בין ארבע קירות מאשר לעבור את הסבל הנוראי הזה. בכמה מקרים הרגליים שלי ממש רעדו, הרגשתי שאני קורסת נפשית ופיזית, אבל הן לא מרפות, ממשיכות להשפיל ולפגוע כאילו אנחנו חיילות של צבא אחר".
ל' חוותה הידרדרות נפשית חריפה בעקבות מה שעברה בכלא 6, ומייד עם שחרורה מהכלא, הייתה אצל קב"ן ושוחררה מהצבא על סעיף נפשי. היא עברה גמילה מסמים, מתרחקת כמו מאש מה"נייס גיא" וכל החומרים האסורים ומנסה לעלות על מסלול חיים רגיל. "אומנם עברתי רגעים קשים בכלא הצבאי, אבל אני יודעת שיש סיפורים גרועים בהרבה. החלטתי להוציא את הסיפור החוצה לא בשבילי, כי אני כבר לא בצבא, אלא בשביל הבנות האחרות שיגיעו לכלא הזה ויעברו השפלות, איומים והידרדרות נפשית. צריך גורם אזרחי-חיצוני שיגיע לבדוק מה קורה בכלא 6, צריך לעצור את זה. אני עברתי טראומה שתלווה אותי כל החיים".
