יזם ללא הפסקה

חידושים, המצאות וקריאה נכונה של טרנדים - החוש העסקי של אפי רום הוביל לפתיחת "ביט" חדרי קריוקי

אפי רום (61) נולד עם חוש לעסקים ולחידושים, וההוכחה בגוף הכתבה. הוא נולד באשקלון, וגדל במכולת של אביו, חי ונושם קניית סחורה ומכירתה. בגיל צעיר עבד בצי הסוחר, ראה עולם מהונג קונג ועד אמריקה, התגייס לצבא, לחם בסיירת שקד, ונטל חלק במבצעים מיוחדים במלחמת יום כיפור. לאחר שהשתחרר מהצבא, הוא כבר ידע שיש לו חוש עסקי. כך גם אמר למפקדיו שביקשו ממנו לצאת לקורס קצינים. "זה מושרש בי", הוא אומר, "אבא היה מנהל מחלקה במפעל ממשלתי שבנה את המוביל הארצי בסוף שנות ה-50.

הוא נפגע במפעל ואיבד יד אחת, לכן נאלץ להפסיק את העבודה. עם הפיצויים החליט לפתוח מכולת ליד העירייה באשקלון, והפך לסוחר. זה היה מקום מרכזי, גם לכלכלת הבית וגם לרכישת הערכים של אבא. הוא היה אומר לי כשעבדתי איתו במכולת: 'תהיה ישר. אם תרמה, אלוהים רואה אותך".

זמן קצר לאחר שחרורו מהצבא, כבר ניהל אפי מסעדה בהולנד. "אהבתי את ההכנות להקמת עסק", הוא מספר, "ומשם עברתי להקים מסעדה בקנזס סיטי, אבל אמי חלתה וחזרתי לארץ". באותם השנים, ראשית שנות ה-70, אילת החלה להתפתח ואיתה עולם העסקים. "אילת אפשרה יזמות, עברתי לשם, והתחלתי להקים שורת עסקים ויוזמות ראשוניות".

הפרויקט הראשון: אפי'ס ביץ'
באותה התקופה החופים באילת היו ריקים ומלוכלכים. לאפי צץ רעיון לפתוח מסעדה או קיוסק בחלקת אדמה בחוף, לדאוג לניקיון החוף ולהציב מיטות שיזוף. "המקום היה בחוף הצפוני. היום נמצאים שם מלונות הרודס ודן", הוא מספר. "באתי לעירייה, הסברתי מה אני רוצה לעשות, וקיבלתי את הסכמתה, וכך קם החוף של אפי, אפי'ס ביץ' עם מיטות שיזוף, אוכל ושירותים. העירייה נתנה את החלקה לשש שנים, ואז העתיקה את המודל לעוד שמונה חופים. היא הקצתה את הניהול רק לתושבי אילת, לרוטציה של שלוש שנים. היזמות האישית שלי הפכה ליזמות עירונית. לאחר מכן חשבתי למה אין מועדון סנוקר באילת. בזמנו לאילת הייתה קונוטציה של עיר מקלט לעבריינים, והמשטרה לא אפשרה סוגי עסקים מסוימים, ביניהם סנוקר. באתי למשטרת המחוז בבאר שבע, וראיתי שמתחת לתחנת המשטרה פועל מועדון סנוקר. שאלתי את מפקד המחוז איך הם מרשים שפה יהיה ובאילת לא. הבטחתי לו שאקיים כל תנאי שירצו לפתיחת המקום שלי באילת, ובתחילת שנות ה-90' פתחתי מועדון סנוקר, שהיה הצלחה ואטרקציה בעיר".

סנוקר, קרמיט, יד שנייה וים אדום
ההצלחה של מועדון הסנוקר הביאה לפתיחתם של עוד מועדונים כאלה. "יותר יפים ויותר גדולים", נזכר אפי, "ולכן נאלצתי לחשוב על רעיון חדש. הוצאתי את כל השולחנות של הסנוקר. באופן טבעי העיצוב של המועדון היה ירוק, ומכיוון שלא היה לי כסף להשקיע, קראתי למקום 'קרמיט' על שם הצפרדע הירוקה מ'החבובות'. בניתי במה, שמנו תופים, גיטרה ופסנתר, כדי שכל מי שחושב שהוא יכול לשיר ולנגן שיבוא. בזמנו היו הרבה מופעי ג'אז, התקיים פסטיבל 'ג'אז בים האדום', ובאו הרבה נגנים וזמרים כמו דפנה ארמוני, דיוויד ברוזה ואפרים שמיר. הם הגיעו ל'קרמיט', עלו על הבמה ושרו. זה קיבל תאוצה, הבאתי כתבים, ואחרי שבועיים כבר השתרך תור ארוך להיכנס. הפאב לא היה באזור התיירותי אלא במרכז העיר, ולא ליד הים כמו שאר מקומות הבילוי".

אם חשבתם שאפי ימצא לעצמו מנוחה, טעיתם. במקביל התבשל במוחו עוד רעיון. אפי שם לב שבתי המלון מוכרים ציוד לתושבים. הוא פתח מחסן ענק בשם "אקשן יד שנייה", וחיבר בין בתי מלון לבעלי דירות שמחפשים ציוד לדירות להשכרה, ובין בית מלון אחד למשנהו. "סוחרים מהצפון היו באים אלי לקנות סחורה", הוא מספר. בינתיים, כשראו תושבי אילת שהקונספט של 'קרמיט' עובד, נפתחו עוד פאבים בסגנון. אפי סגר את הפאב, נשאר עם מחסן הסחורות ו… שוב צץ במוחו רעיון. הוא המציא מעין שילוב של מאוורר, בד ופרוז'קטור, שגורם לנו לראות מעין לפיד מרצד. "השכרתי את הלפידים לאירועים, לבתי מלון, ופעם אחת באו אנשים וביקשו להיות איתי שותפים, ביקשו דוגמה, לקחו, העתיקו והפיצו בכל העולם".

לא ניסיתי לרשום את זה כפטנט?
"הלכתי לרשם הפטנטים, והם אמרו לי 'לא המצאת את המנורה ולא את המאוורר, עשית קומבינציה".

"חשבתי שאגור פה שנתיים-שלוש, אבל התאהבתי באשדוד"
בשנת 2000 עזב אפי את אילת, מכר את עסקיו, וטס לחו"ל כדי להמשיך לעשות את מה שהוא יודע. גיסו האשדודי הציע לו לפתוח מסעדה בעיר הנמל. אפי קנה את בית הקפה "אינדיאן", והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. "המלצרית שהייתה שם אמרה לי שרק שכולם מלאים, אנשים באים לשבת אצלנו, כי אין להם ברירה, המקום היה חלש. הגדלתי אותו, הרמתי אותו, ידעתי איך לפנות לקהל, והמקום פועל כבר 14 שנה. התאהבתי בעיר. חשבתי שאשאר פה שנתיים-שלוש, ואמשיך הלאה, אבל מצאתי שהיא קרובה לאשקלון, לתל אביב, היא עיר פתוחה, מתפתחת, אוכלוסיה מעניינת. מצאתי מקום טוב לעסקים ולמגורים".

חשבתם שזהו? ברור שלא… לזכותו של אפי ייאמר, שהוא יודע לקלוט טרנדים. לפני חמש שנים הוא פתח את הלופט הראשון בעיר. "הייתי במסיבת רווקים בלופט בתל אביב", הוא אומר, "ואז צץ לי הרעיון לעשות גם לופט באשדוד. למה שלא נעשה לופט יפה ומפואר כמו ברחובות ובתל אביב? הקמתי את 'סוויט לופט', שהיה הראשון באשדוד, וכרגיל תוך שנה פרחו עוד ארבעה לופטים באותו סגנון". אפי אוהב וגם יודע ליזום משהו חדש או לקחת קונספט קיים וליישם אותו בכוחות עצמו, וכך הגענו לשנה האחרונה ולרעיון החדש: "ביט" חדרי קריוקי פרטיים באשדוד, כמו המקומות החדשים שנפתחו בתל אביב וברחובות. "לאחרונה הייתי מאוד עסוק בהקמה. החל מיצירת קשר עם בעלי מקצוע, בדיקת הקונספט, כתיבת תכנית עסקית והיישום. עכשיו אנחנו בתקופת הרצה".

הנס של אפי
כשיש לך חיים עסקיים מלאי תפניות, אפשר לנחש שגם החיים האישיים מרתקים. בשיחה אנו מגלים כי אפי, נשוי בשלישית, והוא אב לארבעה ילדים בטווח גילאים 5-29. שניים מהילדים, האמצעיים, חיים באנגליה עם אמם האנגלייה. אפי מספר שהוא שומר על קשר עם ילדיו, ויש קשר טוב גם בין האחים. מה שיותר מדהים הוא שכל זה לא היה קורה לולא ניצל בנס במלחמת יום כיפור. אפי שירת, כאמור, בסיירת שקד. בזמן המלחמה הם עמדו לעבור את התעלה.

לכוח היו יש מספר נגמ"שים וג'יפ אחד חשוף, פתוח. "יצאנו למארב, והמ"פ שאל מי מתנדב לנסוע בג'יפ". אפי התנדב, ועבר משיירת הנגמ"שים אל הג'יפ. בדרך הם נתקלו במארב של חיילים מצרים. הנגמ"שים ספגו אש נ"ט, והנגמ"ש שבו היה אמור להיות אפי חטף פגיעה ישירה. המ"פ וחבריו לנגמ"ש נהרגו. אפי לא שש לדבר ולהיזכר במלחמה. הוא מספר שלפני מספר שנים הוא מצא תמונה שלו מהמלחמה לצד אריאל שרון. "את התמונה צילם צלם צבאי, והיא מופיעה במצגת שעשו לזכרו של שרון", הוא אומר ומראה לי אותה.

אחרי כל התמורות והשינויים שעשית, נגמרו הרעיונות או שיש עוד בקנה?
"יש לי רעיונות, אבל אני צריך להשתלט עליהם. אז נראה לי שסיימתי עם היוזמות".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה