מוצ"ש, בחוץ ממש קריר, אנחנו יושבת לנו ארבעה חברות במרפסת. על פניו מפגש סטנדרטי לחלוטין, האחת עורכת דין, השנייה מפיקה, השלישית מזכירה ואנוכי.

יושבות ומדברות על החיים ואיך אפשר בלי לדבר עליכם? הגברים. יושבות ארבעה בנות רגילות (נשבעת שרגילות לגמרי!) וכולנו רווקות. כל אחת מספרת את הסיפור הנכזב האחרון שהיה לה, את הגבר הזה שפתאום נעלם, את המערכת יחסים האחרונה שלא צלחה לה ואת הטמבל ההוא שרק רצה אותה ללילה.

השיחות מתפתחות, כל אחת מספרת על הימים שלה, האחת מספרת על ההקפאת ביציות שהחלה והשנייה מספרת על ההזרעות שלא צלחו לה.

אני יושבת בשיחה קשובה ומהופנטת.. אני פתאום קולטת שמשהו קורה, מי בכלל חשב על להקפיא ביציות? אני? למה? מה חסר לי? דבר שנראה לי כל-כך מובן מאילו כמו משפחה משלי פתאום מופיע לי בסימן שאלה. הגלגלים בראש מתחילים לעבוד ואני מבינה שהעולם השתנה. מכל העשרות חברות שלי על כף היד אני סופרת את הנשואות, אבל את אלו החד הוריות.. אין מספיק מקום.

מה קרה לנו? אני שואלת את עצמי. איך הגענו למצב שבו בנות 34+ מתחילות להביא ילדים לבד, איך הגענו למצב שבו הגברים רק בגיל 40 רוצים להתמסד?

מה הפחד הזה ממחויבות? או יותר נכון, למה אף אחד היום לא שבע. הגברים באינסטגרם היום כמו ילד בחנות ממתקים, מחפשים את החטיף הבא. אם נמאס להם מהבמבה הם עוברים לביסלי, ואם הביסלי כבר לא מטריף אותם הם עוברים לכיפלי. ואתם יודעים.. הם אומרים שהביסלי במבה המשולב בכלל עושה את העבודה. בקיצור, הכל פתוח.

אני רואה כאן בעוד כמה שנים מאות אלפים של ילדים ללא אבא ועוד מאות אלפים של גברים בני 40 שהחליטו ״ לקחת את עצמם בידיים״.

הנשים היום הבינו שאפשר לעשות הכל לבד, ואיך הן תמיד אומרות? ״לא חייב גבר״. אז נכון, אנחנו כבר לא חייבות אתכן. אבל אנחנו רוצות, אנחנו רוצות בית. משפחה. רוצות אתכם לצדנו למרות שאנחנו לא חייבות.

רוצות גבר אמיתי, שיחבק יעטוף ובעיקר לא יפחד. לא יפחד להתחייב, וגבר שיבין שמתישהו נמאס מהבמבה והביסלי, כי אין כמו אוכל של בית. אין כמו קציצות חריפות ברוטב.

ואני? אני רק קציצה שמחפשת את האורז לידה להשלים את הצלחת הריקה. ברשימת הפתקים שלי נותרו עוד 2 משימות להשלים, אני בחורה די משעממת שחייבת לכתוב כל מטלה ולא אנוח ואשקוט עד שהמטלות יבוצעו. זה פרוייקט חיי- ואני כמו שאני, הולכת לעמוד במשימה!

שיהיה לי בהצלחה. ממני הקציצה ❤