ריפוי בעיסוק (Occupational Therapy) הוא תחום טיפולי-שיקומי, המבוסס על ידע מצטבר מתחומי ידע שונים, ביניהם תחום הרפואה, הפסיכיאטריה, מדעי ההתנהגות ועוד. מטרת הריפוי בעיסוק היא לסייע לאנשים המתמודדים עם קשיים קוגניטיביים, מוטוריים, תחושתיים, רגשיים וכו', בעקבות פגיעה כלשהי שחוו, כדוגמת הפגיעה בעקבות אירוע מוחי. הריפוי בעיסוק מאפשר לשפר את היכולות שנפגעו ואת היכולת לתפקד באופן מיטבי בשגרת היומיום של המטופל. ככל שהתפקוד ישתפר, כך יוכל המטופל להשתלב באופן מיטבי בתחומי החיים השונים, במשפחה, בזוגיות, בעבודה וכו' ולשפר את איכות החיים.
מה זה אירוע מוחי ומהן השלכותיו על התפקוד?
אירוע מוחי (stroke), או שבץ מוחי, הוא מקרה רפואי בו מתרחשת חסימה של כלי דם או קרע של כלי דם, אשר מביאים להפרעה בזרימת הדם והחמצן למוח. בכל שנה מתרחשים, רק בישראל, כ-15,000 אירועים מוחיים. כ-3000 מקרים מסתיימים במוות. אלו אשר שורדים את השבץ מתמודדים עם מגוון גדול של פגיעות מוטוריות, קוגניטיביות ורגשיות, אשר מקשות על חזרה לתפקוד לאחר האירוע.
אנשים שעברו אירוע מוחי מתמודדים עם סימפטומים מוטוריים הכוללים קושי בשליטה באיברים ובשרירים, כאבים וחולשה בשרירים, אובדן שיווי משקל, שיתוק חלקי של הגפיים או של צד אחד בגוף, ואפילו שיתוק מלא. הסיבה לכך היא בעיקר פגיעה בתקשורת במערכת העצבים והעברת המסרים למוח ומן המוח, הנדרשים לצורך ביצוע פעולות. כמו כן, מתמודדים המטופלים עם ירידה ביכולת לתקשר וביכולת הקוגניטיבית, אשר באה לידי ביטוי בחשיבה, בזיכרון, בדיבור, ביכולת הקשב וריכוז ועוד. במקרים רבים פגיעות אלו מלוות גם בקשיים רגשיים, חרדה, תסכול ואובדן מוטיבציה.
אופי הפגיעה, היכולות הספציפיות שנפגעו ומידת החומרה של הסימפטומים, הינם תוצאה של האזור במוח שבו התרחשה החסימה של זרימת הדם או הדימום בעקבות קרע בכלי דם. כמו כן, ישנה השפעה של משך הזמן שבו נמשך השבץ ללא טיפול.
שיקום לאחר אירוע מוחי באמצעות ריפוי בעיסוק
בהרבה מהמקרים, הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע מוחי אינו קבוע וניתן לשפר את היכולות שנפגעו ולעיתים אף להשיג חזרה את העצמאות ואת איכות החיים שלפני האירוע. לצורך כך חשוב להתחיל בפעולות שיקום בסמוך לאירוע עצמו, ולהביא לזרימת דם לאזורים שנפגעו, בהקדם האפשרי.
ריפוי בעיסוק הינו נדבך משמעותי במאמצי השיקום לאחר אירוע מוחי, בשילוב עם פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, טיפול פסיכולוגי וסוגי טיפולים נוספים בהתאם לסוג וחומרת הפגיעה. ריפוי בעיסוק מתמקד בתפקוד הפרקטי בחיי היומיום של המטופל ומותאם אישית לצרכים הספציפיים ולפגיעה של המטופל.
בריפוי בעיסוק "מפרקים" את הפעולות שבהן מתקשה המטופל על מנת לתרגל אותן או ללמוד דרכים חדשות לבצע אותן. כך למשל פעולת האכילה כוללת היבטים קוגניטיביים: מה הן הפעולות הנדרשות? מה סדר הפעולות הנכון? לצד היבטים מוטוריים: התנועה עצמה הנדרשת לצורך אכילה, הזזת היד ותנועת השריר. וכמו כל פעולה – היבטים מוטיבציוניים להתמדה בתרגול. לעיתים נדרש אימון ותרגול לצורך שיפור יכולת הביצוע ולעיתים, נניח במקרה של שיתוק ביד החזקה, נדרשת למידה של סט פעולות חדש לצורך אכילה עם היד החדשה.
לסיכום, ריפוי בעיסוק חשוב ביותר עבור משתקמים מאירוע מוחי. גם אם קשה פיזית ורגשית להתמודד עם הטיפולים עצמם, מיד לאחר האירוע, ולהתמיד בהם לאורך זמן, ההשלכות לטווח הארוך מוכיחות שפעולות אלה קריטיות לתפקודם ועצמאותם של אנשים לאחר אירוע מוחי.
