טורים

כיפור ואני / אלבז על הגז

כילד וכנער, אף פעם לא חיכיתי ליום כיפור ואפילו להפך, תמיד התבאסתי שהוא מגיע מהר כל כך כל שנה. הצום, התפילות, לא יודע משהו שם תמיד הפחיד אותי בחיבור הזה, היו ימים בכלל לפני כיפור שחברים היו מדברים איתי על חג סוכות והייתי אומר "עזבו אותי בואו נחכה שיגמר כיפור" לא בא לי טוב כיפור בקיצור.

בשנים האחרונות אני מרגיש שאני ויום כיפור עובדים על הקשר שלנו מחדש, עד כדי כך שהשנה אני אפילו מחכה לו. ממש כמו סודה שכילד לא אוהבים ופתאום בגיל 30 מזמינים ליד האוכל במסעדה. אולי זה הגיל, אולי זו השנה המחורבנת הזו שעברנו ואולי התובנות החדשות שלי לגבי יום כיפור. לדעתי זה שילוב של שלושתם, התובנות שהגיעו בעקבות הגיל, והשנה הזו שעברנו שרק בא לי להרגיש חדש ולשכוח אותה ואין כמו יום כיפור כדי להרגיש חדש באמת. הצום, הלבן, התפילות הרגשת הפיוס באויר, מכניסה בכולנו תחושה שיכול להיות פה טוב יותר ושיהיה פה טוב יותר! היום אני מבין שיום כיפור הוא מתנה, מתנה לנפש שלנו לנקות אותה מהזוהמה שאנחנו מאכילים אותה כל השנה, חדשות, אסונות, לשון הרע, רדיפה אחרי הכסף וכ"ו יום אחד בשנה אנחנו מתנתקים מהכל ואומרים לבורא עולם 'חטאנו לפניך רחם עלינו'.

מספרים על מלך אחד שרכב על סוס ואיבד את הדרך, הוא הגיע ליער שם אף אחד לא הכיר אותו ושרץ פראי אדם. עד שלאחר מספר שבועות הוא פנה לאדם אחד שזיהה אותו. הוא אמר לו: אתה המלך? וואו בוא אחזיר אותך לארמון שלך ותוכל להמשיך למלוך, וכך הם צעדו מספר שבועות עד שהגיעו לארמון שם אמר המלך לאדם שעזר לו: תוריד את בגדי היער ולבש בגדי שרים כי מהיום אתה השר החשוב ביותר בממלכה. לאחר שנים ארוכות סרח השר ואפילו קלקל למלך דברים במלוכה עד שדי כבר, המלך דן אותו למוות. השר הצטער מאוד וביקש מחילה אך המלך כבר לא התרצה כי כמה אפשר כבר לסלוח. ביום שבו היה אמור להיתלות ביקש השר בקשה אחרונה, שילבישו אותו בבגדי היער כי לא רצה למות עם בגדי השר.

כשראה זאת המלך הוא פרץ בבכי והתחרט לגמרי לאחר שנזכר במסע המפרך ובנאמנות של אותו שר בזמנים הללו, הוא החזיר אותו להיות שר בממלכתו והשר מצידו הוכיח לו נאמנות מחודשת. הנמשל הוא אנחנו, כי פעם היה מלך לעולם ואף אחד לא התייחס אליו, רק אברהם אבינו האמין בו ואפיל עקד את יצחק בשבילו. אף עם לא רצה לקבל את התורה רק היהודי אמר "נעשה ונשמע" וקיבל את התורה כשרק תקיעת שופר נשמעה ברקע. בגלל זה אנחנו תוקעים בשופר בראש השנה, ומזכירים את עקידת יצחק ביום הכיפורים, כדי להגיד לאבא נכון, חטאנו, עוינו, פשענו אבל תזכור שאנחנו טובים מטבענו וכשאנחנו תוקעים בשופר המלך נזכר בזמנים שם בהר סיני והכל משתנה.

גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

כתבות שאולי יעניינו אותך

תתפללו!!

משה סידי

תובנות

משה סידי

עזבו כבר את הציבור הדתי

משה סידי