טורים

זמן לחשבון נפש / אלבז על הגז

במוצאי שבת האחרונה קיבלתי טלפון בו התבשרתי ש-4 אנשים מבני משפחתי הקרובה נמצאו חיוביים לקורונה, מה שאומר כמובן שעלי להיכנס לבידוד, כי כמו כל מרוקאי אמיתי אין סיכוי שלא נפגשתי עם המשפחה לפחות פעמיים באותו שבוע. "אני לא מאמין, איך אני אהיה בבידוד בשבוע הכי עמוס של ערב חג? ראש השנה בבידוד? אני?" אלה המחשבות הראשונות שרצו לי בראש, אבל מיד התאפסתי על עצמי והבנתי שקיבלתי פה מתנה, לא סתם אני נכנס לבידוד שבוע לפני ראש השנה ויום הדין ועוד באחת השנים היותר קשות שידעה האנושות מאז ומעולם.

כמה פעמים אמרתי לעצמי במהלך השנה, שאני צריך להשתפר בזה ולטפל בזה ולבקש סליחה מההוא ולא היה לי זמן?  פעם לחץ בעבודה, פעם הילדה, פעם האישה, כל פעם משהו אחר והנה הגעתי לסוף השנה וניתנה לי הזדמנות להיות סגור 24/7 עם אשתי והילדה במשך שבוע שלם ולעבוד על כל מה שרציתי עם עצמי ואיתן. ואז במהלך הבידוד התחלתי לחשוב על השנה הקשה הזאת שעברנו וכמות האסונות הבלתי נתפסת, עוד הרבה לפני שהקורונה הגיעה. הנער ניסים יונתנוב ז"ל מאשדוד שהיה בן 15 ונהרג מרכב בערב שבת, הילדה מאי נונה ז"ל מאשדוד רק בת 11 שהתמוטטה ללא סימן מקדים ונפטרה, האב מבני ברק שחיכה 5 שנים לילד ואותו ילד נפטר בגיל 5 חודשים ואביו אציק וייס ז"ל רק בן 31 נפטר מהתקף לב באמצע השבעה, התאונה בכביש ים המלח בה נמחקה משפחה שלמה, אסון המעלית בה דין שושני וסתיו הררי רק בני 25 טבעו בתוך מעלית שהוצפה וזה רק על קצה המזלג.

הנה רק ביום שישי האחרון אבא של חבר טוב שלי בן 54, פשוט לא קם בבוקר בלי שום סימן מקדים. שלא נדבר על הקורונה שמחקה משפחות שלמות הן פיזית והן כלכלית, ועל קובי בראיינט… באמת שאני יכול להמשיך עוד הרבה אבל נראה לי שהבנתם את הנקודה. אני לא מתיימר לדעת או לנחש על מה באו עלינו כל האסונות האלה אני רק יודע שיש פה מסר, כאילו אלוקים בא ואומר לנו "תתעוררו" וכן עצוב להגיד אבל איבדנו כל רסן, כמה שנאה, כמה מלחמת אחים, כמה רוע, הגענו למצב שאנחנו בטוחים שהכל בידיים שלנו ומי יכול לדבר איתנו בכלל? "כוחי ועוצם ידי" ואז הגיע נגיף קטן ובום כולנו חזרנו לגודל הטבעי שלנו. אין פה מסר רק למגזר מסוים, יש פה מסר לכולנו. הקורונה פגעה בעסקים ובבתי כנסת, קיפחה את חייהם של חילונים וחרדים, כולנו ביחד בצרה הזו, וכולנו ביחד צריכים לצאת ממנה ביחד!  אז לא אני לא בא לשנות את העולם.. כשהייתי יותר צעיר חשבתי אולי שאני יכול, אבל היום אני מבין שאני יכול לשנות רק את עצמי, להיות טוב יותר לאחר, להעריך ולבקר יותר את ההורים שלי, להקדיש יותר זמן לאשתי ולילדה, לפנות את עצמי גם לדברים רוחניים ולעבוד על הקשר עם אבא שבשמיים.

אני יודע שאחרי 120 שלי, אף אחד בשמיים לא ישאל אותי למה לא היית אברהם אבינו? או למה לא היית אלברט איינשטיין? ישאלו אותי למה לא היית משה אלבז , למה היה לך נוח להישאר בבינוניות ולא לממש את מי שאתה יכול להיות. לסיכום: הבידוד הזה בהחלט נתן לי מתנה שרציתי הרבה זמן אבל כנראה שלא רציתי מספיק וזה חשבון נפש, למרות השנה הלא פשוטה בלשון המעטה שעברה על כולנו, אני יוצא ממנה מעודד ואופטימי שב"ה אני חי, בריא ועובד, זה אומר שניתנה לי ההזדמנות לתקן. וגם אתם אם אתם קוראים את הטור הזה כנראה שגם לכם ניתנה הזדמנות לתקן כל אחד במה שהוא יכול, כל אחד במה שהוא מאמין, העיקר לעשות צעד קדימה מהשנה החולפת.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. שבת שלום ושנה טובה ומתוקה!




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

כתבות שאולי יעניינו אותך

הצדיק ה-11

משה סידי

תתפללו!!

משה סידי

תובנות

משה סידי