עוד כמה ימים תסתיים השנה, בואו נודה שהייתה זו שנה קשה, שלא לומר משונה. מישהו מכם זוכר את השם נעמה יששכר? בחורה צעירה שנתפסה עם כמה גרמים חשיש בנכר? היא הגיעה מהודו לרוסיה עם חשיש בתיק, כנראה הייתה בסאטלה וחשבה שזה לא מזיק. השוטרים הרוסים חשבו אחרת, ובלי לחשוב פעמיים עצרו את הגברת. חודשים מורטי עצבים עברו על נעמה ובני משפחתה, כשכאן, ממשלת ישראל עושה הכל כדי לשחרר אותה. היא קיבלה עונש של שבע שנים בכלא, ברוסיה הקרה, עונש כבד מאוד לכל הדעות, ביחס לעבירה. ביבי בדרכו המיוחדת הצליח להשיג לה חנינה, נעמה שבה הביתה בחודש ינואר השנה. ממשלת ישראל עשתה למען הרוסים כמה מחוות, שאותנו הישראלים לא מעניינות, אך לרוסים היו מאוד חשובות.
אך פה כרגיל תקפו את נתניהו שעשה לביתו ולטובתו, ונעמה ישככר כביכול, פחות עניינה אותו. אותי פחות מעניינים מתנגדי ראש הממשלה, כי כל מה שיעשה האיש, בעיניהם זו קללה. אני באופן אישי מאוד מקווה, שנעמה ומשפחתה לא ישכחו לביבי את המחווה. כי כולנו זוכרים את החייל גלעד שליט שבשבי נפל, 5 וחצי שנים היה בעזה האומלל. ואבא שלו, אדון נועם, מהר מאוד שכח, איך מבור האסורים, בנו שב וכמה הוא שמח. מהר מאוד נועם שליט הפסיק לזכור, שנתניהו הביא את בנו מחושך לאור. אדם עם זיכרון מאוד קצר, שבלעדי התערבותו של ביבי, גורל בנו היה רע ומר. לאיש כזה אין בי הערכה או כבוד, נועם שליט מהי הכרת תודה צריך ללמוד.
בתחילת מרץ היו בחירות נוספות, מישהו זוכר? בצל הקורונה העולמית, שוב הלכנו לקלפי ביום הבוחר. היה היו אז רביעיית כחול לבן, שלושה גנרלים ואחד עיתונאי "במחנה", היה אז מזמן. שלושה גנרלים שחלקם אחראיים למחדלי 'צוק איתן', וזה לא הפריע להם, וכנראה שגם לא הפריע לכל אלה שהלכו שבי אחריהם. אבל הבלון הזה שנקרא כחול לבן, התפוצץ לו ורביעיית האחוקים התפזרה לכאן ולכאן. אשכנזי וגנץ חברו לממשלת אחדות לאומית, ולפיד ויעלון הפכו למשמיצי ביבי בהווה וכנראה גם בעתיד. על כל במה אפשרית הם מתראיינים ברוע ומירמור, מה לעשות שלעד תהיו הברווזים השחורים, כשנתניהו בעיני הוא הברבור!
בשנה הזאת היו כמה התרסקויות של מטוסי נוסעים בעולם, ההתרסקות של מטוסו של קובי בראיינט, היא הזכורה מכולן. כוכב ה'לייקרס' ומשחקני ה'אנ.בי.איי' הכי טובים בעיקר, קיפח את חייו בהתרסקות המסוק שלו, על צלעו של הר, הלם בעולם על אובדן כל כך מיותר. המוות לא עושה איפה ואיפה ומכה בכל מקום, גם אם תהיה עשיר כקורח, גם תורך יגיע בבוא היום. אציין גם את לכתם מהעולם השנה של עוד כמה דמויות מוכרות, אלי ישראלי השדרן, פופיק ארנון השחקן ונתנאל הזמר, נעים הזמירות ונעימותיו בלב שמורות.
איך אפשר בלי להזכיר את הכוכבת הבלעדית של השנה הזאת, את זו שהגיעה לכאן כתיירת והחליטה עלייה לעשות. החליטה להישאר ולהיכנס לנו לוורידים, להתמקם לנו בחיים. לתיירת העלובה הזאת פשוט אין אלוקים, אני מדברת על הקורונה, שהפכה את חיינו, אך גם נתנה לנו להביט במראה, טוב טוב על עצמנו. איפשרה לנו (לא לכולם) להבדיל בין טפל ועיקר, להבין שאף אחד לא יודע מה ילד המחר. מי היה מאמין שלא נצא מהבית שבועות, שלא נוכל לבקר באתונה תוך כמה שעות? כולם יודעים שאנחנו פה בעולם לא כדי להישאר לצמיתות, בורא עולם נותן בנו אותות וסימנים, כדי שנשנה את דרכנו, עד שתגיע שעתנו למות. הקורונה היא אחד המופתים הגדולים שנפלו עלינו, אחת המטרות שלה בעיני שננסה ולו במעט, לתקן את דרכינו. שננסה להיות אנשים טובים יותר, שנדע שלפעמים גם אפשר לוותר, שנדע לקבל ולחבק את השונה ואת האחר. השנה הזאת הייתה קשה הרבה יותר מקודמותיה,
ועל זאת נאמר, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
