הרבנית שכבשה אשדוד

מאות נשים באשדוד לא עושות צעד מבלי לקבל את ברכתה ועצתה של הרבנית רונית ברש, בעבר חילונית כופרת שארגנה מסיבות סמים, והיום רבנית נחשבת עם קהל מעריצים בארץ ובעולם

קשה מאוד להסביר במילים את החיבור שיש ליותר ויותר צעירות חילוניות מאשדוד לרבנית רונית ברש, תופעה שהיא מעבר להבנה הפשוטה של כולנו. מדובר בקבוצה של כ-500 נשים שמגיעות כמעט כל שבוע לשיעור התורה של הרבנית הצעירה (38), לא עושות צעד מבלי להתייעץ ולקבל את ברכתה. היא מגיעה לאשדוד גם לערבי הפרשות חלה, ובכל מפגש שכזה עוד ועוד חילוניות נודרות נדר לקיים לפחות מצווה אחת במהלך היום, בדרך להתחזקות משמעותית יותר. חלקן נסעו איתה לקבר של הרבי נחמן באומן, וחזרו הביתה נרגשות ובוכיות, לאחר שזכו לקבל חיזוקים מהרבנית מקריית גת.

בקרוב מאוד יש סיכוי שהרבנית ברש תקיים ערב התעוררות גדול לציבור הנשים באמפי פארק באשדוד, יש גם דיבורים על כך ולמאמינות שלה ברור כי האמפי יהיה מלא מפה לפה. "היא כוכבת של ממש, משלבת אמונה, התחזקות ודיבור קולח ומהפנט שגורם לכל הנשים שנמצאות סביבה לשבת בדומיה במשך שעה ארוכה. גם סיפור החיים שלה מדהים מכל הבחינות, והיא נותנת דוגמא גם לצעירה החילונית ביותר שיש לה לאן לשאוף, לעבור דרך של ממש", אומרת צעירה מאשדוד לעיתון "המגזין".

הרבנית ברש: "אין לי כוונה להסיר את הקעקועים מהגוף שלי"
רובכם כנראה מכירים כבר את הרבנית שמשגעת את המדינה עם סיפורי הניסים הרבים המיוחסים לה, מעקרות שילדו שלישיות ועד החתונות של הרווקות המיואשות שפנו לעזרתה, על כולם אחראית הרבנית רונית ברש. כעת הגיע הזמן להכיר גם את מי שעומדת מאחורי המותג שהחל בדרום לפני כמה שנים, וכעת התפשט כבר בכל ברחבי הארץ ואפילו ברחבי העולם "אני נוהגת לעלות את הסרטונים שלי ליוטיוב וזוכה לתגובות מפתיעות מכל רחבי העולם, לאחרונה אפילו החלו לפנות אלי נשים מטוניס", היא מספרת בסיפוק רב. רונית היא ילידת קרית גת ועל אף הצלחתה המטאורית, היא עודנה מתגוררת בעיר מולדתה, היא בת 38 אימא לחמישה ילדיה ואימא רוחנית לאלפי נשים אשר רואות בה חברה, מושיעה, אשת סוד, אשת עצה ובעיקר רבנית על אף שאינה אשת רב, התואר הוענק לה על ידי קהל חסידותיה.

הנשים אשר פונות לרבנית רונית ברש, הינן חילוניות בשלבי התעניינות שונים ביהדות ובתהליכי החזרה בתשובה, רובן מבקשות ממנה ברכה וסיוע בזוגיות, בפוריות ובמה שבינהם. שמה כבר הולך לפניה בכל הנוגע לברכות ולסגולות בנושאים אלו ופועלה הפך למותר, או שמא לעסק. אך העסק שרונית ברש מפעילה מעניק עסקאות מסוג שונה, היא מציעה להן סדרת תפילות עבורן, אפילו נסיעה לאומן, ובתמורה היא מבקשת רק דבר אחד, את חזרתן של הנשים בתשובה ואת התקרבותן לדת. "בדרך כלל הן כבר יודעות מראש שזו העסקה, אך אני גם אומרת זאת בריש גליי, שבשביל לקבל ממני ברכה עליהן לקחת על עצמן מצוות. רובן ככולן מסכימות ואנחנו יוצאות לדרך, הן מקבלות את הסגולה ומעניקות לשם משהו בחזרה. בדרך כלל זה עובד מצוין, בלי נדר", רונית מתגאה בפועלה.

אך מה שנראה היום טבעי ומובן מאליו לא תמיד היה כך. רונית לא תמיד הייתה מזוהה עם הדת, למעשה היא הייתה מזוהה עם בדיוק ההיפך מכך. עד לפני 15 שנים היא בכלל הפיקה "מסיבות טבע" ברחבי הארץ, היא הייתה מזוהה עם מסיבות "החטא האחרון" שלפני כניסת יום הכיפורים, דיגמנה ובעיקר הייתה "כופרת" לפי הגדרתה היום. "הגעתי לאומן בפעם הראשונה עם ג'ינס קרוע, עם שיער מחומצן, קעקועים ופירסינגים בכל רחבי הגוף", היא נזכרת ואומרת כי "הקעקועים שעל גופי מזכירים לי בכל רגע נתון לי מאיפה באתי ולאן פניי מועדות. זו המשמועת שלהם עכשיו ואין לי כוונה להסיר אותם".

אז איך קרה השינוי אתם שואלים? הכל החל לפני 15 שנים כאשר רונית היגרה לפלורידה שבארה"ב והכירה את מי שבעתיד הפך לבעלה. לאחר מספר שנים במדינות הנופש והנהנתנות, בעלה החל להתקרב לדת והתחיל בתהליך החזרה בתשובה. משהתגברה ברש על הציניות וההתנגדות שאחזה בה בעקבות בחירתו של בעלה, היא החליטה להתחקות אחריו ככל יכולתה, אך נכשלה פעם אחר פעם, נישואיה עלו על סרטון והיא עמדה בפני גירושין. הכל השתנה כאשר הזוג חזר לארץ וברש התחברה לרבי נחמן מברסלב. "רבי נחמן מברסלב לא שופט אף אחד, הוא מקבל את כולם כמו שהם זו הסיבה שהתחברתי אליו במיוחד, וזו הסיבה שאני מצליחה להעביר משנתו הלאה לעוד ועוד נשים שמוצאות בתשובה היהודית את הדרך הנכונה", היא מספרת.

"בגלל שאני מגיעה מהעולם החילוני, אני לא שופטת את הנשים שמגיעות אליי"
מה שהתחיל בערבי הפרשות חלה מקומיות באשקלון ובאשדוד, הפך לתופעה ארצית וגרר אחריו התעוררות נשית ממטולה ועד אילת, הרבה קרה בזכות הדיבור הטרום-חרדי שנשאר עימה ושדרכו ברש מצליחה להגיע למאות נשים אשר מגיעות אליה לבקש ישועה או אפילו סתם נקרות בדרכה. "בגלל שאני מגיעה מהעולם החילוני, אני לא שופטת את הנשים שמגיעות אליי, להיפך אני מקבלת אותן, אני מבינה ומזדהה עימן ולכן אני מצליחה להגיע אליהן ולהתקבל עליהן כל כך מהר. הייתי חילונית כופרת ואין דבר שיכול להפתיע אותי כבר, אני מקבלת את כולן והן מקבלות אותי, כך אני מצליחה לנתב אותן לחזור בתשובה, בדרך כלל הן מגיעות אליי כבר מוכנות ואני רק מכוונת אותן", היא משתפת אותנו בדרך פועלה.

מאז כבר למעלה מעשור שברש מפעילה משרד נסיעות עם דיל אחד בלבד, נסיעות של נשים חילוניות לאוקראינה לקבר של רבי נחמן מברסלב. היא מטיסה לשם מאות נשים 14 פעמים בשנה, אך כשהיא בארץ פוגשת ברש אלפי נשים ומעניקה להן עצות, ליווי והדרכה ולא רק לנשים היהודיות הרבנית מציעה את הסיוע, אלא גם לאלו שאינן ומעוניינות להתגייר. היא לוקחת את הנשים הפונות אליה עם עניין להתגייר ומעניקה להן ליווי צמוד, החל מתמיכה נפשית ועד להתמודדות עם מבוכי הבירוקרטיה. "בהתחלה נשים שהיו מגיעות לערבים שלי במקרה, היו מרגישות פתאום שהנפש שלהן צמאה לעוד ומתעניינות בתהליכי הגיור, היום נשים רבות כבר יודעות שאני הכתובת לכך ופונות אליי מיוזמתן על מנת שאני אעזור להן להתגייר", היא מספרת. "כמות הנשים הפונות אליי גודלת מיום ליום ולמרות שאיני יכולה להקדיש את תשומת הלב שהקדשתי בהתחלה, איני מוותרת על אף אחת ועוזרת לכל מי שמגיעה אליי בכל מה שאני יכולה", היא מספרת לנו עם נימה של התנצלות.

raba3

לאחרונה היא הוציא אפליקציה על שמה, למי שחפץ לשמוע את דבריה ולקבל את עצותיה. "הרבה נשים מנסות להגיע אליי בכל דרך אפשרית, אך לצערי איני יכולה להיות זמינה תמיד ולכולם. אני עמוסה נורא ורק באירועים שאני מפיקה, ההילולות והפרשות החלה אני מצליחה לקיים עמן שיחות. אז הוצאתי גם את האפליקציה על מנת להנגיש את עצמי לקהל שלי עוד יותר", ברש מספרת בגאווה.

הסוד הנורא של הרבנית ברש: "נאנסתי ומסרתי את הילד לאימוץ"
"יש לי סוד שקבור אצלי עמוק בפנים כבר 24 שנה", אמרה רונית ברש לעיתון "לאישה" בראיון חושפני וגלוי לב. רונית חזרה במהלך הראיון לגיל 14, ליום שבו השתנו חייה: היא חוותה אונס אלים, הרתה, ילדה בן שנמסר לאימוץ ומאז לא ראתה אותו.

זה קרה, לדבריה, בגיל 14, ביום האחרון של שנת הלימודים. "הלכתי להחזיר ספרים לספרייה ובדרך הביתה יכולתי לבחור בין שתי דרכים. אני זוכרת שסמוך למכולת עמדה משאית של קוקה קולה. עמד שם נער בן 17 שהתחיל איתי, סיפר שהוא מבאר שבע. דיברנו, החלפנו טלפונים וקבענו להיפגש. אחרי שלושה ימים נסעתי אליו בלי שאף אחד ידע. שיקרתי להורים שלי, אמרתי שאני הולכת לחברה. הוא חיכה לי בתחנה. דיברנו ואמרתי שאני אוהבת גרפיטי, הוא אמר שייקח אותי לראות. נכנסנו לבית ספר סגור ושם הוא אנס אותי. ניסיתי להילחם. אני זוכרת שלבשתי מכנסיים שחורים וחגורה חומה, ניסיתי להתנגד, בכיתי, אבל הוא היה חזק ממני, ולי לא הייתה שליטה. הוא אנס אותי והלך.

נסעתי חזרה הביתה באוטובוס. השעה הייתה תשע בערך, וכל הדרך מבאר שבע לקריית גת בכיתי נורא. היה לי ברור שכולם רואים מה עברתי, התביישתי נורא, רציתי להתקלח, לשפשף את הלכלוך נכנסתי הביתה והראשונה שראתה אותי הייתה אמא. ההורים כעסו ששיקרתי, הם ידעו שלא הייתי אצל חברה. אמא צעקה 'אנסו אותה!', כנראה היה לה חוש אימהי. רציתי לצעוק 'את צודקת, תעזרי לי', אבל שתקתי. נכנסתי להתקלח. היה לי דם בתחתונים, כי הייתי בתולה כמובן. החבאתי את התחתונים שבוע מתחת למיטה, שאף אחד לא ידע עד שאחליט מה אני עושה עם כל הסיפור הזה. אחרי חודש לא קיבלתי מחזור וכל הזמן הזה לא סיפרתי לאיש. המשכתי לקחת מההורים כסף לתחבושות וחייתי עם השקר. ואז הגיעו הבחילות, הקאתי בבר מצווה של אחי. כולם היו עסוקים באירוע ואף אחד לא שם לב למה שקורה לי. יום אחד אמא הסתכלה עליי ואמרה: 'את הולכת כמו אישה בהיריון'. נקרעתי מבפנים והמשכתי לשתוק. באיזשהו שלב לא יכולתי יותר לשמור סוד. סיפרתי לחברה הכל. אבל גם היא הייתה בת 14 ולא היה לה מושג מה עושים. חלפו עוד כמה שבועות והתינוק בעט. באמצע השיעור החברה הניחה יד על הבטן שלי והבינה שהסיפור אמיתי".

ברש המשיכה לתאר בפני כתבת "לאישה" את מה שעברה: "בסוף חודש מרץ 1991 תקפו אותי צירים והובהלתי לחדר לידה בשערי צדק. מצאתי את עצמי לבד עם אם הבית בחדר לידה, ילדתי בן. המיילדת הניחה אותו עליי ואני לא הרשיתי לעצמי להתחבר. אחרי כמה שעות, כשהצלחתי לקום, הלכתי לתינוקייה לחפש אותו לפי הצמיד. מיד זיהיתי אותו. תינוק בהיר יפהפה עם שערות בלונדיניות ועיניים כחולות. עוד לא היו לו גבות. לא העזתי להחזיק אותו, רק ליטפתי לו את היד, והדמעות לא הפסיקו לזלוג עליו.

אחת האחיות שאלה אם אני רוצה להחזיק אותו. אני, ילדה בת 14 שבדיוק ילדה, ישבתי על הכיסא והחזקתי אותו בידיים. שלושה ימים לא זזתי ממנו. כשביקשו שאחתום על מסמכי האימוץ, סירבתי. העובדת הסוציאלית השתוללה כאילו פוצצתי לה עסקת מיליונים במנהטן. היא אמרה: 'את לא יכולה לגדל ילד, כל העיר מדברת עלייך'. אמרתי: 'זה הילד שלי'. היא התקשרה לאמא שלי, שביקשה שאחתום כדי שלא ייהרסו לי החיים. כדי שאסכים, מכרו לי סיפור שבגיל 18 הוא יפתח את תיק האימוץ וידע מי אני.

כתבתי לו על פתק שאני ילדה בת 14 ושלא מסרתי אותו לאימוץ מבחירה, לא נטשתי אותו ושאני מקווה שיצליח להבין מאיזה כיוון פעלתי. שיסלח לי ושאני אשמח לבוא ולראות אותו. אוהבת, אמא. מאז חלפו 24 שנים, ועד היום אני חולמת על הרגע שתיפתח הדלת והוא ייכנס ויגיד 'אמא, זה אני'".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך