לפני הריאיון כשהתמונות של מייזי אשוש הגיעו, הדבר האחרון שעבר לנו בראש זה פסולת בניין. הראש הלך יותר לכיוון הדוגמנות. הצעירה, 34, היפה הזו נראית בתמונות כאילו הגיעה לאתר הבנייה להצטלם על הרקע שלו, לא לנהל אותו. אבל זה לא המצב. היא שם ובכל הכח. מה זה בכל הכח, היא הייתה הכח המוציא והמביא במפעל. חתיכת כח.
מייז אשוש, גרה במושב תלמים ועד לפני כחודש לערך ניהלה את "פרח מיחזור", מפעל מחזור לפסולת בניין באזור התעשייה הצפוני של אשדוד, במשך 6 שנים. רק בכדי שתבינו מדובר על מפעל שקולט פסולת בניין בסדר גודל של בין 3-4 טון ביום!! עכשיו תכפילו את זה ב6 שנים…יוצא הרבה …הרבה מאוד טונות של פסולת בניין. ועל הכל הייתה אחראית מייזי.
לפני שנמשיך, מייזי עושה לנו קצת סדר, מה זה בכלל מחזור של פסולת בניין. קשה לעצור אותה, מרוב שהיא שולטת בחומר: "באים נהגי משאיות ומכניסים את הפסולת של הבניין למפעל. לוקחים את הפסולת ומפרידים, עץ, ברזל, פלסטיק, ניילון, מה שניתן ממחזרים. את פסולת הבניין מוכרים כחומר מילוי, שניתן למלא איתו כבישים, בורות, דרכים ועוד".
פייייי איזה ידע!!!
"בכל זאת הייתי בענף 6 שנים. התחלתי מאפס ולא ידעתי כלום. הייתי כמו תינוק בחיתוליו. התאהבתי בתחום ומנפתי את זה הכי רחוק שיש". כשהיא אומרת "לקחתי רחוק" היא מדברת על דברים חדשים שהביאה למפעל באשדוד, כמו כנסים, תצוגות מחזור באתר, אפילו לקחו את האתר לאימוני יחידת עוקץ של צה"ל. גם סרטים ותכניות בוקר נעשו שם".
מה לילדת מושב יחפה ולפסולת מחזור של בניין?
"נולדתי לקבלני עפר ופיתוח, 'אשוש מאיר ובניו'.
אבל את בנותיו
"מה לעשות זה החיים, תמיד זה בניו. ראית פעם חברה ובנותיו"?
נו. אולי הגיע הזמן?
"יאללה אולי נעשה את השינוי"
אז העובדה שגדלת במשפחה כזו השפיעה על כל הילדות שלך.
"לא שיחקתי עם בובות כילדה אלא עם שופלים. אבא של ז"ל תמיד נתן לי את הדחיפה להמשיך בענף. הוא לא ראה שום דבר שונה באישה בענף הזה. גם אמא שלי היא אישה חזקה שהיום מנהלת של החברה אותה הקימה עם אבא. משם זה בא".
את האישה היחידה בענף?
"כן"
מה כאילו ממש היחידה?
"באתרי פסולת, כן. יש 26 מפעלים למחזור בארץ, אני היחידה שהיה לה מפעל, שניהלה אחד כזה".
את ממש מלכת המחזור
"זה לא כך קל. ברוך השם. תוך שנה בתפקיד הבאתי לקוחות למחזר כמויות פסולות אדירות, השגתי אישור לאתרי בניה ועוד. נכנסתי לענף ותוך זמן קצר התנהלתי כמו מישהו שנמצא 10 שנים בענף"
זה מקצוע מאוד גברי. את לא חוששת? גברים לא חוששים כשהם שומעים את אומרת להם במה את עוסקת?
"אני במקצוע הכי גברי, אבל אני הכי אישה שיש. אני לא בקטע של שוויון, ולא רוצה להיות גבר. אני מביאה את הנשיות שלי ואת העדינות שלי. גם במקצוע הזה אפשר להישאר אישה בכל מובן המילה. אפילו כתבתי על זה פוסט".
לכי על זה?
"כתבתי על זה שנשים הרסו את הנשיות, שלקחו לגברים את כח הגברא. על נשים שרצו שוויון ועשו ילדים בבנק הזרע. נשים הרסו את כל הסיפור הטהור הזה. היום אי אפשר להחמיא לאישה בלי שזה נחשב הטרדה".
כעסתם? זה רגע זה רק חלקי. בואו תקראו חלק גדול יותר מהפוסט המקורי. הדגש על חלק. ארגוני הנשים מוזמנות להיכנס ל"מקלט"….
מייזי כתבה: "אישה בתוך ההריסות הולכת, גאה, אישה. האמת שהרסתם, הרסתם את כל הטוב שהיה מובן מאליו, דיברתם יותר מידי, הגזמתם , יצאתם מפרופורציות. נכון שאשה יכולה לרצות, יכולה לשאוף, יכולה לפתח קריירה, יכולה לדאוג לעצמה לבד, יכולה להחליט מתי כן ומתי לא ומתי להתחרט… גם אם זה בשנייה האחרונה – נכון. אבל לקחת את זה רחוק מידי אומר גם לאבד את ההבדלים הקיימים בין גבר ואשה, שהיום כבר מפחיד לציין אותם. גבר צריך לכבד, גבר צריך להכיר בזכויותיה השוות לשלו וגם ללכת שני צעדים אחורה כדי שתוכל לעבור אותו לפעמים, גם אם זה אומר שהוא יישאר מאחור.. נכון, אבל לא לאבד את גבריותו , לא לאבד את שהיה לנו פעם, את הטקסיות – את פתיחת הדלת את החיזור את הגבריות את הנשיות".
והיא ממשיכה: "אני הכי הריסות שבעולם, אני הכי משאיות ומכולות ופסולת ועוד קצת פסולת ובד בבד הכי נשית , הכי עדינה, הכי רוצה חיבוק וליטוף. מחמיא לי שקונים לי משהו יפה וכן אני אוהבת שמוזגים לי קוניאק לכוס ושמושכים את הכיסא כדי שאשב.. אין בזה פסול, ההפך יש בזה קסם. קסם שאסור שיאבד".
בואנה את יודעת עכשיו שארגוני הנשים "ישחטו אותך"
"אני הורסת בניינים. נראה לך שארגון נשים מפחיד אותי"?
עכשיו כאמור אחרי 6 שנים בתפקיד הבכיר במפעל המחזור 'פרח מחזור' באשדוד, היא כבר לא. היא בימים האלה חושבת על העתיד באותו ענף…במחזור….היא תחזור…למחזור של פוסלת בניין ובגדול. זה בטוח.
ומה הלאה?
"הייתי על המסלול להקים מפעל מחזור משלי, אבל קבלתי פניות והצעות אטרקטיביות חדשות בענף, ואני בשלב הזה בוחנת אפשרויות".
