ההתרגשות שהייתה ביום ראשון שעבר בחוף הדולפינריום בתל אביב, של קבוצת אנשים קטנה ומיוחדת, מלמדת עד כמה שאין דבר שאי אפשר להגשים. במיוחד חלומות. גם אם זה נראה בלתי אפשרי. עדי קלנג מאשדוד, היה הבולט באותה קבוצה המיוחדת שהתכנסה בחוף, כשהוא מגשים חלום מיוחד לאדם אחר. קלנג הצליח לאחר שנתיים לאפשר לגולש לשעבר, שלא התקרב לגלשן בכלל, לחזור שוב ולהרגיש את המים על הפנים ואת הגוף על הגלשן, שהוא כל כך אוהב.
קלנג, אלוף העולם לשעבר בגלישה לבעלי מוגבלות, ובעל בית הספר "גל גלים" – 'בית הספר לגלישה נגישה, באשדוד, מספר על מה שארע: בן זילכה, בן ה-45 הוא בן זוגה של העיתונאית לינוי בר גפן .היא סיפרה לי כמה הוא רוצה כבר לחזור לגלוש. משהו שהיה עושה כבשגרה. הוא היה גולש מעולה בעברו ובעקבות אירוע רפואי שעבר, נשאר אדם עם מוגבלות. הוא אהב לטייל ובעיקר לגלוש. כל הזדמנות גלש בים. אבל מסתבר כי שנתיים לא גלש".
חלומו של בן היה לחזור לגלוש. בכל הזדמנות הוא חשב על כך. קלנג: "אני שמח שהמיזם שלי, גל גלים – בית ספר לגלישה נגישה, יחד עם המתנדבים להם אני קורא "מלאכים בלבן זוהר רטוב" הצליח להגשים גם לבן את החלום וזכינו לאפשר לו לחזור ולגלוש".
קלנג ערך שיחה עם בן והכין אותו לגלישה שהוא לא רגיל אליה. גלישה לא בעמידה, אלא בשכיבה. קלנג, בן והמתנדבים התחילו בכניסה למים רק "בתפיסת קצף" בלשון הגולשים, אבל מהר מאוד גילו כי זיכרון תנועות הגלישה של בן חוזרות אליו, ובשלב מוקדם מאוד נתנו לו לגלוש לבדו, כשהם משגיחים בכל רגע. צריך היה לראות את פניו כשתפס את הגל הראשון שלו אחר שנתיים". מספר עדי קלנג.
החיוכים שעל פניו של בן לא ירדו כשהחל לגלוש לבדו, ותוך כדי גם ראו את שליטתו בגלשן תוך כדי הגלישה. אגב גם לא אלה של קלנג והמתנדבים שלו. את ההתרגשות שהייתה בחוף אי אפשר היה להסביר. אפילו אביו של בן לא הסתיר את שמחתו. קלנג: "שמחנו לשמוע שגם אביו רוני שהצטרף אליו לאירוע המיוחד,היה מאושר. אין סיפוק גדול מזה"
בן עצמו הרגיש שוב כמו "גולש במים", כמו שהוא היה רגיל. תוך כדי הגלישה גם מצא זמן לצחוק עם המתנדבים שהיו סביבו. בן: " "איזה כיף היה. תענוג גדול. מה שאני אוהב בגלישה זה שאתה צריך לחשוב, אבל אתה לא חושב שאתה על הגל".
קלנג: תודה ענקית לאגף החופים בעיריית תל-אביב-יפו ליחיעם אלוני מנהל תחום חופים וטל מילמן שאפשרו לנו לבצע את הפעילות בחוף הדולפינריום בת"א ונתנו לנו את הכסא הנגיש שלהם, וכל המתנדבים שהגיעו. ההתרגשות הייתה כפולה ומכופלת, כי זו גם הייתה הפעילות הראשונה שלנו מחוץ לאשדוד, משהו שמאד התלבטתי איתו ובסוף החלטתי שגם לתל אביבים מגיע לגלוש"…
קלנג והמתנדבים שלו לא הסתפקו בזה וערכו פעילות נוספת באותו המקום עם עדי הרפז, נכת צה"ל פגועת ראש, ראיה וגפיים, שמעולם לא גלשה. עדי קלנג מספר מאתר את ההרגשה לאחר הפעילות הזו: "רק לאחר הפעילות הבנתי יותר את מה שעשינו עם עדי.
עדי הרפז הנרגשת, כתבה לקלנג לאחר הפעילות איתה: "מעולם לא עמדתי על גלשן גלים. יש לי מוגבלת חמורה בהליכה ואני נופלת בהליכה על מדרכה, שלא לדבר על הליכה בחוף הים. היום הגשמתם לי חלום לגלוש בעמידה, למרות הפחדים הקשים והמגבלה. אני נכת צה"ל, פגועת ראש ופגיעות רבות נוספות, לאחר שיקום ארוך ומוצלח, נישאתי, נולדו לי 4 ילדים ובזמן ההיריון האחרון התחלתי סאפ. אך שונאת ליפול במים. אני חותרת במים שקטים בלבד כי המלח בעיניים ובגרון מטשטש את הראיה שגם כך מוגבלת. בזכותכם התגברתי על הפחד וניצחתי".
קלנג ענה לה: "עדי היקרה, בזכותך התחלתי את הפעילות שלנו בת"א ויש לך הרבה מקום בלב שלי בגלל זה. את השראה".
