מחלקת איסוף אשפה התגייסה המבוקר לשמח את שימי הילד בן 3 הנמצא בבבידוד וכל חלומו היה לראות את משאית האשפה מגיעה אליו לבניין .
אימו שלחה מכתב בעניין לעיריית אשדוד. בין היתר כתבה במכתב: "שימי הוא הילד הכי מתוק בעולם. ילד בן 3 שאוהב את הגינה, אוהב לרוץ אחרי יונים, אוהב ללכת למכולת ולסחוב הביתה קופסת איגלואים. ילד שחלק גדול מסדר יומו הוא, לתכנן ולהתכונן לצאת, לטייל ולרוץ. לבוא וללכת. לחזור ושוב לבקש ולחכות לסיבוב אפניים סביב הבנין. הנה הגיע שגרת הקורונה שהושיבה אותו בבית לימים ארוכים. שימי התגעגע קשות לשיגרה והנה, עם חזרתה וההתרגלות מחדש לגן ולגינה, הודענו לו יום אחד, תקשיב חמוד, יש שינוי בתכנית. האחות הגדולה ואנחנו ההורים יצאנו חיוביים בבדיקת קורונה. אי לכך נכנסת המשפחה כולה לבידוד עד לזמן בלתי ידוע.שימי החמוד לא הבין את פישרו אבל דבר אחד הוא הבין, התחביב של המעקב אחרי ה"אוטו מטאטא" כרגע לא רלוונטית ועל זה הוא לא מסכים לוותר. שימי אוהב מאוד את האוטו וכל הנילווה אליו. הוא אוהב מאוד לראות את האוטו פח הזבל מרים את הפח התת קרעי ומרוקן אותה. העניים שלו נוצצות בכל פעולה שקשורה אל נקיון הרחוב. הוא אוהב לראות את הרחוב מתנקה בשואב ענק עצום ורעשני והנה, שימי סגור בביתו".
מנהל אגף תברואה, פיקוח וחניה, מיקי אסולין מיד התגייס למשימה ביחד עם עם כל עובדי האגף וצביקה קוזיקרו סגן מנהל אגף דאג לתזמן את המשאיות ולקשט אותם ביחד עם עובדי הניקיון . הבוקר, שלישי, בשעה 10:30, המשאיות נכנסו לרחוב מקושטות בבלונים, ושימי בחלון נרגש נוכח ההפתעה הגדולה . וזה לא הסתיים עובדי האגף קנו לשימי מתנה ובאחת הקופסאות הייתה משאית שדומה למשאית הניקיון.
האם הודתה לאנשי המחלקה: "אני מקבלת טלפון מעריית אשדוד. האנשים רציניים לגמרי, לקחו על עצמם פרויקט לבוא לשמח את שימי המבודד. אם לא ההצהרה של השכנה הייתי חושבת שמישהו עובד עלי. זה היה נשמע יותר כמתיחה אבל הקול היה אמין לחלוטין והתרגשתי מאוד. הערתי את כל הילדים שלא האמינו למשמע אזניהם, מחלקת איסוף הזבל של עריית אשדוד לוקחת את הענין ברצינות, מחפשים לשמח אותנו… למחרת קיבלתי שוב טלפון מהעובד עיריה שהם בדרכם אלינו כדי לחשוב על פעילות מעניינת, הדרכנו אותם מהחלון והם הופיעו יחד עם המנהל. עובד נוסף עם אפנוע. עובד נוסף עם רכב נפרד וכמובן משאית האשפה. שעה ארוכה תכננו יחד איך אפשר להחנות קרוב אלינו, שחוטי החשמל לא יפריעו ע"מ להעלות לנו שי דרך הכף של המשאית… בסופו של התיכנון הם העלו והורידו את הכף לקול צהלת שלושת הבנים שלי ואנחנו ההורים עדיין משפשפים עיניים. האם זה אמיתי?"
