טקס הדלקת המשואות 2020 התקיים בסימן 'חיבורים בחברה הישראלית', אבל סיפורו של אלמסי הוא גם חיבור אישי קטן לנשמה של כל אחד מאיתנו. תזכורת מעודדת לכך שרגעים קטנים ומייאשים מסוגלים להאיר לנו את הדרך אל מטרות גדולות מהחיים.
רדא תיארה למיליוני הצופים את שעת הבוקר הגשומה בה עמד ישראל אלמסי בצידי הדרך, עם רכב תקוע ותקווה קלושה שאולי יגיע עובר אורח וייתן יד. היום, לאחר עשור שנות פעילות בלתי פוסקת, עומד אלמסי בראשו של ארגון המתנדבים הארצי 'ידידים – סיוע בדרכים'. בצמוד לאלמסי, פועל במרץ סמנכ"ל רב עשייה בשם לייזי שטרן, המלהטט בכישרון בין כלל משימותיו המורכבות של הארגון. ביחד, הם מפעילים רשת ענפה של לא פחות מ־25,000 מתנדבים מכל גווני החברה הישראלית ברחבי הארץ. באופן פרדוקסלי, הגלגל המפונצ'ר ההוא דווקא המשיך להתגלגל ולצבור תאוצה סוחפת ומרשימה. באופן טבעי, כשמדובר ברשת מתנדבים כה ענפה, הפעילות מתרחבת גם לתחומי סיוע נוספים, כמו שינוע תרופות וסלי מזון בתקופת מגיפה כלל־עולמית.
על אף השבחים האישיים הרבים להם זכה, בחר ישראל להקדיש את העלאת המשואה לכבוד 25,000 המתנדבים "שעוזבים משפחה, מקום עבודה ומיטה חמה, כדי לתת עזרה לכל דורש" והצהיר כי את פעילותו הוא מקיים "לכבוד מלך־מלכי־המלכים, שהכול לכבודו יתברך". פניה היפות של ישראל התגלו במלוא הדרן, ונטעו תקווה קטנה בלב, שאפשר לצמוח מהכול, כן, גם מהקורונה.
צילום: אלירן אביטל
